פרי יצחק חלק א קכא

דבכלל הערל דמשנה הוא גם מתו אחיו מ"מ א"כ ממילא גם סיפא דנשיהם ועבדיהם יאכלו הוא ג"כ משל ערל שמתו אחיו מ"מ ולכך הקשו שפיר כנ"ל והוכרחו לומר דאף מתו אחיו מ"מ לכשיתחזק ימול אולם לר"ת ס"ל באמת דמתו אחיו מ"מ לא ימול לעולם כנ"ל וא"כ קשה בהא דשני בגמ' התם פומייהו כאיב להו ובע"כ מוכרח מזה דהמשנה דהערל לא מיירי ממתו אחיו מ"מ דהוא אוכל בתרומה וזהו ג"כ ביאור דברי הירושלמי דאזיל לטעמיה דס"ל גם לפי האמת דכל שאינו אוכל אינו מאכיל וא"כ קשה על המשנה דהערל אמאי נשיהם ועבדיהם יאכלו וצ"ל משום דפומייהו הוא דכאיב להו וכדשני בגמ' דידן: ואך קשה הא מתו אחיו מ"מ לעולם לאו בר מימהל הוא ובע"כ מוכרח מזה דהמשנה דהערל לא מיירי ממתו אחיו מ"מ דהוא באמת אוכל בתרומה וה"ה לחלצתו חמה

והא דמבואר שם אח"כ בירושלמי ר' אחא בשם ר' תנחום בר חייא אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן והיינו דלאחר שמיני בין באונס בין ברצון ערלה היא ומעכבת לאכול בתרומה וכמו שפי' הרמב"ן ז"ל בחי' י"ל או דר' אחא פליג ע"ז וס"ל דבין מתו אחיו מ"מ ובין חלצתו חמה אסור בתרומה ומשום דלא ס"ל הך דכל האוכל מאכיל ואין ראיה ממשנה דהערל או דלפמש"כ הראשונים לשי' ר"ת לחלק בין מתו אחיו מ"מ לחלצתו חמה אתי שפיר טפי והיינו דמתחילה הביא ראיה מהמשנה דהערל דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה וס"ל דה"ה לחלצתו חמה דאין חילוק ור' אחא בשם ר' תנחום אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן היינו דפליג ע"ז וס"ל דחלצתו חמה אינו אוכל בתרומה דלא דמי למתו אחיו מ"מ וזהו דמסיים ותני כן כל ל' יום אסור כו' ולפ"ז עכ"פ ס"ל לכ"ע דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה וכשי' ר"ת ורק דפליגי שם בירושלמי לענין חלצתו חמה וכנ"ל וכן ס"ל לתלמודא דידן דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה וכדמוכרח מהא דפומייהו כאיב כו' וכן מהא דפשיט ר"ז שם (דף ע"א) ואף דלפי המסקנא ביבמות פ' אלמנה שם לא ס"ל הך דכל שאינו אוכל אינו מאכיל ואין ראיה ממשנה דהערל מ"מ ס"ל להגמ' מסברא דהוי כערלות שלא בזמנה וכנ"ל

