פרי יצחק חלק א קל

לפני זמנו כר"ש וכנ"ל דהנה האחרונים כתבו דלר"ש לפני זמנו מותר בח"ש ומשום דעיקר האיסור הוא משום דתשביתו משמע שלא כדרך הנאה ותשביתו גופה ליכא בפחות מכשיעור כמ"ש האחרונים וא"כ א"א למעט מקרא דלו ולא לאורו חמץ לפני זמנו כנ"ל

וכ"ז הוא לענין אם איכא בתרומת חדש משום לו ולא לאורו אולם למ"ד דהא דהפריש חמץ תרומה אינה קדושה משום דאמר קרא ראשית ששיריה ניכרין וע"ש בפרש"י דמשמע שתהיה היא ראשית ואילו שיריה ניכרין שתהא היא מתירתן. לישראל ואי שמפריש חמץ תרומה מה היתר יש בשיריה כו' ע"ש. יש לחקור לענין להפריש תרומה מחדש לפני העומר דאפילו אי נימא דבחדש ליכא משום לו ולא לאורו משום דחזי לכהן אחר יום הנף מ"מ יש לחקור לענין שיריה ניכרין אי נימא ג"כ דסגי מה שיהיה שיריה ניכרין לאחר זמן או דבעינן שיהא שיריה ניכרין בעת הפרשה וכבר נסתפק בזה השג"א שם ע"ש. אולם נראה לענ"ד לה"ר ברורה דבעינן שיהא שיריה ניכרין בעת הפרשה והנה בגמ' מבואר דר"נ ב"י לית ליה הך דרשא דשיריה ניכרין דהא ס"ל דאם אחמיץ בתלוש קדשה והנה לכאורה צ"ע וכי לא בעי רצב"י שיריה ניכרין והא הוא משנה מפורשת בפ"ק דחלה האומר כל גרני תרומה לא אמר כלום עד שישייר מקצת והיינו משום דכתיב ראשית ששיריה ניכרין וכמבואר בחולין (דף קנ"ו) ע"ש וצ"ל דפליגי בזה דרנב"י ס"ל דבעינן רק שיריה ניכרין בעצם דהיינו שישייר מקצת אבל לא בעינן שיהא שיריה ניכרין גם לענין היתר ור"ה בריה דר"י ס"ל דאף לענין היתר בעינן שיריה ניכרין והנה בעירובין (דף ל"ז) מבואר לענין הא דתנן הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כו' ר' יהודא ור"ש אוסרין ואמר רבא שאני התם דבעינן ראשית ששירים ניכרין א"ל אביי אלא מעתה היה לפניו שני רימונים כו' ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום ופרש"י רבא אמר טעמא דר"ש ביין לאו משום דאין ברירה אלא משום דקריה רחמנא לתרומה ראשית דגנך ותירושך מכלל שתהא מובדלת תרומה משיריה בשעה שקורא עליה שם שתהא היא נראית ראשית ואלו שיריה כו' אין בדבריו כלום הואיל ובשעת קריאת השם אינו ניכר איזו תרומה ואיזו שיריה דהא הכא גבי יין ניכרין שיריה לאחר זמן כי הכא וקאסר ר"ש עכ"ל ע"ש ועכ"פ הרי מתבאר בהדיא דלענין שיריה ניכרין בעצם בעינן שתהא שיריה ניכרין בשעת קריאת שם ולא מהני מה שיהיה ניכר שיריה לאחר זמן ולפ"ז נראה דה"ה למ"ד דבעינן ג"כ שתהא שיריה ניכרין לענין היתר דהיינו דראשית התיר את שיריה בעינן ג"כ שתהא ההיתר שיריה ניכר מיד בעת קריאת שם אבל אם בעת קריאת שם אינו ניכר שהראשית התיר את שיריה לא מהני מה שיהיה השירים מותרין לאחר זמן ואז יהיה שיריה ניכרין בהיתר ואף דבגמ' שם מסיק ואב"א כדקתני טעמא א"ל לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' ומשמע לכאורה לתי' זה דר"ש לא חייש משום שיריה ניכרין ובע"כ היינו משום דיהיה שיריה ניכרין לאח"ז אולם באמת זה אינו דהנה הרשב"א בפ"ק דחולין (דף י"ד) הביא בשם הרמב"ן שכתב בשם גאון ז"ל דלמ"ד יש ברירה באומר שאני עתיד להפריש מהני דכשהוא מפרישו הוברר הדבר למפרע שעל מה שהפריש חל המעשר ושיריה ניכרין הן למפרע אע"פ שלא היה ניכרין בשעת קריאה וע"ש מה שכתב הרשב"א דמסקנא באמת בהכי סלקא דמאן דאית ליה ברירה שיריה ניכרין הן למפרע ע"ש ועכ"פ מבואר דגם למסקנא בעינן שתהא שיריה ניכרין בעת קריאת שם אלא משום דכיון דיש ברירה כשמפריש הוברר הדבר דלמפרע היה שיריה ניכרין אבל מה שיהיה ניכרין שיריה לאח"ז לא מהני ולפ"ז נראה דה"ה לענין שיריה ניכרין בהיתר בעינן ג"כ שתהא ניכר מיד בעת קריאת שם כנ"ל ולפ"ז נראה דלהך מ"ד דבעי שיריה ניכרין בהיתר אין להפריש תרומה מתבואת חדש לפני העומר כיון דאין שיריה ניכרין בעת הפרשה

