פרי יצחק חלק א קלב

ובעיקר קו' הטורי אבן נראה לישב בפשיטות דבאמת קרא דלדורותיכם אינו מיותר דהנה בספרי פ' שלח מבואר וז"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שהיא חייבת בחלה שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה עיסת שביעית שפטורה מן המעשרות אינו דין שפטורה מן החלה כו' ת"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שתהיה חייבת בחלה מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה עכ"ל ע"ש ועכ"פ לפ"ז הך קרא דלדורותיכם אינו מיותר אפילו אי לאו משום הך סברא דאילו מטמיא דמ"מ איצטריך קרא לחייב עיסת שביעית בחלה דבלא קרא הו"א. דעיסת שביעית פטורה מחלה מקל וחומר מתרומה כנ"ל ולפ"ז מיושב שפיר קו' הטורי אבן דאפילו אי נימא דמדאיצטריך הקישא דאדם לחיה לומר דשביעית פטורה ממעשרות ממילא ידעינן מזה דאין לפטור משום דלמא מטמא וה"ה לחלה מ"מ שפיר איצטריך קרא לדורותיכם שלא לפטור עיסת שביעית מחלה מק"ו ממעשרות כנ"ל אולם לבתר דגלי קרא לדורותיכם גבי חלה ממילא מקרא זה גופיה ידעינן ג"כ דאין לפטור עיסת שביעית מחלה משום דלמא מטמא דתרתי ש"מ ואף דגם מתרומה ידעינן מ"מ נקט הגמ' קרא דכתיב בגופיה

ובזה יש לישב קו' מהרי"ט אלגזי שם דלפי מאי דמשני הגמ' שאני הכא דכתיב לדורותיכם אכתי קשה לר"ח מהברייתא דספרי הנ"ל דמשמע דמאי דאיצטריך קרא דלדורותיכם הוא כי היכי דלא ניליף דעיסת שביעית פטורה מן החלה מק"ו ממעשרות כנ"ל ולפי סברת ר"ח אפילו בלאו האי ק"ו איצטריך קרא לחייב בחלה כי היכי דלא נימא דאילו מטמיא ולאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ע"ש אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר דבאמת משום דלא נימא דאילו מטמיא ולאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה לא איצטריך קרא דלדורותיכם דזה ילפינן מדאיצטריך הקישא לפטור שביעית ממעשרות ולא משום דאילו מטמיא אלא דעיקר קרא איצטריך כי היכי דלא נפטור שביעית מחלה ק"ו ממעשרות אולם בתר דכתיב לדורותיכם ממילא ידעינן מזה ג"כ דלא אמרינן דאלו מטמיא כנ"ל

אכן בעיקר הא דמבואר מדברי הט"א דהא דשביעית פטורה ממעשרות הוא רק מגזה"כ מהיקשא דאדם לחיה וכמבואר במכילתא וכנ"ל הנה כבר נחלקו בזה רבותינו הב"י והמבי"ט והוא בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ג כ"ד וע"ש דמדברי המבי"ט מבואר דשביעית פטור מצד גזה"כ אולם מדברי הב"י שם נראה דשביעית פטור ממעשרות מטעם הפקר וע"ש שרוצה לומר דאם גדר כרמו ולא הפקירה חייב במעשר ולפי דבריו צ"ל דהך דרשא דמכילתא הוא רק אסמכתא ועי' בשו"ת מוהרי"ט סי' מ"ג שעומד לימין אביו והאריך בראיות דמה ששביעית פטורה מן המעשר הוא מצד גזה"כ ולא משום הפקר ע"ש ולענ"ד נראה לה"ר ג"כ לזה מהספרי הנ"ל דמפיק ליה להך קרא דלדורותיכם שלא נאמר דעיסת שביעית פטורה מן החלה מקו"ח ממעשרות כנ"ל והשתא אי נימא דשביעית פטור ממעשרות רק מטעם הפקר ומקרא דבא הלוי א"כ קשה דמאי ענין ללמוד עיסת שביעית לפטור מחלה מקו"ח ממעשר כיון דממעשר פטור רק מטעם הפקר והרי הפקר חייב בחלה וכמבואר במשנה ג' פ"ק דחלה ואלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות הלקט השכחה והפאה וההפקר כו' ע"ש בירושלמי ולפ"ז איך אפשר ללמוד חלה ממעשר לפטור שביעית כיון דהפקר חייב בחלה ופטור ממעשרות ובע"כ צ"ל דשביעית פטור ממעשר רק מצד גזה"כ ולא מטעם הפקר ולכך שפיר הו"א לפטור שביעית מחלה קו"ח ממעשר: סימן לז חקירה בדין הפרשת חלה מעיסת שביעית בזה"ז בארץ ישראל

