פרי יצחק חלק א קכז

להתו' בפ"ק דחגיגה (דף ו') ולהר"ש בפ"א דפיאה שם. הרי דמכיון דמדרבנן יש לפיאה שיעור כל שנתן פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום. ולפמש"כ הנה במפריש מקצת תרומה ואין בדעתו להפריש יותר לכ"ע חל קדושת תרומה על מה שהפריש ונפטר הכרי מידי טבלו ומשום דד"ת חטה אחת פוטרת את הכרי אף דמדרבנן יש לתרומה שיעור וכדמוכרח מגמ' שבת וקדושין הנ"ל כנ"ל

אולם נראה לישב בעז"ה דלא דמי תרומה לפיאה דאפילו אי נימא דבדבר שיש לו שיעור מה"ת וכמו מעשר אם הפריש פחות מכשיעור אין במעשיו כלום וכמש"כ המ"ל שם מ"מ בתרומה כ"ע מודים דאם הפריש פחות מכשיעור חל קדושת תרומה על מה שהפריש כיון דמה"ת חטה אחת פוטרת את הכרי אף דמדרבנן בעי שיעורא מ"מ לא העמידו חכמים דבריהם בזה. והוא ע"פ מש"כ הראשונים דהא דחטה אחת פוטרת את הכרי ד"ת הוא רק לפטור את הכרי מידי טבלו אבל לעולם גם מדאורייתא צריך לכתחילה להפריש דבר חשוב. ועי' במ"ל פ"ו מה' מת"ע שהביא בשם רבינו ישעי' בחי' לקדושין סוף פ"ב עלה דחטה אחת פוטרת את הכרי ז"ל ראיתי מקשים הא תתן לו כתיב ובעינן כדי נתינה כדדרשינן גבי ראשית הגז ונ"ל לתרץ דבודאי מצוה ליתן דבר חשוב כו' מיהו אע"פ שמצותו בכך אם אינו רוצה לקיים מצוה זו ותרם חטה אחת מכל הכרי נתקן מידי טבלו אלא שלא קיים מצות נתינה עכ"ל וכ"כ בתו' רי"ד בקדושין שם. ועי' בשו"ת נו"ב ח' יור"ד סי' ר"ח שחידש דבר זה מדעתו והאריך בזה וכיון לתורתן של ראשונים. ועי' במ"ל שם שכתב דמ"מ שיעור נ' וס' הוא רק מדרבנן בעלמא והיינו דמה"ת צריך ליתן דבר חשוב ואף אם הכרי גדול סגי בזה וחכמים הוסיפו עד כדי שיעור נ' וס' ע"ש. ועכ"פ מתבאר מזה דלעולם גם מה"ת מצוה ליתן דבר חשוב דכתיב תתן לו אלא דמ"מ גזה"כ הוא דכל זה אינו מעכב בדיעבד ואפילו לא הפריש רק חטה אחת פוטרת את הכרי אלא שלא קיים מצות נתינה כנ"ל. ולפ"ז כשהוסיפו חכמים דצריך להפריש עד כדי שיעור נ' וס' בע"כ דזהו ג"כ רק למצות נתינה בעלמא ולכתחילה דאינו ענין לומר דאם יפריש פחות מכשיעור שנתנו חכמים דלא יהי' במעשיו כלום דהרי חכמים לא יעשו דבריהם יותר משל תורה דהא גם מה"ת איכא שיעורא כדי נתינה ומ"מ אינו מעכב בדיעבד. וא"כ מכש"כ דמה שהוסיפו חכמים על שיעורא דכדי נתינה דבדיעבד אינו מעכב. ולפ"ז ל"ד לפיאה דהתם שפיר אפ"ל דחכמים העמידו דבריהם דאם הפריש פחות מכשיעור דאין עליו תורת פיאה כלל משא"כ בתרומה כנ"ל

מיהו גם במעשר ששיעורו קצוב מה"ת שכתב המ"ל דאם הפריש פחות מכשיעור ואין בדעתו להוסיף דלכ"ע לא חל קדושת מעשר על מה שהפריש ואף הראב"ד והר"ש מודים בזה. לא נראה כן דהתוספתא דהממעט במעשרות מעשרותיו מתוקנין שהביא הראב"ד דוחק לומר דמיירי בדוקא בשדעתו להפריש יותר ולכן נראה דלהראב"ד והר"ש בכל ענין שהפריש מקצת מעשר מעשרותיו מתוקנין ואף בשאין בדעתו להפריש יותר ואע"ג דשיעורו קצוב מן התורה מ"מ אם הפריש רק מקצת נתפש הכרי לפי חשבון והוי טבל וחולין מעורבין ועי' בקדושין (דף נ"א) איתיביה אביי המרבה במעשר פירותיו מתוקנין כו' ואמאי נימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו א"ל שאני מעשר דאיתיה לחצאין דאי אמר תתקדש פלגא דחיטתא קדשה וע"ש בפרש"י דנתפש כולהו לפי חשבון ע"ש. ולפ"ז ה"נ ה"ה דאם ממעט במעשר דנתפש הכרי לפי חשבון וכנ"ל

