פרי יצחק חלק א קכט

חולין (דף ק"כ) בד"ה מה דנבילה מקרי לא הי"ל שעת הכושר ומשום דמחיים היה בה איסור אבמ"ה ע"ש ומכ"ש בכה"ג דאין זה בתורת חומרא רק דבעינן שתהא ראויה לכהן לאכילה והרי לא תהא חזי לאכילה עד עולם. ועוד דתרומת חמץ דממעטינן שם מתתן לו ומשום דגם לאחה"פ אסור אליבא דר' יהודה וכמ"ש השג"א כנ"ל והרי לאחה"פ דאסור הוא מלאו אחר ואין זה מאותו הלאו דתוך הפסח וכמבואר בפסחים (דף כ"ח) מ"ש דהלאו של תוך הפסח הוא רק בפסח לבד ומ"מ נתמעט מלו ולא לאורו וא"כ ה"נ כנ"ל

אלא דלכאורה יש לומר דהא דממעט ר"נ ב"י תרומה טמאה מקרא דלו ולא לאורו ולא מוקי קרא לחדש של חמץ היינו לר"ש דס"ל חמץ לאחה"פ מותר ולפ"ז גם חדש של חמץ יש היתר לאיסורו אחר הפסח ואין למעט מקרא דלו ולא לאורו אולם באמת זה אינו דהנה עיקר מש"כ השג"א דהא דמבואר בגמ' אבל הפריש חמץ תרומה ד"ה אינה קדושה ומשום לו ולא לאורו היינו למאן דס"ל חמץ לאחה"פ אסור דלמ"ד מותר תתן לו קרינן ביה כנ"ל. צ"ע דהא הך דברי הכל אינה קדושה היינו אפילו למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה וכמו שפרש"י וא"כ קשה מנ"ל דמאן דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה ס"ל ג"כ דחמץ לאחה"פ אסור עד שיאמר ד"ה אינה קדושה. ובעיקר מה שהכריח להשג"א לומר כן ומשום דלמ"ד חמץ לאחה"פ מותר א"כ הרי יש היתר לאיסורו ואמאי הפריש חמץ תרומה אינה קדושה הרי שפיר קרינן ביה תתן לו וכמו חדש דמקרי תתן לו משום דיש היתר לאיסורו כנ"ל דבריו צ"ע. ויפה אמר לי בזה ידיד לבי כבוד הרב ה"ג הן גביר כו' מו"ה אהרן הלוי נאוויאזטר שיחי' דבאמת א"צ לכל זה דחמץ לא דמי כלל לחדש דחדש הרי יוכל לשהות בהיתר עד לאחר יום הנף ויהי' מותר לאכילה לכך קרינן ביה תתן לו. אבל חמץ דעובר בבל יראה ובעמוד והשבת קאי דצריך לבערו מן העולם וא"כ מאי ענין לומר דיהיה מקרי תתן לו משום שיש היתר לאיסורו לאחה"פ כיון שאסור לשהותו עד אחה"פ כנ"ל וזה ברור מאוד. באופן דנראה פשוט דהא דאמר ד"ה אינה קדושה היינו אפילו אי נימא דחמץ לאחה"פ מותר מ"מ נתמעט תרומת חמץ מתתן לו. ולפ"ז הדק"ל גם לר"ש דמנ"ל לרנב"י למדרש מקרא דלו ולא לאורו לתרומה טמאה דלמא קאי למעט חדש של חמץ קודם הפסח דאין היתר לאיסורו דקודם הנף אסור משום חדש ולאח"כ נאסר משום חמץ ובעמוד והשבת קאי ומשום זה לא מקרי איסור חמץ יש היתר לאיסורו גם לר"ש. ולמאן דס"ל דחמץ בפסח מותר בהנאה נתמעט מתתן לו אפילו אם איתא דלאחה"פ מותר כנ"ל ולפ"ז ה"ה חדש של חמץ דיש למעט שפיר מתתן לו כנ"ל

