פרי יצחק חלק א קיח

שלשים ימול לא מקרי ערל כלל ולכך הביא הסיפא דנשיהם ועבדיהם יאכלו דמוכח מזה דגם מתו אחיו מ"מ ימול לכשיתחזק. דבריו תמוהים דמה סברא הוא דבשביל דאין לו תקנתא מקרי ערל טפי מהיכי דלאח"ז בודאי ימול והרי כל הראשונים כתבו להיפך דהיכי דלאו בר מילה הוא כלל מקרי טפי ערלות שלא בזמנה וכמבואר בדברי הרשב"א והריטב"א בר"פ הערל. ומה שכתב כת"ר להקשות על פירושי דהירושלמי פשיט לקולא מהא דמבואר בירושלמי אח"כ ותני כן כל שלשים יום אסור להאכילו כו' ל"ק כלל דכבר בארתי דהא דאמר שם ר' אחא אין ערלה אלא מיום השמיני ס"ל דגם באונס הוי ערלה וכמו שפי' הרמב"ן, פליג באמת על הא דאמר מתחילה נשמעינה מן הדא וע"ז אמר ותני כן כו' ומש"כ דהא בש"ס דילן ליכא חולק ע"ז דכיון דמעכב במילת זכריו כש"כ דהוא בעצמו אסור לאכול בתרומה ומדוע נימא דהירושלמי חולק ע"ז וכפי הנראה כוונתו כיון דחלצתו חמה מעכב א"כ פשיטא דאסור בתרומה דבריו שגבו ממני דאדרבה בגמ' דילן מבואר דחלצתו חמה אינו מעכב במילת זכריו והראשונים כתבו להיפך דאע"ג דחלצתו חמה אינו מעכב לאביו מ"מ איהו גופיה אסור בתרומה ולפמש"כ ס"ל להירושלמי דחלצתו חמה כשם שאינו מעכב לאביו כך הוא בעצמו מותר בתרומה ופשיט ליה ממשנה דהערל והיינו דמשם מוכרח דמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה וה"ה לחלצתו חמה וכמו שהארכתי בזה בס"ד. סימן לג בביאור מחלוקת הראשונים בדין כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה לענין אכילת תרומה וקדשים

הנה התו' בחגיגה (דף ד' ע"ב) ד"ה דמרבה ובזבחים (דף כ"ב ע"ב) ד"ה ערל הביאו מחלוקת רש"י ור"ת בדין כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלפרש"י כל ערל שמוזכר בכ"מ בש"ס לענין אכילת תרומה וקדשים ולענין עבודה היינו אפילו מתו אחיו מחמת מילה אע"ג דא"א למול מפני הסכנה מ"מ מקרי ערל ושיטת רבינו תם הוא דערל היינו דוקא מומר לערלות שאינו רוצה למול מפני הצער אבל מתו אחיו מחמת מילה דא"א למול מפני הסכנה לא מקרי ערל ע"ש והתו' ריש פ' הערל האריכו בזה לה"ר לפרש"י דמתו אחיו מחמת מילה ג"כ הוי ערל דלא דמי לערלות שלא בזמנה ע"ש ומשמע דשיטת ר"ת הוא באמת דמתו אחיו מ"מ הוי כערלות שלא בזמנה וכן מבואר בהדיא בדברי הראשונים בחי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בר"פ הערל שם שהביאו שיטת ר"ת וכתבו הטעם דהוי כערלות שלא בזמנה וז"ל הרשב"א שם ור"ת מפרש ערל שלא מל מחמת פחד מיתה שראה אחרים שמתו מחמת מילה או שמת, אחד מאחיו מחמת מילה והרי זה כמו אונס ומ"מ בר מימהל הוא אבל היכא דמתו אחיו מחמת מילה ומדינא לא מהיל ה"ז אוכל דערלות שלא בזמנה היא ואינה מעכבת ע"ש וכ"כ בחי' הרמב"ן והריטב"א ע"ש

אמנם הראשונים הקשו על שיטת ר"ת מירושלמי מפורשת בפ' ר"א דמילה הלכה ה' ובפ' הערל שזה לשונו. שמואל אמר אחזתו חמה ממתינין לו שלשים יום אותם ל' יום מהו להאכילו חלב תרומה מהו לסוכו שמן תרומה נשמעינה מן הדא הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו ור' אחא בשם ר' תנחום בר חייא אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן ותני כן כל ל' יום אסור להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה עכ"ל הירושלמי ע"ש וכתב הרמב"ן בחי' דנראה שכך פירושו אחזתו חמה מהו להאכילו שמן של תרומה כיון דלאו בר מימהליה הוא לא מעכבא או דלמא ל"ש. ת"ש הערל דמתניתין דסתמא כשמתו אחיו מחמת מילה קא מיירי דאניס ולאו בר מימהליה הוא אפ"ה אסור לאכול בתרומה ר' אחא בשם ר' תנחום אין ערלה אלא משמיני ואילך אבל לאחר שמיני בין באונס בין ברצון ערלה היא ומעכבת מלאכול בתרומה וזה סיוע לדברי רש"י ז"ל עכ"ל הרמב"ן ע"ש וגם התו' שם הביאו ראיה זו בקצרה וע"ש שכתבו ובירושלמי מייתי ראיה ממתניתין אאחזתו חמה דממתינין לו למול ל' יום דאסור בתרומה משמע דמתניתין איירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה ע"ש וכן הקשה בתו' הרא"ש ובחי' הרשב"א והריטב"א ע"ש

