פרי יצחק חלק א קיב

בפ"ז מה' תרומות הי"ד כתב טומטום ואנדרוגינס עבדיהן אוכלין אבל לא נשותיהן ע"כ וע"ש בכס"מ שהביא דברי הגמ' הנ"ל וכתב דידוע דהלכה כרבא ולפיכך סתם רבינו וכתב דטומטום אינו מאכיל את אשתו ולא חילק בין בציו ניכרות לאינן ניכרות ע"ש. והנה לכאורה הוא תמוה מאוד דמאי שייך ע"ז לפסוק כרבא וכי רבא יחלוק ע"ז דהיכי דבציו ניכרות מבחוץ דהוי זכר ודאי ואשתו א"א גמורה דמאכיל את אשתו בתרומה אלא דרבא מוקי הברייתא באין בציו ניכרות מבחוץ ומאי נשיו אמו וכבר תמה ע"ז המשנה למלך וע"ש מה שתי' בדעת מרן דאביי ורבא פליגי לענין דינא וס"ל לרבא באמת דאף בבציו ניכרות מבחוץ אין נשיו אוכלות בתרומה והוא ע"פ מה שהקשו התו' שם לאביי אכתי היאך מאכיל את אשתו דכיון דאינו בן ביאה לא הוי חופתו חופה כמו פחותה מבת ג' ותי' דכיון דראוי לקרוע הוי בר חופה ע"ש. ולפ"ז אפ"ל דרבא לא ס"ל תי' זה ופליג באמת על אביי וס"ל דאף בבציו ניכרות מבחוץ אין מאכיל את נשיו בתרומה ומשום דכיון דלאו בר ביאה הוא לא הוי חופתו חופה וניחא שפיר דהרמב"ם פסק כרבא

אך לכאורה צריך להבין באיזה סברא פליגי אביי ורבא בזה ולכן נראה לומר בטעם פלוגתתם דפליגי בזה גופיה בטומטום שבציו ניכרות מבחוץ אי חייב לקרוע דאפ"ל דלאו משום דראוי לקרוע הוי בר חופה אלא דאביי ס"ל דהיכא דבציו ניכרות מבחוץ חייב לקרוע כדי למול וכיון דעומד לקרוע לכך הוי בר חופה אבל רבא ס"ל דגם בבציו ניכרות מבחוץ אין חייב לקרוע וכיון דלאו בר קריעה הוא לכך לא הוי חופתו חופה ולפ"ז יש לישב שינוי והתחלפות הסוגיות מחגיגה ליבמות והיינו דבודאי ניחא יותר לאוקמא הברייתא דהערל פטור מן הראיה אליבא דכ"ע אלא דבחגיגה שם קאי הסוגיא אליבא דאביי דאיהו הוא דמשני שם בסוגיא כשבציו ניכרות מבחוץ ואביי לשיטתיה הא ס"ל דטומטום שבציו ניכרות מבחוץ חייב לקרוע כנ"ל ולהכי מוכרח לומר אליביה דהברייתא דהערל והטמא פטורין מן הראיה הוא לר"ע דוקא ולרבנן ערל חייב בראיה דאי נימא דכ"ע מודו דערל פטור מן הראיה משום דמאיס א"כ קשה על הברייתא דממעט טומטום מקרא דזכורך ולא משום ערל כמאן אתיא ואין לומר משום דטומטום דלא אפשר למול לא מאיס דהא לאביי חייב לקרוע ולמול ולכן מוכרח לומר כנ"ל דהברייתא דערל פטור מן הראיה הוא לר"ע דוקא ולרבנן ערל חייב בראיה ולכך הברייתא דממעט טומטום מקרא דזכורך הוא לרבנן כנ"ל. אולם ביבמות שם רבא הוא דקאמר דהברייתא דהערל פטור מן הראיה הוא לכ"ע משום דמאיס ורבא לשיטתיה ס"ל ע"כ דגם טומטום שבציו ניכרות מבחוץ אין חייב לקרוע דלהכי אין מאכיל את נשיו בתרומה כנ"ל ולכן רבא לשיטתיה שפיר ניחא ליה יותר לאוקמא הברייתא דהערל פטור מן הראיה ככ"ע דאף רבנן מודו בזה משום דמאיס ומ"מ לא קשה על הברייתא דממעט טומטום מקרא דזכורך דפטור מן הראיה תיפוק ליה דהוי ערל דלרבא לשיטתיה ס"ל דגם בטומטום שבציו ניכרות מבחוץ אין חייב לקרוע ומקרי לא אפשר למול ולא מאיס ולא מיפטר מטעם ערל ונתמעט רק מקרא דזכורך וכנ"ל

ובזה יש לבאר ג"כ דברי הרמב"ם בפ"ב מה' חגיגה שכתב דהערל פטור מן הראיה דמאיס כטמא והקשה הלח"מ דהא בסוגיא דחגיגה מוקי להברייתא דהערל פטור מן הראיה כר"ע והרמב"ם הא פסק בפ"ז מה' תרומות דערל אסור בתרומה מג"ש דתושב ושכיר והיינו כרבנן ותי' דהרמב"ם ס"ל דלפי הסוגיא בפ' הערל כ"ע מודו דהערל פטור מן הראיה משום דמאיס וכפי' התו' שם והא דפסק כהסוגיא דהערל אף דהסוגי' דחגיגה הוי סוגיא במקומה ומשום דהסוגיא דהערל לא משוי פלוגתא בין רבנן לר"ע ע"ש בלח"מ ולפי מש"כ דברי הרמב"ם מבוארין שפיר והיינו דלפי מש"כ הסוגיא דחגיגה הוא לאביי דס"ל טומטום חייב לקרוע ולהכי מוכרח לומר דלרבנן ערל חייב בראיה והסוגיא דפ' הערל הוא רבא לשיטתיה דס"ל דטומטום אין חייב לקרוע ולהכי מוקי הברייתא דהערל פטור מן הראיה לכ"ע. ולפ"ז ניחא שפיר דהרמב"ם פסק כהסוגיא דהערל ומשום דאזיל לשיטתיה שפסק בפ"ז מה' תרומות דטומטום אין מאכיל את נשיו בתרומה והיינו משום דפסק כרבא שם וכמש"כ הכס"מ ובע"כ דאין חייב לקרוע ולכך פסק כהסוגיא דהערל דאף לרבנן ערל פטור מן הראיה וכנ"ל