ועוד צ"ע דהרי לר"ש אפ"ל דקרא דלו ולא לאורו קאי למעט תרומת חמץ לפני זמנו דהיינו משש שעות בער"פ עד הלילה. דלפמש"כ התוס' והרא"ש בפסחים (דף כ"ח) דאע"ג דס"ל לר"ש דחמץ לפני זמנו אינו עובר עליו בולא כלום היינו דאינו עובר בלאו מ"מ מודה שאסור באכילה משש שעות ולמעלה ומשום דכתיב תשביתו ואך חלק ומשמע תשביתו שלא כדרך הנאה דהיינו אכילה ורק להסיקו תחת תבשילו מותר. וא"כ הרי איצטריך קרא דלו ולא לאורו למעט חמץ לפני זמנו דאין להפריש אז תרומה מחמץ ומשום דכיון דאסור באכילה נתמעט מתתן לו ולא לאורו וחמץ לא מקרי יש היתר לאיסורו משום מצות תשביתו כנ"ל. וא"כ מנ"ל למעט תרומה טמאה מקרא דלו ולא לאורו וכנ"ל

ולכן נלע"ד לישב הכל בעז"ה ומשום דבאמת נראה דעיקר הא דממעטינן מקרא דלו ולא לאורו שלא יתן לכהן דבר שאינו ראוי לו לאכילה כמו תרומה טמאה או תרומת חמץ. זהו שייך רק אי נימא דחצי שיעור אסור מה"ת אבל אי נימא דחצי שיעור מותר מה"ת א"א למעט מקרא דתתן לו ולא לאורו דהא קי"ל ד"ת חטה אחת פוטרת את הכרי וכמבואר בכ"מ בש"ס דמן התורה אין לתרומה שיעור ואף דכתיב תתן לו מ"מ גם חטה אחת מקרי נתינה ועי' בתוס' פסחים (דף ל"ב) בד"ה ואין ע"ש וא"כ איך אפ"ל שהקפיד הכתוב שלא יתן לכהן דבר שאינו ראוי לאכילה דהא כיון דמה"ת סגי להפריש חטה אחת וליתן לכהן וזה א"א במציאות שלא יהא ראוי לאכילה אפילו בדבר איסור כיון דחצי שיעור מותר מה"ת וא"כ חטה אחת הרי בע"כ לעולם חזי לכהן לאכילה. ואין לומר דמ"מ נהי דאם נותן לו רק חטה אחת אף באיסורי אכילה א"א למעט מקרא דתתן לו אך מ"מ אם נותן לו הרבה כשיעור צריך שיהיה ראוי לו לאכילה, דזה אינו דאפילו אם נותן לו כשיעור מ"מ כיון דחטה אחת פוטרת את הכרי והרי חטה אחת מזה ראוי לו לאכילה דח"ש מותר מה"ת וא"כ מקרי תתן לו. ועוד דהא מבואר בפסחים שם דאם היה לו שעת הכושר להפרשה לא נתמעט מתתן לו ולכך תנן אין תורמין מן הטמאה על הטהורה ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ומשום שהי"ל שעת הכושר קודם שנטמא ע"ש. ולפ"ז כיון דאם מפריש רק חטה אחת בודאי דאף באיסור אכילה מקרי תתן לו א"כ אפילו כשמפריש יותר מ"מ הרי הי"ל שעת הכושר. ועוד דכל חטה וחטה הי"ל שעת הכושר להפרשה ועכ"פ נראה דאי נימא דח"ש מותר מה"ת א"א למעט מקרא דתתן לו ולא לאורו תרומת איסור כנ"ל

