פרי יצחק חלק א יא

ויעבור זמן התפלה דהרי משמע שהיה נוהג תמיד להתפלל אח"כ ועי' ברא"ש שכתב דעיקר תפלתו היתה במעומד ועוד דלפי מה שיתבאר בתשובה שאח"ז בפי' דברי רש"י הנ"ל מוכרח בהדיא דבע"כ א"א לומר כן עיי"ש

אלא דהב"י בסי' מ"ו הביא ירושלמי פ"ק דברכות שזה לשונו ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתו צבורא ומקרי שמע בתר תלת שעין בעי רב אחא מחויי בידן א"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת א"ל מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה ע"ש וכתב הב"י דנראה מהירושלמי שהיה מנהגם בצבור לקרות ק"ש בזמנה ואח"כ חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואע"פ שבתחילה כבר קראוה כולה ע"ש ולפ"ז הרי סעד למנהג העולם אולם בעל המאור בריש ברכות הביא הירושלמי הנ"ל וכתב נראה מזה כי ברכות עשרים וארבע דתעניתא היו מתפללין כעין מוספין והיו קורין לפניה ק"ש בלא ברכות כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ע"ש ולפ"ז אין ראיה מהירושלמי אולם לענ"ד נראה בביאור הירושלמי דמיירי באמת בתפלת שחרית ומ"מ היו קורין לפניה ק"ש בלא ברכות והוא ע"פ מש"כ הרמב"ן במלחמות שם שצורת הגמ' מוכחת שכך היה מנהג חכמים שלא לסמוך גאול"ת שהרי אמרו אדם גדול הוא כו' זימנא חדא סמך גאול"ת ולא פסק חוכא מפומיה כו' וא"ר זירא אנא סמכי כו' ע"ש ולפ"ז נראה לפרש הירושלמי שקראו ק"ש בעונתה עם הברכות שלפניה ושלאחריה ולא היו סומכין גאול"ת ולאחר ג' שעות התפללו בצבור והיו קורין לפניה ק"ש בלא ברכות כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת שוב מצאתי בעז"ה להרמב"ן בחי' לתענית שפי' בעצמו הירושלמי כנ"ל וז"ל מכאן הביאו שיהו מתפללין כ"ד ברכות כעין מוסף וקורין לפניהם ק"ש וזה אינו במשמע כו' אלא כך נראה שבתענית לפי שהיו צריכין להתקבץ לרחובה של עיר היו קורין ק"ש בעונתה ואין סומכין גאול"ת אלא כל אחד ואחד קורא ק"ש וברכותיה בעונתה ומפסיק עד שמתאספין הכל לרחוב וקורין אותה פעם אחרת בלא ברכות עכ"ל ע"ש

ולפ"ז לפי פי' הרמב"ן וכנ"ל נמצא דמדברי הירושלמי הוא ראיה לדברינו דאין לקרות ק"ש בלא ברכות דטוב יותר שלא לסמוך גאול"ת מלקרותה שלא בברכותיה דאל"כ למה לא היו ממתינים עם הברכות לסמוך גאול"ת והנה בפי' הירושלמי נראה דהעיקר הוא כמש"כ הרמב"ן דלפי' הב"י קשה הא דא"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כו' משמע דאם איתא דלא קראו אותה בעונתה בדין הוא למחות בידם שלא יקראו אחר ג' שעות וקשה הא משנה שלמה שנינו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' ולכך נראה דהעיקר הוא כפי' הרמב"ן דהא דאתו צבורא מקרי שמע בתר תלת שעין היינו ק"ש בלא ברכות ולפ"ז ניחא דס"ד דר' יוסי דהא דר' אחא בעי למחות בידם היינו משום דסבר שלא קראו ק"ש בעונתה ורוצה למחות שלא יקראו בלא ברכות ועי' בשו"ת הרשב"א סי' ש"כ דיש ללמוד מדבריו שם דלאחר ג' שעות טוב יותר שלא לקרות כלל מלקרותה שלא בברכותיה וע"ש מש"כ דמעיקרא כך היתה תקנה כו' וכענין שאמרו במאחר לקרות כו' ודו"ק והיינו דא"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כלומר וקראו אותה כבר בברכותיה ודו"ק