והנה התו' בריש פ' הערל הביאו עוד ראיה לפרש"י וע"ש שכתבו ז"ל הערל פרש"י שמתו אחיו מחמת מילה וכן נראה דלא דמי לערלה שלא בזמנה דמבעי לן בגמ' אי הוי ערלה דהתם כיוצא בו לא הוי בר מילה בשום מקום אבל אחר ח' אע"ג דא"א למול מפני הסכנה הוי ערל כיון שהגיע הזמן תדע דלא פשיט ליה בגמ' מטומטום שאינו אוכל בתרומה אערלה שלא בזמנה אע"ג דאין חייב לקרוע ולמול כדמוכח בגמ' דקאמר זכריו כו' משכחת לה בטומטום שנקרע ביני ביני כו' והנה גם הראשונים הקשו קושיא זו מטומטום לפיר"ת עי' בחי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א אלא דהם הקשו בקצרה לשי' ר"ת דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה משום דא"א למולו מ"ש טומטום שאין אוכל בתרומה אע"ג דאין חייב לקרוע ולמול וכ"כ התו' באמת בפסחים (דף כ"ח) ד"ה ערל שהביא לפרש"י וכתבו שם בזה"ל תדע דהא טומטום אינו אוכל בתרומה אע"ג דמסברא אין חייב לקרוע ע"ש ולכאורה צ"ע על התו' בריש פ' הערל שלא הקשו ג"כ בפשיטות כנ"ל אך נראה דהתו' הביאו ראיה בדיוק מהא דלא פשיט ליה מטומטום שאין אוכל בתרומה אערלה שלא בזמנה ומשום דמגוף הבריי' דטומטום אין אוכל בתרומה אין ראי' דאפ"ל דלעולם בין מתו אחיו מ"מ ובין טומטום הוי כערלות שלא בזמנה אלא דס"ל להברייתא באמת דגם ערלות שלא בזמנה הוי ערלות דבגמ' דידן לא איפשיטא האבעי' ולכן טומטום אינו אוכל בתרומה אולם לפי מה דקי"ל דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות וכמבואר בירושלמי לעולם אימא דבין מתו אחיו מ"מ ובין טומטום שניהם אוכלין בתרומה. ולכן הביאו התו' ראיה מהא דלא פשיט ליה בגמ' מטומטום שאין אוכל בתרומה אערלות שלא בזמנה וש"מ דטומטום לא דמי לערלות שלא בזמנה אע"ג דאין חייב לקרוע ולמול וה"ה למתו אחיו מ"מ דמקרי ערל ולא הוי כערלות שלא בזמנה וכפרש"י וכנ"ל