ועפ"ז יהיה מיושב שפיר הכל דאפ"ל דס"ל לר"נ ב"י דח"ש מותר מה"ת כר"ל דס"ל הכי והא דממעט תרומה טמאה מקרא דתתן לו ולא לאורו נראה לומר דתרומה טמאה לכ"ע אסור ח"ש דהנה בירושלמי פ"ו דתרומות מבואר דמודה ר"ל באיסורי הנאה דח"ש אסור ע"ש והנה תרומה טמאה אסור מה"ת בכל הנאות מלבד הנאת שריפה ועי' בתוס' שבת (דף כ"ד) ד"ה לפי ע"ש ובשבת שם שקיל וטרי הגמ' רק דמנ"ל דמותר ליהנות בשעת ביעורה אבל שאר כל הנאות בודאי אסור וא"כ ממילא בתרומה טמאה לכ"ע אסור ח"ש באכילה מדין הנאה כנ"ל וכן הא דממעט ר"נ ב"י בפסחים שם תרומת חמץ מקרא דלו ולא לאורו אף למ"ד דחמץ בפסח מותר בהנאה היינו משום דבחמץ ג"כ לכ"ע אסור ח"ש וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מה' חמץ ומצה האוכל מן החמץ בפסח כל שהוא אסור מה"ת שנאמר לא יאכל וע"ש במ"ל ולפ"ז כיון דח"ש אסור בחמץ כנ"ל לכך שפיר יש למעט תרומת חמץ מקרא דלו ולא לאורו ולפ"ז ניחא שפיר דיליף ר"נ ב"י מקרא דלו ולא לאורו דתרומה טמאה מותר בהנאה דבע"כ אין למעט מקרא רק תרומה טמאה. ואין להקשות דדלמא קאי קרא למעט תרומת חדש של חמץ ומשום דס"ל לר"נ ב"י דח"ש מותר מה"ת וא"כ כיון דחדש מותר ח"ש א"א למעט מקרא דלו ולא לאורו כנ"ל וכן מיושב ג"כ דאא"ל דקרא קאי למעט חמץ לפני זמנו לר"ש דס"ל דאסור באכילה מה"ת ומותר בהנאה דלא יפריש אז תרומה מחמץ משום לו ולא לאורו כנ"ל ומשום דכיון דח"ש מותר מה"ת אין למעט מקרא דלו ולא לאורו דלר"ש אין אסור לפני זמנו רק משום דתשביתו משמע שלא כדרך הנאה וכמ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ח) ע"ש ולפ"ז מותר ח"ש והנה לפי הנ"ל אפ"ל דר' יוחנן דס"ל בשבת שם דתרומה טמאה אסור מקרא דממנו ע"ש ולא יליף מקרא דתתן לו ולא לאורו היינו משום דר"י לשי' דס"ל ח"ש אסור מה"ת וא"כ אפ"ל דקרא קאי למעט תרומת חדש של חמץ כנ"ל

ועוד י"ל דלעולם ס"ל לר"נ ב"י דח"ש אסור מה"ת ומ"מ ניחא שפיר דא"א למעט מקרא דלו ולא לאורו תרומת חדש לפני העומר כנ"ל והוא ע"פ מש"כ בתשובת רלב"ח סי' י"ח לישב דברי הרמב"ם במ"ש דאסור לאכול חמץ כ"ש משום שנא' לא יאכל אף דבלא"ה הא קי"ל דח"ש אסור מה"ת וכתב לישב משום דח"ש למדו מכל חלב ולפ"ז חמץ שהי"ל שעת הכושר אין ללמוד מחלב ע"ש ולפ"ז נראה דחדש דיש היתר לאיסורו אין ללמוד מחלב ועוד דלפמ"ש התוס' בפסחים (דף כ"ג) בד"ה קוצר דתבואה שלא הביא שליש אינו אסור משום חדש ולפ"ז י"ל דחדש מקרי הו"ל שעה"כ ואין ללמוד מכל חלב ומותר בחדש אכילת ח"ש ולכך א"א למעט מקרא דלו ולא לאורו תרומת חדש קודם העומר וכן ניחא ג"כ דאא"ל דקרא קאי למעט חמץ