פרי יצחק חלק א קיט

למול ולא הוי כערלות שלא בזמנה ולכן ס"ל להירושלמי ג"כ דגם ליל שמיני מכיון דלילה אינו מחוסר זמן וחשבינן ליה כהגיע זמנו לכך הוי ערל אע"ג דא"א למול עד יום שמיני כנ"ל אולם לתלמודא דידן ס"ל באמת כשיטת ר"ת דגם מתו אחיו מחמת מילה הוי כערלות שלא בזמנה אע"ג שכבר הגיע זמנו כיון דמ"מ א"א למול כנ"ל ולפ"ז בודאי דאי ערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות גם ליל שמיני לא מקרי ערל אע"ג דלילה אינו מחוסר זמן מ"מ כיון דא"א למול עדיין עד עיצומו של יום היינו ערלות שלא בזמנה ומותר בתרומה וה"ה דלא מעכב לאביו מאכילת הפסח ולכך פשיט שפיר דבע"כ ערלות שלא בזמנה הוי ערלות ומיירי דאתילוד בין עשייה לאכילה כנ"ל

אך לכאורה עדיין צ"ע דהנה הראשונים הקשו לשיטת ר"ת דמתו אחיו מחמת מילה אוכל בתרומה מהא דחלצתו חמה אסור בתרומה אע"ג דא"א למול וכתבו לחלק בין מתו אחיו מ"מ לחלצתו חמה ועי' בחי' הרמב"ן בר"פ הערל שם שכתב ואי קשיא טומטום נמי יאכל בתרומה כו' וכן בקטן שאחזתו חמה כיון שאם חלצתו בר מימהליה הוא לאו ערלות שלא בזמנה הוא ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' ז"ל וא"ת א"כ טומטום כו' וקטן שחלצתו חמה כיון שאם לא חלצתו בר מימהל הוא לאו ערלות שלא בזמנה היא ע"ש והריטב"א בחי' כתב לחלק בע"א וע"ש שכתב וכן חלצתו חמה מפני שכבר הוא מכין עצמו להיות נימול לאחר הבראתו חשיב ערל לענין שהוא עצמו לא יאכל בתרומה ומפני שבשעתו אינו בר מימהל אינו מעכב לאדון ע"ש ועכ"פ הרי מבואר בדבריהם דאע"ג דס"ל לר"ת דמתו אחיו מ"מ לא מקרי ערל דהוי כערלות שלא בזמנה מ"מ בחלצתו חמה מודה ר"ת דלא מקרי ערלות שלא בזמנה אע"ג דנותנין לו כל שבעה וא"א למול מ"מ מקרי ערל ולפ"ז ה"ה בליל שמיני אע"ג דא"א למול עד היום מ"מ לא מקרי ערלות שלא בזמנה. והנה לפמ"ש הרשב"א לחלק בין מתו אחיו מ"מ לחלצתו חמה ומשום דכיון דאי לא חלצתו בר מימהל הוא לאו ערלות שלא בזמנה הוא לפ"ז אפ"ל דליל שמיני עדיף מחלצתו חמה והוי כמתו אחיו מ"מ דליל שמיני לעולם לאו בר מימהל ול"ש לומר כנ"ל ולכך הוי כערלות שלא בזמנה אולם לפמש"כ הריטב"א לחלק בין מתו אחיו מ"מ לחלצתו חמה ומשום דחלצתו חמה מפני שכבר הוא מכין עצמו להיות נימול לאחר הבראתו לכך חשיב ערל ולפ"ז נראה דמכש"כ ליל שמיני שהוא מכין עצמו להיות נימול למחר דלא מקרי ערלות שלא בזמנה אע"ג דא"א למול בלילה ולפ"ז הדק"ל אפילו לפי שיטת ר"ת דמהיכי פשיט ליה ר' זירא דערלות שלא בזמנה הוי ערלות דאדרבה אי נימא דלא הוי ערלות משכחת לה בפשיטות יותר בכל הנולדים שחל שביעי שלהם בערב פסח דעשייה דהוא כל היום לא מעכבא דהוי ערלות שלא בזמנה אבל אכילה דהוא בלילה מכיון דליל שמיני אינו מחוסר זמן הוי ערלות בזמנה ואע"ג דא"א למול עד למחר ביום מ"מ לא מקרי ערלות שלא בזמנה אפילו לפי שיטת ר"ת דהוי כחלצתו חמה ולכך אכילה שפיר מעכבא אע"ג דא"א למול וכס"ד דר"ז כנ"ל

