פרי יצחק חלק א קלג

מתיב ר"ה בריה דר"י אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ואמאי לימא לו ולא לאורו לא קשיא התם היתה לו שעת הכושר הכא לא היתה לו שעת הכושר היכי דמי כגון דאחמיץ במחובר אבל אחמיץ בתלוש ה"נ דקדשה א"ל אין כו'. כי אתא ר"ה בריה דר"י אמר אמר קרא ראשית ששיריה ניכרין לישראל יצאת זו שאין שיריה ניכרין ע"ש ופרש"י לו ולא לאורו אפילו היא ראויה להסיק הואיל ואינה ראויה לאכילה כו'. ר"ה אמר אפילו בשהחמיץ בתלוש נמי קאמר דאינה קדושה כו' אמר קרא ראשית משמע שתהא היא ראשית ואלו שירים ניכרין שתהא היא מתירתן כו' ע"ש והנה השג"א בתשובה סי' צ"ז כתב בפשיטות דמדקאמר אינה קדושה משמע להדיא דקדושה הוא דלא חלה על תרומת חמץ אבל מ"מ התבואה בת חיוב תרומה ומעשרות היא וחל שם טבל על הכרי וכ"כ השג"א בח"ש סי' י"א ע"ש והנה לכאורה צע"ג מהסוגי' דבכורות הנ"ל לענין עיסת שביעית דמבואר שם דאם איתא דלא יוכל להפריש ממנה חלה משום לאכלה ולא לשריפה ממילא פטורה העיסה לגמרי מחיוב חלה ולפ"ז קשה דה"נ גבי תרומת חמץ מכיון דלא אפשר להפריש ממנה תרומה משום תתן לו ולא לאורו או משום שיריה ניכרין ממילא נימא ג"כ דהחמץ פטורה לגמרי מחיוב תרומה דלא חל כלל שם טבל על הכרי ומאי שנא אינה קדושה דנקיט

וראיתי למי שכתב דגם גבי תרומת חמץ מכיון דא"א להפריש ממנה תרומה ממילא לא חל שם טבל על הכרי ולענ"ד נראה דעיקר הוא כמש"כ השג"א. ונראה לה"ר ברורה מהירושלמי בפסחים שם זה לשונו עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה כו' איסור קל אינו חל על איסור חמור ע"ש והנה בין למ"ד משום לו ולא לאורו ובין למ"ד ראשית ששיריה ניכרין פשיטא דבכה"ג שהשתחוה לכרי דנאסר בהנאה משום עבודת כוכבים אם יפריש ממנה תרומה אינה קדושה כלל וכמו בהפריש חמץ תרומ' דאינה קדושה ואף דלמ"ד משום לו ולא לאורו ס"ל דזהו רק בשלא היתה לו שעת הכושר והא דהפריש חמץ תרומה אינה קדושה היינו דוקא בדאחמיץ במחובר כנ"ל והכא הרי נאסר בתלוש. מ"מ הנה התו' שם כתבו דלא איצטריך למידרש מלו ולא לאורו אלא למ"ד דחמץ מותר בהנאה דלמ"ד אסור נפקא ליה מתתן לחודיה שאין ליתן אלא מידי דשרי בהנאה וע"ש (בדף ל"ב) בד"ה דבר שכתבו דהא דמוקי להברייתא דהפריש חמץ תרומה בשלא הי"ל שעת הכושר היינו רק לריה"ג דס"ל דחמץ מותר בהנאה אבל למאן דס"ל דאסור בהנאה אפילו הי"ל שעת הכושר אינה קדושה דאין כאן נתינה ע"ש וכ"כ השג"א שם ולפ"ז הכא בעשה כרי והשתחוה לו דנאסר בהנאה א"כ אף דהי"ל שעת הכושר מ"מ אם יפריש ממנה תרומה אינה קדושה כנ"ל ומכש"כ למ"ד משום ראשית ששיריה ניכרין דאינו מחלק כלל בין שהיתה לו שעה"כ או לא דאפילו אחמיץ בתלוש אינה קדושה ועכ"פ פשיטא דאם יפריש ממנה תרומה אינה קדושה ומ"מ הא מבואר דחל שם טבל על הכרי דהרי אמר דאם התרו בו משום טבל אינו לוקה משום דאין איסור טבל חל על איסור עבודת כוכבים ובע"כ דעכ"פ חל שם טבל על הכרי אלא דאינה חלה על איסור חמור

