פרי יצחק חלק א קכב

לערל גבי פסח תיפוק ליה מטמא וי"ל דהתם ממעטינן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלאו כטמא ומיהו זהו דוקא לפרש"י דמפרש התם ערל שמתו אחיו מ"מ יש להעמיד הכי אבל לפיר"ת דמפרש שדואג מחמת הצער אבל מתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס יש להקשות לר"ע דמרבה ערל כי טמא אמאי איצטריך קרא לערל דפסח תיפוק ליה מטמא וי"ל דמהתם ידעינן ליה בעלמא כיון דמדמה ערל לטמא בפסח דרשינן נמי מאיש איש לרבות ערל כטמא עכ"ל התו' ע"ש והנה לפי מה שכתבו התוס' נמצא דלר"ע גם לפרש"י מתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה ומשום דמתו אחיו מ"מ לא הוי כטמא והוא כמו לשי' ר"ת לכ"ע: אולם אין הכרע בדבריהם דלפי תי' השני שתי' דמהתם ידעינן ליה בעלמא אי הדרי מסברתם ממה שכתבו מתחילה דלר"ע גם לפרש"י מתו אחיו מ"מ לא הוי כטמא. או דהך וי"ל כתבו רק לישב פיר"ת אולם לפרש"י בודאי מיושב הקושיא עם מה שכתבו מתחילה דאיצטריך קרא גבי פסח למתו אחיו מחמת מילה דלאו כטמא וצ"ע. והנה מתחילה נבאר דברי התוס' דלכאורה צע"ג דמ"ט לא ניחא להו לישב בפשיטות גם לפי' ר"ת דהא דאיצטריך מיעוט לערל גבי פסח לר"ע היינו לערל שמתו אחיו מחמת מילה ולא הוי כטמא ואף דלפי' ר"ת ס"ל באמת דערל שמתו אחיו מ"מ אוכל אף בפסח וקדשים מ"מ אפ"ל דזהו רק לדידן דלא קי"ל כר"ע דערל כטמא ולכן שפיר אפ"ל דהא דכתיב ערל גבי פסח היינו שברצונו אינו מל שדואג מחמת הצער אבל לא מתו אחיו מ"מ דאנוס. אולם לר"ע י"ל דמודה ר"ת דלא איצטריך קרא דערל גבי פסח אלא למתו אחיו מ"מ ומשום דבל"ז לערל שדואג מחמת הצער ל"צ קרא לר"ע דמרבה לערל כי טמא דהא לר"ע גם לפרש"י מתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה דלא הוי כטמא ומ"מ בפסח גזה"כ הוא כנ"ל ולפ"ז גם לפי' ר"ת אפ"ל כן כנ"ל אולם נראה דניחא שפיר דבודאי לפרש"י דגם מתו אחיו מ"מ הוי ערל גמור דאף ע"ג דלא אפשר למול מ"מ לא הוי כערלות שלא בזמנה ולכך כל היכא דכתיב ערל בהדיא גם מתו אחיו מ"מ בכלל ולדידן דילפינן תרומה מג"ש דתושב ושכיר מפסח גם לענין תרומה אסור ערל שמתו אחיו מ"מ ורק לר"ע דלית ליה ג"ש דתושב ושכיר ולא כתיב ערל גבי תרומה בהדיא אלא דיליף מאיש איש לרבות הערל כטמא לענין תרומה ולזה י"ל דמתו אחיו מ"מ לא הוי כטמא ושפיר איצטריך קרא דערל גבי פסח לערל שמתו אחיו מ"מ אולם לפי' ר"ת דס"ל גם לדידן דערל שמתו אחיו מ"מ מותר בתרומה וקדשים והיינו משום דכיון דא"א למולו מפני הסכנה הוי כערלות שלא בזמנה וכמש"כ התו' בר"פ הערל והרשב"א בחי' וא"כ לא מקרי ערל כלל. ולפ"ז א"א לומר דלר"ע איצטריך קרא דערל גבי פסח לערל שמתו אחיו מ"מ דלא הוי כטמא כיון דלא מקרי ערל כלל דהוי כערלות שלא בזמנה א"כ לא שייך לומר דקרא דכל ערל קאי למעט מי שאינו ערל ובע"כ צ"ל דקרא דערל מיירי מערל שברצונו אינו מל שדואג מחמת הצער ולפיכך הקשו התו' שפיר תיפוק ליה דערל כטמא

