פרי יצחק חלק א יב

ואדרבה משמעות דברי הרוקח הוא להיפך שאומר ק"ש עם הברכות שלפניה ומפסיק בין ק"ש לאמת ויציב דהרי כ' דיקרא ק"ש עד אמת ולא יאמר אמת ויציב כו' ולפי' המג"א א"כ מ"ש אמת ויציב דנקט הו"ל לומר שיקרא ק"ש בלא ברכות כלל ועוד דממש"כ הרוקח אח"כ ומשמע ברכה אחרונה לא בירך ע"ש משמע בהדיא דברכות שלפניה בירך שוב מצאתי שכבר השיג על המג"א בס' אליהו רבה ע"ש אלא דהפרמ"ג כתב לפרש דברי הרמ"א דמיירי שכבר קרא ק"ש עם ברכותיה ואח"כ אירע אונס שא"א לו להתפלל מיד יפסיק בין ק"ש לאמת ויציב ע"ש והנה אם נפרש כן גם דברי הרוקח לפ"ז שוב י"ל דאם עדיין לא קרא ק"ש בברכותיה כלל ורואה שא"א לו להתפלל בזמן ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות כלל אולם באמת בדברי הרוקח גופיה גם זה לא יתכן לפרש כלל דהא כתב אם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה משמע שעדיין לא קרא כלל וביותר דמש"כ יקרא בעונת' אינו מובן כלל לפ"ז דאי נימא דמיירי רק מענין שכבר התחיל לקרות ק"ש בברכותיה ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש א"כ מה ענין לומר דיקרא ק"ש בעונת ועוד דאי נימא דאם לא התחיל עדיין לקרות ואין לו פנאי להתפלל יקרא באמת ק"ש בלא ברכות כלל א"כ הרי תמוה מאוד הראיה שהביא מירושלמי דיפסיק באמצע הפרק ולא בין גאול"ת מר' ברכיה שקרא ק"ש בעונתה ומצלי אחר תלת שעין ומשמע ברכה אחרונה לא בירך כשקרא ק"ש כנ"ל. וקשה דלמא ר' ברכיה קרא ק"ש בעונתה בלא ברכות כלל ואח"כ קרא ק"ש בברכותיה והתפלל וכמו שפי' באמת הפ"מ וכנ"ל אבל בשכבר התחיל לקרות ואין לו פנאי להתפלל מיד אין ראיה כלל דמפסיק באמצע הפרק ולא בין גאול"ת

ולכן נראה ברור בפי' דברי הרוקח כמו שבארנו דמיירי שלא התחיל עדיין לקרות ק"ש בברכותיה כלל ומש"כ אם אין פנאי לאדם להתפלל היינו שאין לו פנאי להתפלל בתוך זמן ק"ש שהוא מוכרח להתעכב מלהתפלל עד אחר זמן ק"ש והיינו שכתב דיקרא ק"ש בעונתה עד אמת ובברכות שלפניה כנ"ל ויפסיק בין ק"ש לאמת ויציב וימתין עם ברכת אמת ויציב עד שיתפלל לסמוך גאול"ת וס"ל להרוקח לסברא פשוטה דכשקורא ק"ש לצאת יד"ח צריך לקרותה עכ"פ בברכות שלפניה ומשום דאין לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה כלל ואף שיהיה מוכרח להפסיק אח"כ ורק שקיל וטרי אם להפסיק באמצע הפרק או בין גאול"ת והיינו שה"ר מהירושלמי מהך דר' ברכיה שקרא ק"ש בעונתה ומצלי לאחר תלת שעין דבודאי קרא ר' ברכיה ק"ש בעונתה בברכות שלפניה דלא סגי בלא"ה אלא דמשמע דברכה אחרונה לא בירך והפסיק בין ק"ש לאמת ויציב הן אמת דלפי מה שפי' הרמב"ן הירושלמי בפ"ק דברכות כנ"ל מתבאר דבכה"ג שא"א לו להתפלל בזמן ק"ש יקרא ק"ש בעונתה בברכותיה ויפסיק באמת בין גאול"ת כמו שנתבאר למעלה וצ"ל דאמצע הפרק חמור מבין גאול"ת אולם הרוקח ס"ל בע"כ דבין גאול"ת חמור מאמצע הפרק ולכך טוב יותר להפסיק באמצע הפרק מבין גאול"ת ועי' בס' אבן העוזר בסי' ס"ו ע"ש ועכ"פ הרי מתבאר גם מדברי הרוקח דבשום ענין אין לקרות ק"ש בלא ברכות שלפניה ואפילו בשעת הדחק שיהיה מוכרח להפסיק אח"כ ולפ"ז נראה ברור דה"ה דאין לקרות ק"ש בלא ברכות משום תפלת הצבור אלא דצריך לקרותה בזמנה בברכותיה ולסמוך גאול"ת ולהתפלל ג"כ ביחידות כנ"ל