ואין לומר דנהי דלמ"ד דבעינן שיריה נכרין או באיסורי הנאה לכ"ע דאין חילוק בין היתה לו שעה"כ או לא זהו רק לענין קדושת התרומה דאם הפריש ממנה תרומה אינה קדושה. אבל לענין זה אם נאמר דמשום שלא יוכל להפריש ממנה תרומה שוב לא חל שם טבל על הכרי זהו בודאי רק בשלא היתה לו שעה"כ דהיכי שהיתה לה שעה"כ כיון שכבר חל שם טבל על הכרי שוב לא פקע דגבי עיסת שביעית שפטורה מן החלה ג"כ לא הי"ל שעה"כ אולם באמת כ"ז שייך רק אם נעשה איסור הנאה או אכילה לאחר מירוח בזה י"ל דכיון שחל איסור טבל שוב לא אבל אם נעשית איסורי הנאה קודם מירוח הרי עדיין לא חל שם טבל כלל ואף דבגמ' מבואר דלא הי"ל שעה"כ היינו רק דאחמיץ במחובר מ"מ בודאי דזהו רק לענין הך דהפריש חמץ תרומה אינה קדושה משום לו ולא לאורו דס"ל להגמ' דדוקא בשלא היתה לו שעה"כ איכא משום לו ולא לאורו אבל כל שנראית כבר לתרומה ליכא משום לו ולא לאורו לכך לא תלי' שעה"כ במירוח דהא בדיעבד אפילו אם הפריש קודם מירוח תרומתו תרומה נמצא דאפילו קודם מירוח נראית לתרומה לכך דווקא באחמיץ במחובר מקרי לא הי"ל שעת הכושר אולם אם נימא דמכיון דלא אפשר להפריש תרומה שוב לא חל שם טבל על הכרי א"כ בודאי דכל שנעשית איסור קודם מירוח דא"א להפריש ממנה תרומה לא חל טבל כלל על הכרי וז"ב ועכ"פ הרי בירושלמי מבואר עשה כרי והשתחוה לו ואח"כ מירחו הרי שנעשה איסור הנאה קודם מירוח דעדיין לא חל טבל כלל ומ"מ מבואר דכשמירחו אח"כ חל עליו שם טבל אף דלא יוכל להפריש ממנה תרומה וכמ"ש השג"א וכנ"ל

ועכ"פ הנה השג"א החליט בפשיטות דמדאמר בברייתא דאם הפריש חמץ תרומה אינה קדושה משמע דרק קדושה הוא דלא חלה על התרומה אבל הכרי הוא טבל ולפ"ז צ"ע דמ"ש מעיסת שביעית דמשום דלא אפשר להפריש חלה משום לאכלה ולא לשריפה פטורה לגמרי מחיוב חלה וכנ"ל והנה למ"ד דהא דאינה קדושה הוא משום דאין שיריה ניכרין עדיין יש לישב דאפ"ל דבאמת מכיון דלא יוכל להפריש תרומה באמת לא חל כלל שם טבל על הכרי וכמו עיסת שביעית שפטורה מן החלה לולי הקרא והא דנקט אינה קדושה היינו משום דלדידיה אפילו אחמיץ בתלוש אינה קדושה ובודאי דה"ה היכי דאחמיץ לאחר מירוח ובכה"ג שהחמיץ לאחר מירוח בודאי הכרי הוא טבל אף דא"א להפריש דמכיון שחל על הכרי איסור טבל ע"י מירוח שוב לא פקע משום שאירע אח"כ ענין דא"א להפריש תרומה ממנה ולפ"ז כיון דהברייתא מיירי בכל גווני ובכה"ג בודאי הכרי טבל לכך נקט אינה קדושה אולם למ"ד משום לו ולא לאורו דמיירי הברייתא דוקא בשהחמיץ במחובר ומ"מ הרי מדקאמר אינה קדושה משמע דאף בכה"ג חל שם טבל על הכרי א"כ קשה מ"ש מעיסת שביעית וכנ"ל

אכן נראה לומר דהנה יש לחקור למ"ד הטעם דהפריש חמץ אינה קדושה משום תתן לו ולא לאורו מהו להפריש מן מצה על החמץ דשוב ליכא משום לו ולא לאורו דמה שמפריש הרי ראוי לאכילה או דילמא מכיון דלא יוכל להפריש מיניה וביה משום לו ולא לאורו ממילא ה"ה דלא יוכל להפריש גם משל מצה על החמץ והנה בירושלמי שם בסוגיא מבואר הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה א"ר זעירא מאחר שאילו מינה עליה אינה תרומה אפילו הימינה למקום אחר ע"ש. ומתבאר מזה דלמ"ד דבעינן שיריה ניכרין אפילו הפריש מחמץ על מצה דעתה שיריה ניכרין מ"מ אינה תרומה משום דלא מצי לאפרושי מגופה ולפ"ז יש לחקור למ"ד משום לו ולא לאורו אי נימא כמו כן דלא יוכל להפריש גם ממצה על חמץ ומשום דכיון דלא מצי לאפרושי מגופה גם מאחרת של מצה עליה לא יוכל להפריש ולכאורה נראה לה"ר מדברי התו' בכורות בד"ה כיון דאילו מטמיא וז"ל ואע"ג דיוכל להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת ומקיף שתיהן מ"מ הך לאו בת חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור ע"ש ומתבאר מזה דאף דאם יפריש מעיסה שאינה של שביעית עליה הרי ליכא משום לאכלה ולא לשריפה מ"מ כיון דלא מצי לאפרושי מגופה משום לאכלה ולא לשריפה ממילא לא אפשר להפריש גם מאחרת שאינה של שביעית עליה ולפ"ז ה"ה לענין תרומת חמץ דאינה קדושה למ"ד הטעם משום לו ולא לאורו כיון דלא מצי להפריש מגופה ממילא גם מאחרת של מצה עליה לא יוכל להפריש

אלא דבאמת נראה ברור דלמ"ד משום לו ולא לאורו יוכל להפריש ממצה על החמץ והנה בהא דתנן אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה דמפרש בגמ' דלכך ליכא משום לו ולא לאורו ומשום דהיתה לו שעת