אמנם הנה הראשונים תי' לקושית התו' על שיטת ר"ת מטומטום דאינו אוכל בתרומה ועי' בחי' הרשב"א בר"פ הערל שם שכתב ור"ת ז"ל מפרש כו' וא"ת א"כ טומטום יאכל יש לומר שאני התם שאפשר לו עכשיו ליקרע ובר מימהל הוא עכ"ל ע"ש וכ"כ בחי' הריטב"א ז"ל וא"ת א"כ טומטום יאכל בתרומה דלאו בר מימהל הוא וי"ל דטומטום הרי אפשר לו ליקרע ולימהל ובר מימהל הוא קצת ע"ש וביאור דבריהם דטומטום אע"ג דאין חייב לקרוע ולמול מ"מ כיון דאפשר לו עכשיו ליקרע ולמול בר מימהל הוא משא"כ במתו אחיו מ"מ דבשום ענין א"א למול כלל הוי כערלות שלא בזמנה אלא דהרשב"א נהי שכתב מתחילה לישב הקושיא מטומטום לפי' ר"ת כנ"ל מ"מ אח"כ דחה זה וע"ש שכתב י"ל שאני התם שאפשר לו עכשיו ליקרע כו' ואינו מחוור לי כלל שאם כן דטומטום בר מימהל הוא אף הוא יעכב לאביו כיון דבידו לקורעו ועכשיו בר מימהל הוא ואנן איפכא אמרינן בגמ' בטומטום שנקרע כו' ובשעת עשיה ליתא ועוד דערל שמתו אחיו מ"מ נמי דלמא עכשיו יבריא ויבלע בו דמו או יתחלפו סימניו ויתחייב למול ועדיף מחולה שחלצתו חמה דהתם א"א לו למול עד שביעי להבראתו וזה אפשר שיהא בר מימהל שיבריא ויבלע בו דמו וחייב למול מיד עכ"ל הרשב"א ע"ש אולם צע"ג דמ"ט לא ניחא ליה לחלק בפשיטות בין לענין לעכב לאביו מפסח ובין לענין שהוא עצמו לא יאכל בתרומה דנהי דמקרי בר מימהל משום שאפשר לו עכשיו ליקרע ולמול לענין שהוא עצמו לא יאכל בתרומה דלא הוי כערלות שלא בזמנה מ"מ כיון דאינו חייב לקרוע ולמול לכך אינו מעכב לאביו מפסח והנה בלא"ה בע"כ צריך לחלק כנ"ל גם לפרש"י דהא טומטום אע"ג דהוא בעצמו אינו אוכל בתרומה כמבואר בברייתא מ"מ אינו מעכב לאביו מפסח כנ"ל, וכ"כ הרשב"א בחי' שם ז"ל והא דאמרינן בגמ' דהיכא דחלצתו חמה אינו מעכב כו' ה"מ לבעלים הוא דאינו מעכב אבל איהו ודאי אסור כשאר הערלים ותדע לך דהתם אמרינן דטומטום לא מעכב ואיהו גופיה ודאי אסור כדתניא בברייתא כו' ע"ש ולפ"ז גם לפי ר"ת יש לחלק כנ"ל בין לענין לעכב לאביו ובין שהוא עצמו לא יאכל בתרומה וכ"כ הריטב"א בחי' שם לשי' ר"ת ז"ל דטומטום הרי אפשר לו ליקרע ולימהל ובר מימהל הוא קצת ומיהו מפני שאינו עומד לימול לגמרי לכך אינו מעכב לאביו כדאמרינן בגמ' כו' ע"ש ולפ"ז צ"ע כנ"ל ודוחק לומר בכוונת הרשב"א דקושיתו היא דאי נימא דמקרי בר מימהל משום שאפשר לו עכשיו ליקרע א"כ יהי' באמת מחויב לקורעו כדי למולו ויעכב לאביו מפסח אבל אין זה במשמע לשונו ועוד דהרי התו' כתבו לדבר פשוט דאינו חייב לקרוע ולמול גם הא אפ"ל דמקרי בר מימהל לענין שהוא עצמו לא יאכל בתרומה ומשום דאי מקרע מאליו בר מימהל הוא ומ"מ אינו חייב לקורעו ולכך אינו מעכב לאביו וכמו שכתב הרשב"א אח"כ דערל שמתו אחיו מ"מ נמי דלמא עכשיו יבריא כו' גם מש"כ הרשב"א דערל שמתו אחיו מ"מ נמי דילמא עכשיו יבריא או יתחלפו סימניו ויתחייב למול כנ"ל. ל"ק כלל דכבר כתבתי למעלה דבאמת ס"ל לר"ת דמתו אחיו מ"מ לעולם לאו בר מילה הוא וכפשטות דברי הגמ' שלישי לא תימול ולפ"ז מתו אחיו מ"מ גרע מחולה שחלצתו חמה דהתם עומד למול אחר שביעי להבראתו ומתו אחיו מ"מ לאו בר מימהל הוא כלל ולפי מש"כ הרשב"א דמתו אחיו מ"מ עדיף מחלצתו חמה צ"ע מהירושלמי בפ' הערל הנ"ל דמבעי ליה בחלצתו חמה אי אוכל בתרומה ופשיט ליה מהמשנה דהערל והיינו דסתמא אפילו בשמתו אחיו מ"מ וה"ה לחלצתו חמה וכמו שפירשו הראשונים כנ"ל ולפי מש"כ הרשב"א צ"ע דלמא שאני מתו אחיו מ"מ דאפשר שיבריא ויתחייב למול מיד משא"כ חלצתו חמה דא"א למול עד יום שביעי להבראתו וכנ"ל

והנה לפי מה שכתבו הראשונים לישב קו' התוס' על שיטת ר"ת מטומטום וכנ"ל. נלע"ד לישב בזה קו' התוס' בחגיגה (דף ד') ד"ה דמרבה וע"ש בגמרא הא מני ר"ע היא דמרבה לערל כטמא דתניא ר"ע אומר איש איש לרבות את הערל וכתבו בתו' ד"ה דמרבה ז"ל אך קשה אמאי איצטריך מיעוט