וע"פ מה שנתבאר וכנ"ל יש לישב בזה דברי הגמ' בברכות (דף ט') דמייתי שם בברייתא רשב"י אומר משום ר"ע פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה כו' ויוצא בהן יד"ח אחת של יום ואחת של לילה כו' ההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דר' יהושע בן לוי אתו לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופרש"י דאשתכור וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר ע"ש והנה מפשטות דברי הגמ' משמע דר"ש לדעתיה ס"ל דיוצא ידי ק"ש של ערבית לאחר שיעלה ע"ה אפילו שלא בשעת הדחק ומשום דכיון דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא זמן שכיבה הוא וכמבואר בגמ' אלא דריב"ל לא סמך על ר"ש אלא בשעת הדחק וכ"כ הרמב"ן וכ"כ בחי' הרשב"א ז"ל דהא דר"ש משמיה דר"ע משמע דאפילו שלא בשעת הדחק אמר דקודם הנץ החמה קורא הוא של לילה ואפילו כשפשע ונתעכב ותדע לך מדקאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק אלמא ר"ש אפילו שלא בשעת הדחק אמר ע"ש. ולכאורה דברי הגמ' צע"ג דמה זו סמיכה לסמוך על ר"ש בשעת הדחק איזה ענין אנו סומכין על ר"ש דכל היכי דאמרינן בגמ' כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק היינו היכי דאיכא חשש איסור אם נסמוך על דברי היחיד אבל הכא איזה חשש יש בדבר אם יקרא ק"ש של ערבית לאחר שעלה עמוד השחר אם הלכה כר"ש הרי טוב דיוצא יד"ח ק"ש ואף אם אין הלכה מה הפסיד הרי הוא כקורא בתורה וכן מה נסתפקו להו להני זוגי דרבנן הי"ל לקרות בפשיטו' לחוש לדעת ר"ש והנה לכאורה י"ל דנ"מ לענין הברכות דאם הלכה כר"ש שיוצא יד"ח ק"ש של ערבית ה"ז קורא בברכותיה וכמבואר שם בגמ' דאמר ר"ז ובלבד שלא יאמר השכיבנו ופי' בתו' דקאי על ר"ש משום ר"ע אם קורא ק"ש של ערבית קודם הנץ ע"ש ועכ"פ הרי דשאר הברכות אומר אולם אי נימא דאין הלכה כר"ש דאינו יוצא יד"ח ק"ש פשיטא דאין לומר הברכות והיינו דקאמר כדאי הוא ר"ש כו' פי' שיוכל לקרותה בברכותיה מיהו זה דוחק ועוד דהנה רש"י פי' דהא דאמר ובלבד שלא יאמר השכיבנו קאי אמילתא דר"ש משמיה דנפשיה שקורא ק"ש של ערבית קודם שיעלה עמוד השחר וכ"כ הרוקח ע"ש ולפ"ז משמע דלר"ש משום ר"ע אם קורא ק"ש של ערבית לאחר שיענה ע"ה אינו אומר הברכות כלל ועי' להרר"י רפ"ק דברכות ע"ש ולפ"ז הרי צע"ג: אולם לפי מה שנתבאר למעלה דאין לקרות ק"ש בלא ברכות דאין לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה לפ"ז אפשר לומר דבאמת יש חשש מלקרות ק"ש של ערבית לאחר שיעלה עמוד השחר אי נימא דאין הלכה כר"ש ולא יצא יד"ח ק"ש של ערבית והיינו דהנה למ"ד מצות א"צ כוונה לפ"ז נראה דאי נימא דלא יצא יד"ח ק"ש של ערבית ממילא הרי יוצא ידי ק"ש של שחרית כיון שכבר עלה ע"ה ואף שקורא לצאת ידי ק"ש של ערבית ומתכוין בהדיא שלא לצאת ידי ק"ש ש"ש מ"מ לפמש"כ הב"י באו"ח סי' תקפ"ט בשם הרא"ה דלמ"ד מצות א"צ כונה אפילו צוח שאינו רוצה לצאת ידי אותה מצוה יצא ע"ש וכן העלה הטורי אבן בר"ה דף כ"ח וע"ש שהאריך לה"ר לזה ולפ"ז אי נימא דלא יצא יד"ח ק"ש של ערבית שכבר עבר זמנה ממילא הרי עולה לו לשם ק"ש של שחרית ובע"כ יצא יד"ח ק"ש של שחרית כנ"ל וא"כ הרי קורא ק"ש של שחרית בלא ברכות וכבר בארנו דאינו רשאי לעשות כן לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה: ורק לר"ש דס"ל דיוצא יד"ח ק"ש של ערבית לאחר שיעלה ע"ה א"כ הרי עולה לו לשם ק"ש של ערבית ולפ"ז מבואר שפיר דהיינו דאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד דלרבנן אין רשאי לקרות שהרי יהיה יוצא בזה יד"ח ק"ש של שחרית בלא ברכות וכנ"ל והנה רש"י פי' שם בגמ' דגרסינן במשנה אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות ול"ג מותרים דאפילו שלא בזמנו תנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד ע"ש ולכאורה לפי הנ"ל הא שפיר ניחא ג"כ גי' מותרים אתם לקרות דלאחר שעלה עמוד השחר אם יקראו לשם ק"ש של ערבית וכיון דבאמת כבר עבר זמנה א"כ בע"כ הרי יהיו יוצאים בזה יד"ח ק"ש של שחרית בלא ברכות כנ"ל אולם יש לומר דהנה בעירובין דף צ"ה מבואר דס"ל לר"ג מצות צריכות כוונה וכגי' רש"י שם ולפ"ז אם קורא לשם ק"ש של ערבית אף שעבר זמנה מ"מ אינו יוצא יד"ח ק"ש של שחרית כיון שלא נתכוין לצאת

שוב מצאתי בביאורי הגר"א באו"ח סוף סי' מ"ו על מש"כ בשו"ע וטוב לומר אחר שמע ישראל בשכמל"ו כי לפעמים שוהין עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה וכתב ע"ז בביאורי הגר"א וז"ל ול"נ שאין נכון בזה לצאת בלא ברכות וגם מחמת זה לא יסמוך גאולה לתפלה עכ"ל ע"ש ולא נתברר לי אם כונתו למש"כ המג"א בשם הב"ח דאם לא יעברו הצבור זמן ק"ש מוטב