עוד כתב השג"א שם דחדש מקרי שיריה ניכרין משום דעל חדש אין חייבין מיתה אלא מלקות וטבל הוא במיתה ולפ"ז הוי שפיר שיריה ניכרין דכשהוא טבל הוא במיתה ולאחר הפרשה אינו חייב מיתה רק מלקות ע"ש ולענ"ד לא נראה כן ואיני יודע מנ"ל דמשום זה מקרי שיריה ניכרין ולפי הסוגיא נראה דבעינן שיהא שיריה ניכרין בפועל שמותר באכילה לאחר הפרשה אבל מה שהוקל האיסור על ידי הפרשה לא מקרי שיריה ניכרין דהרי הראשית לא התיר את השירים כלל וכן משמע בהדיא בפרש"י ונ"ל לה"ר ברורה מהירושלמי בפסחים שם זה לשונו הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה ע"ש הרי מבואר בהדיא דשיריה ניכרין הוא שהתרומה תהא מתרת השירים לאכילה אבל מה שהוקל האיסור ממיתה ללאו לא מקרי שיריה ניכרין כיון שהתרומה לא התיר השירים כלל. ובזה נראה לישב ג"כ מה שהקשה השג"א שם בגמ' לענין תרומת חמץ דאינה קדושה משום דאין שיריה ניכרין והקשה הא שיריה ניכרין דהא כל האיסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן ומשום דכתיב אכילה ואילו טבל לוקין עליהן אף שלא כדרך הנאתן דהא לא כתיב בה אכילה ע"ש ולענ"ד נראה לישב בפשיטות דזה לא מקרי שיריה ניכרין כלל מה שהוא שלא כדרך אכילה או הנאה כיון דלא מקרי אכילה והנאה בכה"ג וז"ב ובאמת ע"פ הירושלמי הנ"ל יש לישב ג"כ קו' התוס' שהקשו דשיריה ניכרין משום הנאה של כילוי ע"ש

ולפי מה שכתבנו דלמ"ד שיריה ניכרין אין להפריש תרומה מתבואת חדש לפני העומר יש להמתיק בזה דברי המשנה ספ"ד דדמאי החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אין נאמנים כו' ועי' בכתובות (דף נ"ו) בפרש"י שכתב דיש מפרשים דחדש הוא קודם לעומר ע"ש ולפי הנ"ל מבואר שפיר דהוא דבר אחד שלי חדש ושל חברי ישן וממילא שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן ומשום דמתבואת חדש לפני העומר א"א להפריש תרומה כנ"ל: סימן לו בדין הפרשת חלה מהחדש על הישן דהיינו מעיסה של תבואת שנה זו על עיסה של שנה אחרת

גרסינן בבכורות (דף י"ב) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה כו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה כו' מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה שאני הכא דכתיב לדורותיכם כו' וליגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה עכ"ל הגמ' ופרש"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אמורים לגבוה, חלה טמאה אין לה תקנה אלא שריפה כו' ואמאי מיחייב עיסת שביעית בשביעית בחלה, לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפילו בשביעית כו' וע"ש בתו' ד"ה כיון דאילו מטמיא שכתבו ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת ומקיף שתיהן מ"מ הך לאו בת חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור ע"ש והנה בס' מהרי"ט אלגזי בפי' ה' חלה להרמב"ן סק"ב תמה על דברי התו' מאוד וע"ש שכתב ודברי התו' אלו נפלאו ממני דאיך כתבו דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית דאיך אפשר שיפריש מעיסה דפירות דשנה ששית לעיסת שביעית הא תנן בפ"ק דתרומות דאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ואם תרם אין תרומתו