אלא דבעיקר דברי התו' במש"כ דטומטום דלא אפשר למול לא מאיס ולא מיפטר מטעם ערל והיינו בע"כ משום דאין חייב לקרוע כנ"ל. לכאורה צ"ע דהא התו' בר"פ הערל הביאו ראיה לפרש"י דגם מתו אחיו מ"מ הו' ערל גמור לענין תרומה וקדשים והנה לפרש"י נראה בודאי דגם מתו אחיו מ"מ הוי כערל גמור דפטור מן הראיה וכן פרש"י בהדיא בחגיגה (דף ד') ע"ש ולפ"ז נראה ג"כ דלפי הסוגיא דיבמות דכ"ע מודו דהערל פטור מן הראיה משום דמאיס הנה לפרש"י גם מתו אחיו מ"מ פטור מן הראיה ובע"כ דהוא ג"כ מאיס ואף ע"ג דלא אפשר למול מפני הסכנה וא"כ קשה דמ"ש טומטום דלא מקרי מאיס משום דלא אפשר למול אך י"ל דטומטום עדיף טפי דכמו שהוא עתה א"א במציאות למולו מפני שהוא מכוסה ולכך לא מאיס משא"כ מתו אחיו מ"מ דאפשר במציאות למול אלא דחוששין לסכנה ומאיס טפי מטומטום. ומ"מ אין זה סותר למש"כ בפי' דברי התו' בריש הערל דמכאן הוכיחו דאין חייב לקרוע מדלא מקרי מאיס משום דא"א למול. דבע"כ מוכרח כן דאי נימא דחייב לקרוע ולמול א"כ בודאי אין זה מועיל כלל מה שהוא מכוסה דלא שייך לומר דטומטום א"א למול ולא מאיס כיון דחייב לקרוע ולמול אלא משום דאין חייב לקרוע וכמו שהוא עתה א"א במציאות למול שהוא מכוסה ולכך לא מאיס וז"ב

נחזור לענין דלפי מ"ש בפירוש דברי התו' בריש הערל באופן הראיה שהביאו מפ"ק דחגיגה דטומטום אין חייב לקרוע. לפ"ז לא מבעי דלפי הסוגיא דחגיגה אין ראיה כלל דאין חייב לקרוע דשם מבואר בהדיא דהברייתא דהערל פטור מן הראיה הוא רק לר"ע וכנ"ל מיהו גם לפי הסוגיא דיבמות אין הכרח דהנה התו' שם ביבמות בד"ה התם משום דמאיס כתבו עוד תי' לישב הקושיא דל"ל זכורך להוציא את הטומטום וע"ש שכתבו וז"ל אי נמי התם משום דמאיס וחשיב התם לר"ע ערל כי טמא ולרבנן איצטריך זכורך למעוטי טומטום ע"ש וכ"כ התו' בחגיגה שם בד"ה דמרבה ז"ל והשתא סוגיא דהכא פליג ארבא ריש הערל כו' ומשני שאני התם משום דמאיס ומשמע דאפילו רבנן מודו כו' ומיהו י"ל דשאני התם משום דמאיס להכי מרבה ערל כי טמא אליבא דר"ע כו' ע"ש. הרי דלפי תי' זה אין הסוגיא דיבמות חולק על הסוגיא דחגיגה דגם לפי הסוגיא דיבמות לרבנן ערל חייב בראיה ולפ"ז אין ראיה כלל מהברייתא דחגיגה מדמצריך זכורך למעוטי טומטום שאין חייב בראיה ולא מטעם ערל דטומטום לא מאיס ואין חייב לקרוע כנ"ל דאפ"ל דהברייתא הוא לרבנן דערל חייב בראיה וצ"ל באמת דהתו' בריש הערל שהביאו ראיה מחגיגה דטומטום אין חייב לקרוע הוא רק לפי תי' הראשון שם בד"ה התם משום דמאיס דאפילו רבנן מודו וטומטום לא מאיס כנ"ל וכן מבואר בדברי הראשונים שכתבו כפי' הראשון ע"ש אולם לפי תי' השני שם בתוס' דהתם משום דמאיס היינו לר"ע וכנ"ל באמת אין ראיה כלל דאין חייב לקרוע. ועכ"פ לפ"ז הרי שפיר מיושב שיטת ר"ת דס"ל דערל שמתו אחיו מ"מ אוכל בתרומה ולא קשה מטומטום דאין אוכל בתרומה ומשום די"ל דס"ל לר"ת לעיקר כתי' השני בתו' יבמות שם. ולפ"ז אין ראיה כלל מהברייתא דחגיגה דאין חייב לקרוע ואפ"ל דבאמת חייב לקרוע ולכך שפיר אין טומטום אוכל בתרומה וכנ"ל

אך לכאורה אכתי צ"ע דהנה אף לפי תי' השני בתו' שם ביבמות שכתבו אי נמי התם משום דמאיס וחשיב התם