פרי יצחק חלק א קלד

הכושר כתבו הראשונים דבאמת בטמא שלא היתה לה שעת הכושר כגון שתלש אדם טמא ועדיין משקה טופח עליה דחל עלה הכשר וטומאה בב"א גם בדיעבד אין תרומתו תרומה וכ"כ הר"ש בפ"ב דתרומות והרמב"ם בפי' המשנה ע"ש ולפ"ז נראה מדלא כתבו הראשונים ג"כ במשנה הקודמת בהא דתנן אין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה דאם תרם מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעת הכושר דאף בדיעבד אין תרומתן תרומה ש"מ דבאמת אף אם תרם מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעה"כ ג"כ בדיעבד תרומתן תרומה כנ"ל

ועוד נראה לה"ר דהנה התו' ביבמות (דף פ"ט) בד"ה אין תורמין פי' הטעם בהא דמבואר במשנה דאין תורמין מן הטהור על הטמא אף דמיירי בשהיתה לה שעת הכושר דליכא משום לו ולא לאורו מ"מ גזרו גם היכא שהיתה לו שעה"כ דלכתחילה לא יתרום אטו היכא דלא היתה לו שעת הכושר ע"ש והיינו דגזרו שמא יפרוש מן הטמא שלא הי"ל שעה"כ על הטהור: והנה במשנה הנ"ל מבואר דבמזיד לא עשה ולא כלום הרי דמשום חשש זה החמירו על המזיד דאף בדיעבד לא עשה כלום והנה במשנה רפ"ב דתרומות מבואר דאין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה וע"ש בר"ש שפי' הטעם שמא יתרום שלא מן המוקף ע"ש ועכ"פ מבואר דמן הטהור על הטמא לעולם בדיעבד תרומתו תרומה אפילו מזיד ולפ"ז אי נימא דבטמא שלא הי"ל שעת הכושר מכיון דלא מצי להפריש מגופה גם מטהורה עליה לא יוכל להפריש ואם הפריש אינה קדושה כלל וא"כ קשה דמ"ט לא גזרו ג"כ במן הטהור על הטמא דבמזיד לא עשה כלום אטו היכי דלא היתה לו שעת הכושר והיינו שמא יפריש מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעת הכושר ונמצא דמה שתורם אינה קדושה כלל רק טבל וכמו שגזרו במן הטמא על הטהור מחשש זה ובע"כ דמדינא יוכל להפריש באמת מן הטהור על הטמא אפילו על הטמא שלא הי"ל שעת הכושר כיון דמה שמפריש הוא בכלל תתן לו ורק לכתחילה לא יתרום משום מוקף כמ"ש הר"ש ולפ"ז ה"ה דממצה על חמץ יוכל להפריש דשפיר מקרי תתן לו וכנ"ל ואף דלא מצי להפריש מגופיה מ"מ יוכל להפריש מן הטהור על הטמא שלא הי"ל שעה"כ או מן מצה על החמץ כנ"ל

ועכ"פ מכיון שנתבאר דלמ"ד משום לו ולא לאורו רק מגוף החמץ או הטמא לא יוכל להפריש אבל יוכל להפריש עליה משל מצה או מטהור ובהכרח צ"ל דל"ד למ"ש התו' גבי עיסת שביעית דלא יוכל להפריש אפי' משאינה של שביעית ולפ"ז הרי מיושב שפיר בפשיטות הא דגבי שביעית פטורה לגמרי מן החלה וגבי תרומת חמץ קתני רק דאינה קדושה אבל הכרי הוא טבל ולפי הנ"ל ניחא שפיר דגבי שביעית הרי לאו בת הפרשה היא כלל דלא יוכל להפריש עליה אפילו משאינה של שביעית לכך פטורה לגמרי מחיוב חלה אבל גבי תרומת חמץ דבאמת רשאי להפריש עליה מן המצה לפ"ז שפיר חל שם טבל על הכרי כיון דעכ"פ אפשר להפריש עליה ממקום אחר ולכך קתני רק אינה קדושה ולמ"ד משום שיריה ניכרין דלדידיה בודאי א"א להפריש על החמץ כלל אפילו ממצה עליה אפ"ל דבאמת לא חל שם טבל על הכרי והא דקאמר בברייתא אינה קדושה היינו משום דלדידיה אפילו אחמיץ בתלוש אינה קדושה לכך נקט אינה קדושה משום היכי דאחמיץ בתלוש לאחר מירוח דבודאי כבר חל שם טבל על הכרי ולא פקע כנ"ל והא דמבואר בירושלמי דאפילו אי נעשית איסורי הנאה קודם מירוח כגון עשה כרי והשתחוה לו ומירחו מ"מ חל שם טבל על הכרי כנ"ל זהו באמת רק למ"ד משום לו ולא לאורו דלא בעי שיריה נכרין דהא ס"ל דאי אחמיץ בתלוש קדשה ועי' בירושלמי שם פ"א ה"ד חמישית כר"י עשאו תרומה כו' ע"ש