ומן כל האמור יש לתמוה על מש"כ בס' שנות אליהו בפ"ק דפיאה וע"ש שהקשה על הירושלמי דמבואר דבכורים יש לה שיעור מדרבנן עד ששים ממשנה מפורשת בפ"ב דבכורים יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה ומעשר כו' ויש להם שיעור כו' ובתרומה השיעור הוא מדרבנן לבד ובע"כ דבכורים אין לה שיעור אף מדרבנן. וע"ש מש"כ לישב וז"ל וי"ל דהא דאיתא בירושלמי השיעור בבכורים עד ששים הוי תוספת בכורים כו' וה"פ שהתרומה יש לה שיעור מדרבנן ואם פיחת משיעור שתקנו חכמים עדיין התבואה בטבלה וצריך להוסיף עוד עד השיעור ומה שמוסיף יש לה דין תרומה אבל בבכורים אף שלא נתן התוספת אינו מעכב עכ"ל ע"ש. ולפמש"כ דבריו צע"ג דממ"נ דבשהפריש פחות מכשיעור ובדעתו להפריש יותר דצריך באמת להוסיף ולהפריש כשיעור וכמבואר בריש פ"ד דתרומות. הנה זה אינו ענין להא דתרומה יש לה שיעור מדרבנן דבכה"ג מדאורייתא לא נפטר הכרי מידי טבלו דהוי טבל וחולין מעורבין זה בזה ואף דמה"ת בודאי חטה אחת פוטרת את הכרי והיינו משום דכיון דבדעתו להפריש יותר הרי לא רצה לפטור את הכרי בהקצת שהפריש וכנ"ל. ואם בשהפריש תרומה פחות מכשיעור ואין בדעתו להפריש יותר הרי כבר נתבאר למעלה דבכה"ג נפטר הכרי מידי טבלו אף מדרבנן וא"צ להוסיף כלל ואם יוסיף בודאי דאין לה דין תרומה ומשום דשיעורא דרבנן הוא רק לכתחילה למצוה ולא לעיכובא וצע"ג

והנה המשנה למלך שם נסתפק במפריש תרומה כשיעור ובדעתו להוסיף ולהפריש יותר אם יש לו דין תרומה למה שמוסיף. וע"ש שכתב ז"ל והא דתנן בפ"ד דתרומות תרם ועלה בידו א' מששים תרומה וא"צ לתרום חזר והוסיף חייב במעשר אף דנימא דהתם מיירי שהיה דעתו להפריש א' ממ' או א' מנ' ואפ"ה אמרינן דאם עלה בידו א' מס' ההוספה חייבת במעשר. מ"מ נראה דל"ד לנדון דידן דשאני התם דדעתו היה להפריש מה שעלה בידו דוקא אלא שטעה באומד שהיה סבור שתרם א' ממ' או א' מנ' ועלה בידו א' מס' כו'. אבל כשלא טעה באומד אלא שדעתו הוא לתרום ולחזור ולתרום בזה אפשר דהכל דין תרומה יש לו וע"ש שלא הכריע בזה. אולם לענ"ד נראה ברור דאף בשמפריש כשיעור כל שבדעתו להוסיף ולהפריש יותר כל מה שמוסיף יש לו דין תרומה דהא בשמפריש פחות מכשיעור ובדעתו להפריש יותר דבודאי צריך להוסיף ולהשלים כשיעור וכמבואר במשנה ריש פ"ד דתרומות וכנ"ל הנה נתבאר למעלה דמדאורייתא לא נפטר הכרי מידי טבלו כ"ז שלא השלים כשיעור אלא דהוי טבל וחולין מעורבין וכדמוכרח מירושלמי שם ומדברי הראשונים. ובע"כ צ"ל דלא שייך לומר בזה ד"ת חטה אחת פוטרת את הכרי והיינו דכיון שבדעתו להפריש יותר הרי לא רצה לפטור את הכרי בהקצת שהפריש רק בשיעור שלם. ולפ"ז לענין דאורייתא מה נ"מ בין אם הפריש תרומה פחות מכשיעור דרבנן או כשיעור כל שדעתו להוסיף ולהפריש יותר לעולם צריך להוסיף ויש לו דין תרומה למה שמוסיף דמה"ת בודאי אין חילוק כלל דהא אף חטה אחת פוטרת את הכרי. וכן יכול לעשות כל גרנו תרומה ובלבד שישייר קצת והמשנה דתרם ועלה בידו א' מס' בע"כ צ"ל דלא דמי לנדון דידן וכמש"כ המ"ל וכנ"ל

אלא דאכתי צריך להתבונן במשנה שם בפ"ד דתרומות בהך דתרם ועלה בידו אחד מששים תרומה וא"צ לתרום חזר והוסיף חייב במעשרות דאי נימא כמש"כ המ"ל דזה לא מקרי דעתו להוסיף ומשום דדעתו היה להפריש מה שעלה בידו דוקא אלא שטעה באומד שהיה סבור לתרום א' מן מ' או א' מנ' ועלה בידו א' מס' כנ"ל. לפ"ז צ"ע בסיפא שם במשנה דמבואר שם עלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ע"ש ולפ"ז דבכה"ג מקרי אין דעתו להוסיף דדעתו היה להפריש מה שעלה בידו דוקא אלא שטעה באומד כנ"ל. א"כ גם בעלה בידו מששים ואחד אמאי יחזור ויתרום הא כבר נתבאר למעלה דבמפריש מקצת תרומה ואין בדעתו להפריש יותר אפילו לא תרם רק חטה אחת נפטר הכרי מידי טבלו אף מדרבנן וא"צ להוסיף ולהפריש יותר. ועכ"פ דברי המשנה צ"ע דממ"נ דאם ננקוט דזה הוי כדעתו להוסיף דבודאי רוצה לתרום כמו שהוא למוד א"כ בתרם ועלה בידו א' מס' אמאי א"צ לתרום דהא בודאי צ"ל דהוא למוד לתרום א' מן מ'