ונראה להביא ראיה לדברינו ג"כ מהירושלמי בפ' תפה"ש ה"א דאיתא התם ג"כ בכה"ג וז"ל ר' ברכיה חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה נימר כבר קבל מלכות שמים בעונתה עכ"ל והנה לפי פי' הב"י בירושלמי שם בפ"ק כנ"ל צריך לפרש גם בכאן דר' ברכיה קרי ק"ש בברכותיה והתפלל לאחר ג' שעות והוי ס"ד דלא קרא ק"ש בזמנה כלל ולכך מקשה והא תנינן הקורא כו' והיינו דלפ"ז איך התאחר מלקרותה עד אחר זמנה וכן פי' הפני משה ז"ל והא תנינן כו' דאין לו שכר ק"ש אחר ג' שעות אלא כקורא בתורה ומ"ט עביד הכי נימר שכך היה נוהג כבר קבל מלכות שמים בעונתה וקורא ק"ש בלא ברכותיה והיה ממתין להתפלל עם הצבור וקרא ק"ש עם הברכות לסמוך גאול"ת ע"ש והוא כפי' הב"י שם וכנ"ל אולם צע"ג דכיון דכל עיקר דמקשה הוא דמ"ט נתאחר ר' ברכיה מלקרות עד אחר זמנה א"כ הו"ל להקשות מרישא דמשנה דתנן וגומרה כו' ר' יהושע אומר עד שלש שעות ולא מסיפא דלא הפסיד כו' ועוד צ"ע דהא בודאי צ"ל דמה שנתאחר ר' ברכיה מלקרות עד אחר ג' שעות היה זה בדרך מקרה דבודאי אין לומר שהיה נוהג כן תמיד דהא לכתחילה בודאי צריך לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ומש"כ הפ"מ דר' ברכיה עשה כן כדי להתפלל עם הצבור הוא תמוה ביותר דלפ"ז צ"ל דגם הצבור קראו כבר שמע בעונתה וכמבואר בירושלמי פ"ק אתו צבורא כו' כבר קראו אותה בעונתה כו' ולפ"ז היה מנהג פשוט לקרוא ק"ש בעונתה ואח"כ לחזור ולקרותה בברכותיה אחר זמנה וא"כ מאי ס"ד דר' ברכיה לא קרא שמע בעונתה ובע"כ צ"ל שהיה זה בדרך מקרה שנתאחר ר' ברכיה מלקרות ולפ"ז קשה דמאי שייך להקשות מדוע נתאחר ר' ברכיה מלקרותה עד אחר זמנה שמא הי"ל שום אונס או שעת הדחק שלא היה יכול לקרות ק"ש בזמנה

ולכן נלע"ד לפרש הירושלמי בכאן כעין מה שפי' הרמב"ן הירושלמי בפ"ק והיינו דר' ברכיה קרא שמע בעונתה בברכות שלפניה ושלאחריה ולא סמך גאול"ת ולאחר שלש שעות קרי ק"ש בלא ברכות והתפלל מיד כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ועפ"ז יתפרש הירושלמי כמין חומר והיינו דבמקרה ראו לר' ברכיה שקורא ק"ש בלא ברכות לאחר ג' שעות ומתפלל מיד והיו סבורין שלא קרא ק"ש בעונתה כלל ולכך קורא עתה בלא ברכות משום שכבר עבר זמנה ומקשי והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' והך לא הפסיד היינו שלא הפסיד הברכות וכמבואר בתלמוד' דידן (ד"י:) ולפ"ז כיון דגם אחר הזמן לא הפסיד הברכות וא"כ אמאי קורא בלא ברכות ומשני כבר קבל מלכות שמים בעונתה ולפ"ז ממילא כבר קרא ק"ש בזמנה בברכותיה ג"כ. ומה שקורא עתה הוא רק כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת ולפ"ז הרי נלמוד ג"כ מכאן דבשום ענין אין לקרות ק"ש בלא ברכות דמוטב שלא לסמוך גאול"ת מלקרותה שלא בברכותיה ומכש"כ לענין תפלת הצבור וכנ"ל

וכן נלע"ד לה"ר ברורה דאין לקרות ק"ש בלא ברכות מדברי הרוקח בסי' שכ"א וז"ל אם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה עד אמת ולא יאמר אמת ויציב כו' מפני שעת הדחק מוטב להרחיק כדי לסמוך גאול"ת דאמרינן בירושלמי בפ' תפה"ש ר' יוסי מצלי בתלת שעין כו' וכן ר' ברכיה ומקשי ואמר כבר קבל עליו עול שמים בעונתה ומשמע ברכה אחרונה לא בירך עכ"ל הביאו הב"י בסי' ס"ו והנה בביאור דבריו נראה דאם אין פנאי לאדם להתפלל בזמן ק"ש דהיינו בתוך ג' שעות יקרא ק"ש בעונתה עם הברכות שלפניה עד אמת ויפסיק בין ק"ש לאמת ויציב וברכת אמת ויציב יאמר אח"כ כשיתפלל כדי לסמוך גאול"ת ועכ"פ הרי מתבאר מדברי הרוקח דכשקורא ק"ש בעונתה לצאת יד"ח צריך לקרותה עכ"פ בברכות שלפניה ואף שלא יוכל להתפלל אח"כ מיד יפסיק באמצע הפרק דהיינו בין ק"ש לאמת ויציב הרי דטוב יותר להפסיק באמצע הפרק מלקרותה שלא בברכותיה דאל"כ ל"ל להפסיק כלל יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות כלל ואח"כ כשירצה להתפלל יקרא ק"ש בברכותי' ויתפלל ובע"כ צ"ל כנ"ל

והנה בשו"ע בסי' ס"ו כתב הרמ"א לדברי הרוקח וז"ל מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש יקרא ק"ש עד אמת וימתין לומר שאר הברכה עד שיתפלל כו' כדי לסמוך גאול"ת והמג"א כתב ע"ז צ"ע וכי מי התיר לו להפסיק מפני שאין לו פנאי ובאמת משמע ברוקח דמי שאין לו פנאי יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם ק"ש ויתפלל ודברי הרמ"א צ"ע עכ"ל אולם דברי המג"א צ"ע דלא משמע כלל ברוקח שיקרא ק"ש לבד בלא ברכות