הנה בגמ' בכורות (דף י"ב) מבואר אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה שאני הכא דכתיב לדורותיכם וליגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה עכ"ל הגמ' ופרש"י חלה טמאה אין לה תקנה אלא שריפה כו' ואמאי מיחייב עיסת שביעית בשביעית בחלה לדורותיכם כתיב משמע אפילו בשביעית וליגמר מינה דלא אמר לאכלה ולא לשריפה ותתחייב בהמת שביעית בבכורה התם גבי חלה עיקר הפרשתה לאכילה דאינה בשריפה אא"כ נטמאת ע"ש והנה מסוגיא זו יש ללמוד לכאורה דין חדש דעיסה טמאה של שביעית פטורה מן החלה דהרי מבואר בכאן דבדין הוא שתהא עיסת שביעית פטורה מן החלה אלא משום דכתיב לדורותיכם והא מסקינן דהא דרבי קרא דעיסת שביעית חייבת בחלה ולא מיפטר משום לאכלה ולא לשריפה היינו רק משום דחלה עיקר הפרשתה לאכילה אלא דאילו מטמיא בת שריפה היא ולפ"ז נראה דעיסת שביעית היכי שהיא באמת עיקר לשריפה וכגון שהעיסה היא כבר טמאה דאם תתחייב בחלה הרי בע"כ תהיה עיקר הפרשתה לשריפה א"כ ממילא היא פטורה לגמרי מן החלה משום לאכלה ולא לשריפה וכמו בהמת שביעית שפטורה מן הבכורה משום לאכלה ולא לשריפה מכיון דהיא עיקר לשריפה דאי נימא דגם עיסת שביעית שעיקר לשריפה וכמו עיסה טמאה חייבת בחלה א"כ אכתי קשה וליגמר מינה ובע"כ דהיכי דעיקר לשריפה כגון עיסה טמאה באמת פטורה מן החלה דלא רבי קרא דעיסת שביעית חייבת בחלה רק בעיקר לאכילה

ולפ"ז נראה דבזה"ז שאין לנו שום עיסה טהורה וכמש"כ הרמב"ם בפ"ה מה' ביכורים ובשו"ע יור"ד ה' חלה לפ"ז עיסת שביעית בארץ ישראל פטורה מן החלה דכיון דעיקר לשריפה פטור מחלה משום לאכלה ולא לשריפה והנה משכחת לה לעיסת שביעית אף דלכ"ע ספיחין אסורין עכ"פ מדרבנן אך כגון שקנה קמח מדמי שביעית דשביעית תופסת דמיה ויש לה כל דין שביעית וכמבואר בגמ' ולפ"ז בכה"ג פטורה מן החלה. ועוד דכבר נודע מחלוקת מרן הב"י עם הגאון המבי"ט אם שביעית נוהג בשל כותי הלא כתוב על ספר שו"ת אבקת רוכל למרן הב"י סי' כ"ג כ"ד ע"ש דשי' מרן הוא דשביעית אינו נוהג בשל כותי ודעת המבי"ט הוא דנוהג דין שביעי' בשל כותי וגם המהרי"ט בתשובה סי' מ"ג החזיק בשי' אביו הגאון ע"ש ועי' בס' פאת השלחן בה' שביעית סי' כ"ג ס"ק כ"ט ע"ש והנה בשל עובד כוכבים לכ"ע לא גזרו על הספיחין וכמ"ש הרמב"ם בספ"ד מה' שמיטה ולפ"ז עיסת שביעית דהיינו מה שקנה משל כותי פטור מן החלה וא"כ לאותן המחמירין לחוש לשי' המבי"ט אף דבודאי צריך להפריש חלה דהא לשי' הב"י בודאי חייב בחלה מ"מ עכ"פ יפרישו בלא ברכה וכנ"ל

אכן נראה לדון בזה בעז"ה והנה מהרי"ט אלגזי בחי' לה' חלה להרמב"ן סק"ב הקשה בסוגי' הנ"ל דאמאי הוצרך המקשן להקשות מטעם דאילו מטמיא בת שריפה היא תיפוק ליה דהא מתניתין סתמא קתני האוכל מעיסת שביעית ומי לא עסקינן נמי בעיסה שעשאה בטומאה וא"כ עדיפא מינה הו"ל להקשות דהתינח בעיסה טהורה אבל בעיסה טמאה דהחלה ודאי בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה דבכה"ג קשיא טפי ממאי שהקשה מעיסה טהורה משום דאילו מטמיא בת שריפה היא ע"ש והנה לפמש"כ הרי לפי המסקנא בע"כ צ"ל דהא דתנן האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה מיירי רק בעיסה טהורה דעיסה טמאה דעיקר לשריפה פטורה באמת מן החלה כנ"ל ומשמע מדברי הגאון דס"ל דגם לפי המסקנא מיירי מתניתין בכל גווני ולכך הקשה כנ"ל

והנה בפסחים (דף ל"ג) מבואר אמר מר בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל הפריש חמץ תרומה דברי הכל אינה קדושה מנה"מ אמר ר"נ ב"י אמר קרא תתן לו ולא לאורו