אלא דבאמת היא גופה קשיא דמ"ש גבי עיסת שביעית שכתבו התו' דלא יוכל להפריש גם מעיסה אחרת שאינה של שביעית עליה ומשום דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מהחיוב על הפטור ולענין תרומת חמץ כבר נתבאר למ"ד לו ולא לאורו יוכל להפריש מן מצה עליה נימא ג"כ כיון דלא מצי לאפרושי מגופה לא יוכל להפריש גם ממצה עליה דהוי כמו מהחיוב על הפטור וממילא לא יחול גם איסור טבל על הכרי. והנה מ"ש התו' גבי עיסת שביעית דהוי כמו מהחיוב על הפטור בודאי אא"ל דהוי כמו פטור ממש דהא ע"ז גופיה אנו דנין דמ"ט לא הוי עיסת שביעית טבל כלל נהי דלא מצי לאפרושי מגופה הא אפשר להפריש משאינה של שביעית על זאת ולפ"ז אא"ל דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי מהחיוב על הפטור ממש דהרי מכיון דאפשר להפריש משאינה של שביעית עליה ממילא לא הוי פטור כלל אלא דבאמת כתבו התו' רק דהוי כמו מהחיוב על הפטור והיינו דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי עיסת שביעית כעין פטור ולכך לא יוכל להפריש אף מעיסה אחרת שאינה של שביעית עליה דהוי כמו מהחיוב על הפטור וממילא לא הוי עיסת שביעית טבל כלל. והנה סברת התו' מוכרח הוא בגמ' דהא ס"ד דעיסת שביעית לא תהיה טבל כלל משום דלא יוכל להפריש ממנה חלה כיון דאילו מטמיא ובע"כ דאף משאינה של שביעית לא יוכל להפריש עליה וצ"ל כמ"ש התו' כנ"ל ולפ"ז הרי צ"ע ג"כ גבי תרומת חמץ או בטמא שלא הי"ל שעה"כ נימא כיון דלא מצי לאפרושי מגופה הוי כעין פטור ולא יוכל להפריש ע"ז גם מטהור או ממצה וממילא לא יהיה טבל כלל כנ"ל

ולכן נראה דעיקר סברת התו' בזה הוא רק גבי עיסת שביעית והיינו דאי נימא דלא אפשר להפריש חלה מעיסת שביעית משום כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא: נמצא דכל המין של שביעית לאו בת חלה היא לכך לא יוכל להפריש גם מעיסה שאינה של שביעית עליה דהוי כמו מהחיוב על הפטור דעיסת שביעית הוי כעין פטור כיון דמכל המין של שביעית א"א להפריש חלה אבל גבי תרומת חמץ או בטמא שלא הי"ל שעה"כ דלא שייך לומר כנ"ל דחמץ או טמא זה לא מקרי מין לבד לכך אע"ג דלא מצי לאפרושי מגופה מ"מ יוכל להפריש עליהם מן מצה או מהטהור ולא הוי כמו מהחיוב על הפטור. דחמץ או טמא לא הוי כעין פטור כיון דבאמת יוכל להפריש עליהם ממקום אחר לכך גם כעין פטור לא הוי משא"כ גבי שביעית דכל המין לאו בת חלה היא לכך הוי כעין פטור וכנ"ל והנה בספרי פ' שלח לדורותיכם כו' לא אם אמרת בלקט שכחה ופיאה שמינם חייבת במעשרות כו' תאמר בעיסת שביעית שמינן פטורים מן המעשרות לפיכך כו' ע"ש הרי דיש חילוק בין פטור שביעית ממעשרות לבין לקט שכחה ופיאה דפטור ומשום דשביעית כל המין פטור ממעשרות ולפ"ז נראה גם לענין זה לחלק כנ"ל

ועפ"ז מיושב שפיר קו' מהרי"ט אלגזי בבכורות שם שהקשה דל"ל להמקשן להקשות מכח דאילו מטמיא עדיפא מינה הו"ל להק' דהא במתני' סתמא קתני האוכל מעיסת שביעית כו' חייב מיתה ומיירי ג"כ מעיסה טמאה דהחלה בודאי בת שריפה היא ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה כנ"ל אולם לפ"ז ניחא שפיר דדוקא לפי מאי דס"ד דאמרינן כיון דאילו מטמיא פריך שפיר והיינו דאי נימא דא"א להפריש חלה מעיסת שביעית בשום ענין אף מעיסה טהורה ומשום כיון דאילו מטמיא, א"כ לא יוכל להפריש על עיסת שביעית אף מעיסה אחרת שאינה של שביעית דהוי כמו מהחיוב על הפטור דעיסת שביעית הוי כעין פטור כיון דכל המין של שביעית לאו בת חנה היא כנ"ל ולפ"ז ממילא לא הוי עיסת שביעית טבל כלל כיון דבשום ענין א"א להפריש חלה על עיסת שביעית ולפ"ז מקשה שפיר דאמאי חייב מיתה אולם אי נימא דעיסת שביעית חייבת בחלה דלא אמרינן כיון דאילו מטמיא לפ"ז אפילו בעיסה טמאה דבודאי לא מצי לאפרושי חלה מגופה משום לאכלה ולא לשריפה כיון דהחלה בודאי בת שריפה היא מ"מ הרי יוכל להפריש חלה עליה מעיסה אחרת טהורה ולא הוי כמו מהחיוב על הפטור דמצד שהיא טמאה לא הוי כעין פטור ויוכל להפריש מטהורה עליה וכמו תרומת