אך לפמ"ש הראשונים וכנ"ל ניחא שפיר קו' התוס' אף לפר"ת והנה ראיתי למי שהקשה על התו' שכתבו דמתו אחיו מ"מ לא הוי כטמא לר"ע משום דאנוס אם כן טומטום אמאי אינו אוכל בתרומה הא ג"כ א"א למול ולא הוי כטמא אולם באמת ל"ק כלל דבודאי נראה דלפמ"ש התוס' דמתו אחיו מ"מ לא הוי כטמא לר"ע ואוכל בתרומה אין ה"נ דה"ה לטומטום דאוכל בתרומה דהרי התוס' בר"פ הערל הביאו ראיה לפרש"י מטומטום דאינו אוכל בתרומה למתו אחיו מ"מ הרי דס"ל להתו' דאין חילוק ביניהם כלל ולפ"ז בודאי דלר"ע דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה ה"ה לטומטום והברייתא דטומטום אינו אוכל בתרומה הוא לרבנן דוקא אך ביותר נראה דאפילו לפי' ר"ת דס"ל גם לדידן דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה ומ"מ בטומטום הא מבואר בברייתא בהדיא דאינו אוכל בתרומה ובע"כ צ"ל דיש חילוק בין טומטום למתו אחיו מ"מ וכמש"כ הראשונים דשאני טומטום שאפשר לו עכשיו ליקרע ובר מימהל הוא כנ"ל מ"מ נראה ברור דזהו דוקא לדידן דהא דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה לשי' ר"ת היינו משום דכיון דא"א למול הוי כערלות שלא בזמנה דלא מקרי ערל כלל לזה שפיר י"ל דטומטום אע"ג דאין חייב לקרוע ולמול מ"מ כיון שאפשר לו עכשיו ליקרע בר מימהל הוא קצת ולא חשיב כערלות שלא בזמנה. אולם במה שכתבו התו' דלר"ע דמרבה מאיש איש לרבות הערל כטמא מתו אחיו מ"מ לא הוי כטמא בע"כ אין הטעם משום דהוי כערלות שלא בזמנה דהא גם לפרש"י דמתו אחיו מ"מ לא דמי לערלות שלא בזמנה מ"מ מודה דלר"ע מתו אחיו מ"מ לא הוי כטמא ואוכל בתרומה. ובע"כ צ"ל משום דלר"ע דמרבה ערל כטמא מרבינן רק מומר לערלות שברצונו אינו מל אבל מתו אחיו מ"מ דאנוס לא הוי כטמא ולפ"ז נראה ברור דגם טומטום דאינו חייב לקרוע ולמול לא הוי כטמא ואוכל בתרומה ואע"ג דאפשר לו ליקרע מ"מ מה לי בכך סוף סוף כיון דאין חייב לקרוע אנוס הוא ולא הוי כטמא. ולפ"ז ניחא שפיר קו' התו' גם לפיר"ת דהא דאיצטריך קרא לערל גבי פסח לר"ע ומשום דנ"מ לענין טומטום והיינו דהקרא קאי למעט ערל דלא הוי כטמא וכגון טומטום דאין חייב לקרוע ולמול ומ"מ אסור בפסח דערל שפיר מקרי דלא דמי לערלות שלא בזמנה כנ"ל ושפיר יש למעט אותו מקרא. ומ"מ כיון דאין חייב לקרוע לא הוי כטמא ושפיר איצטריך קרא דאינו אוכל בפסח אבל בתרומה מותר לר"ע כנ"ל

והנה לכאורה נלע"ד להביא ראיה לשיטת רש"י דמתו אחיו מחמת מילה ג"כ הוי ערל לענין תרומה וקדשים: והנה ביבמות (דף ע' ע"ב) אמר שם השתא דאמרת בו לדרשא הוא דאתא כל בן נכר לא יאכל בו למה לי בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת במעשר. וע"ש בתוס' ד"ה ואין שכתבו ז"ל בפרק מי שהיה טמא גרס בכל הספרים ואין המרת דת פוסלת בתרומה ושפיר ממעטינן תרווייהו מחד בו דבו משמע בו ולא בדברים אחרים ואיצטריך למעוטי תרווייהו, תרומה דלא נילף בגזירה שוה דתושב ושכיר ומעשר בגזירה שוה דממנו ממנו עכ"ל התוס' ע"ש והנה לכאורה צע"ג לר' עקיבא דמרבה מאיש איש לרבות הערל ל"ל בו למעט דאין המרת דת פוסלת בתרומה ובמעשר מהכ"ת נימא דפוסל דהא ג"ש דתושב ושכיר לית ליה לר"ע וכמבואר שם בסוגיא דלר"ע איצטריך תושב ושכיר לאתויי גר שמל ולא טבל ע"ש ולפיכך מרבה ערל מאיש איש וכן ג"ש דממנו ג"כ נראה דלית ליה לר"ע דהא מבואר שם (דף ע"ד) דג"ש דממנו ממנו איצטריך לרבות ערל שאסור במעשר ולר"ע בלא"ה ערל אסור במעשר דהא מרבה ערל כי טמא ובע"כ דלא ס"ל הך ג"ש כלל ועי' שם במוהרש"א על התוס' ד"ה אינן ע"ש. ועי' בספר אור זרוע הגדול ה' מילה סי' צ"ט שהביא תשובת הר"ש משאנץ וע"ש שכתב דכולהי אמוראי דפ' הערל דלא כר"ע ר' אלעזר כו' ובעי מרב ששת ערל מהו במעשר ור' יצחק דיליף לה מדכתיב ממנו ממנו כו' ע"ש. ועכ"פ ר"ע בודאי לא ס"ל הך ג"ש דממנו ממנו וא"כ קשה כיון דלית ליה לר"ע ג"ש דתושב ושכיר וכן לא ג"ש דממנו ממנו א"כ ל"ל קרא דבו למעט דאין המרת דת פוסלת בתרומה ובמעשר מהיכי תיתי נימא דפוסל המרת דת וצע"ג

ונראה לומר בזה דבר נכון בעז"ה והוא ע"פ הגמ' ביבמות שם. וז"ל הגמ' ואיצטריך למכתב ערל ואיצטריך למכתב כל בן נכר דאי כתב רחמנא ערל משום דמאיס אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא ואי כתב רחמנא כל בן נכר משום דאין לבו לשמים אבל ערל דלבו לשמים אימא לא צריכי ע"ש וכן הוא בגמ' זבחים (דף כ"ג) לענין עבודה דכתיב כל בן נכר ערל לב וערל בשר כו' ע"ש והנה בספר טורי אבן בחגיגה (דף ד') ה"ר מזה לשי' רש"י דמתו אחיו מ"מ ג"כ הוי ערל דאי נימא דערל היינו דוקא מומר לערלות אבל אנוס לא בע"כ טעמא לאו משום מאיסותא הוא דמשום טעמא דמאיס אין לחלק בין אנוס למומר ואכתי בן נכר ל"ל ע"ש. ועכ"פ לפרש"י הא דקאמר דאי כתב רחמנא ערל משום דמאיס היינו משום דבאמת גם