מיהו באמת עיקר דברי הראשונים צע"ג לענ"ד דמה הכריחם לחלק לשיטת ר"ת בין מתו אחיו מ"מ לחלצתו חמה דמנ"ל דלפי שיטת ר"ת מ"מ בחלצתו חמה אינו אוכל בתרומה ומאי קשיא להו. דהא בפשיטות י"ל דלשיטת ר"ת דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה דה"ה גם חלצתו חמה דנותנין לו כל שבעה אוכל בתרומה דמשום דלא אפשר למול הוי כערלות שלא בזמנה וכמו מתו אחיו מ"מ והיכן מצינו בגמ' דחלצתו חמה אינו אוכל בתרומה עד דקשיא להו לשי' ר"ת מחלצתו חמה והנה מלבד דבתלמודא דידן לא מצינו מבואר דחלצתו חמה אינו אוכל בתרומה הנה אדרבה בגמ' יבמות שם מבואר דחלצתו חמה אינו מעכב לאביו מעשיית הפסח והראשונים כתבו באמת לישב דלא תקשי מזה על שי' רש"י וע"ש בחי' הרשב"א שהביא שיטת רש"י וכתב והא דאמרינן בגמ' דהיכא דחלצתו חמה אינו מעכב עד שיעברו עליו שבעה כו' ה"מ לבעלים הוא דאינו מעכב אבל איהו ודאי אסור כשאר הערלים ותדע לך דהתם אמרינן דטומטום לא מעכב ואיהו גופיה בודאי אסור כו' ע"ש ובחי' הריטב"א שם מבואר ביותר וע"ש שהביא מתחילה פרש"י דערל היינו מתו אחיו מ"מ וכתב והקשו עליו ז"ל כו' ועוד הא אמרינן בגמ' דחלצתו חמה אינו מעכב לבעליו באכילת הפסח משום ערלה עד שיעברו עליו ח' ימים כו' אלמא כיון שהוא מסוכן למילה ולאו בר מימהל הוא לא חשיבי ערלות לפיכך פי' ר"ת ז"ל דערל דמתניתין כו' ע"ש. אלא דבסוף דבריו שם כתב לישב פרש"י וההיא דחלצתו חמה כל ז' אינו מעכב התם לבעלים הוא דאינו מעכב אבל הוא עצמו לא יאכל כו' וכדאמרינן גבי טומטום כו' ע"ש הרי דיש מי שהקשה לשי' רש"י מהא דמבואר דחלצתו חמה אינו מעכב לאביו והיינו דס"ל דהטעם דאינו מעכב הוא משום כיון דלאו בר מימהל הוא לא חשיבי ערלות וה"ה דאיהו גופיה מותר בתרומה אלא דמ"מ כתבו לישב שי' רש"י ולחלק דלאביו הוא דאינו מעכב אבל איהו גופיה אסור בתרומה כנ"ל ולפ"ז עכ"פ לשיטת ר"ת י"ל בפשיטות דס"ל דחלצתו חמה דמבואר בגמ' דאינו מעכב לאביו מפסח כן ה"ה דגם איהו גופיה מותר בתרומה דלא חשיבי ערלות וכמו מתו אחיו מחמת מילה ואי נימא דהראשונים כתבו זה עפ"י הירושלמי דמבואר שם בהדיא דחלצתו חמה אסור באכילת תרומה כנ"ל ולכן כתבו לחלק לשי' ר"ת בין מתו אחיו מחמת מילה לחלצתו חמה מיהו גם זה צע"ג דהא הירושלמי הוא בודאי דלא כשיטת ר"ת דהא מבעי ליה שם לענין חלצתו חמה אי אוכל בתרומה ופשיט ליה מהמשנה דהערל והיינו מן מתו אחיו מחמת מילה וכמש"כ התו' והרמב"ן שם הרי דס"ל להירושלמי דבין מתו אחיו מ"מ ובין חלצתו חמה אסור בתרומה אולם לפי מה דס"ל לר"ת דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה ודלא כהירושלמי אפ"ל דס"ל באמת ג"כ דגם חלצתו חמה אוכל בתרומה וגם בירושלמי גופיה דפשיט חלצתו חמה דאסור בתרומה מן מתו אחיו מ"מ משמע דאי מתו אחיו מ"מ מותר בתרומה ה"ה לחלצתו חמה ולפ"ז לשי' ר"ת בודאי דגם חלצתו חמה מותר בתרומה ולא צריך לדחוקי כלל ולחלק בין מתו אחיו מ"מ לחלצתו חמה וצע"ג ועכ"פ מכיון שבארנו דלשי' ר"ת ה"ה דגם חלצתו חמה אוכל בתרומה דהוי כערלות שלא בזמנה ולפ"ז נראה ג"כ דה"ה ליל שמיני דמכיון דא"א למול עד למחר לא חשיבי ערלות ועפ"ז מיושב הסוגיא לשי' ר"ת וכנ"ל

אמנם נהי דשיטת תלמודא דידן הוא דלא כהירושלמי בזה וכנ"ל מ"מ עדיין קשה הא הירושלמי מייתי ראיה ממתניתין דהערל על חלצתו חמה הרי דס"ל להירושלמי בפשיטות דהמשנה דהערל מיירי בכל גווני אפילו במתו אחיו מ"מ וא"כ קשה באיזה סברא פליג ש"ס דילן על הירושלמי בזה ולכן נראה לענ"ד לישב דברי מאורן של ישראל ר"ת ז"ל ולפרש לשיטתיה דברי הירושלמי דאדרבה דהירושלמי הביא ראיה באמת ממשנה דהערל דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה וה"ה לחלצתו חמה. אחרי שנדקדק דבירושלמי מבואר נשמעינה מן הדא הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו ע"כ ולפי מה שפירשו הראשונים עיקר הפשיטות הוא דסתמא מיירי מתני' גם בערל שמתו אחיו מחמת מילה כנ"ל א"כ צ"ע לאיזה צורך הביא הירושלמי הך בבא דנשיהם ועבדיהם יאכלו דאינו ענין כלל לזה. ולכן נראה לפרש דברי הירושלמי באופן אחר והיינו דס"ל להירושלמי דהמשנה דהערל לא מיירי מן מתו אחיו מ"מ ורק מן מומר לערלות דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה ועיקר הפשיטות הוא מסיפא דנשיהם ועבדיהם יאכלו דבע"כ מתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה

והנה בריש פ' אלמנה לכ"ג (דף ס"ו) מפרש שם בגמ' דלפיכך עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה ומשום דכל האוכל מאכיל כל שאינו אוכל אינו מאכיל ופריך והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין ומשני התם פומייהו כאיב להו והרי ממזר שאין אוכל ומאכיל אמר רבינא קנין אוכל קאמר כו'. ופרש"י פומייהו כאיב להו כלומר מחוסרי תקנתא הם אבל עומדין ליתקן ולאכול אבל זו שהיא נעשית חללה אין לה תיקון