והנראה לענ"ד לישב שיטת ר"ת דס"ל דבע"כ שיטת תלמודא דידן אינו כן ודלא כהירושלמי בזה דהנה ביבמות שם (דף ע"א) בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא אמר ר' זירא ת"ש אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשייה ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ת"ל אז אז לגזירה שוה בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה כגון כו' אלא זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה היכי משכחת לה לאו דאתילוד בין עשייה לאכילה ש"מ ערלות שלא בזמנה הוי ערלות אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא ואז יקרב לעשותו והאי לאו בר מהילא הוא אלא הב"ע כגון שחלצתו חמה כו' וע"ש בפרש"י קטן ערל תוך שמנה כו' והנה בגמ' דילן לא איפשיטא האבעי' אולם בירושלמי שם פשיטא ליה דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות וע"ש דמייתי ברייתא דמבואר בהדיא כל ז' הימים מותר להאכילו חלב תרומה כו' ומבעי ליה להירושלמי ליל שמיני מה את עבד ליה ממה דתני לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני ותני כן כל ז' הימים מותר להאכילו חלב תרומה כו' וע"ש להק"ע ובפ"מ שפירשו דמבעי ליה להירושלמי אי ליל שמיני מקרי הגיע זמנו או דלמא מכיון דלילה לאו זמן מילה הוא ערלה שלא בזמנה הוי ופשיט ליה ממה דתני לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר וש"מ דלילה אינו מחוסר זמן ולפ"ז ה"ה דליל שמיני מקרי הגיע זמנו וערל הוא ואסור בתרומה וע"ז אמר ותני כן כל ז' הימים מותר להאכילו כו' ומשמע אבל לא ליל שמיני ע"ש ועי' בשו"ת שג"א סי' נ"ג שנסתפק כן מדעתו אם הא דאין מלין בליל שמיני הוא מתורת לילה דגם מילה שלא בזמנה אין נימול אלא ביום אבל מקרי הגיע זמנו או דנתמעט משום מחוסר זמן דלא הגיע הזמן למול עד עיצומו של יום השמיני ע"ש אולם הוא מבואר בהדיא בירושלמי וכנ"ל וגם ביאור דברי הירושלמי בהא דמבעי ליה כנ"ל נראה דעיקר הספק הוא כמו שנתבאר בשג"א כנ"ל

ועכ"פ הרי מתבאר בירושלמי דליל שמיני כשמיני ואסור בתרומה משום ערלות דלא הוי כערלות שלא בזמנה ולפ"ז צע"ג דלפי הס"ד דר' זירא דגם מילת זכריו הוי כערלות דגופיה דאם ערלות שלא בזמנה הוי ערלות מעכב לאביו מפסח אע"ג דא"א למול קודם ח' א"כ מהיכי פשיט ליה דערלות שלא בזמנה הוי ערלות ול"ל לומר דאתילוד בין עשייה לאכילה הא אדרבה אי נימא דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות משכחת ליה בפשיטות טפי בכל הנולדים שחל שביעי שלהם בערב פסח ולפ"ז עשייה דהוא כל היום לא מעכבא ומשום דהוי ערלות שלא בזמנה אבל אכילה דהוא בלילה וליל שמיני אינו מחוסר זמן ולא הוי כערלות שלא בזמנה וכנ"ל דאסור בתרומה כערל גמור ולכן מעכבא אע"ג דא"א למול וכדס"ד דר' זירא דאפילו אתילוד בין עשייה לאכילה מעכבא אי ערלות שלא בזמנה הוי ערלות ומכש"כ בליל שמיני דמעכבא אע"ג דא"א עדיין למול כיון דליל שמיני אינו מחוסר זמן ומקרי ערלות בזמנה כנ"ל ומזה נראה מוכרח דס"ל לתלמודא דידן כשיטת ר"ת דגם מתו אחיו מחמת מילה הוי כערלות שלא בזמנה אע"ג שהגיע הזמן כיון דמדינא לא מהיל וכנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר דהירושלמי לטעמיה שם דפשיט ממשנה דהערל על אחזתו חמה וס"ל דמתו אחיו מחמת מילה ג"כ אסור בתרומה כיון שכבר הגיע זמנו אע"ג דא"א