פרי יצחק חלק א קח

סותרין לדברי המכילתא דהנה לפי המבואר בברייתא במכילתא דדריש קרא דמלתה אותו אז יאכל בו להביא דמשוך אינו מעכבו מלאכול בפסח והיינו דא"צ למול מה"ת הרי דבלא קרא מן הסברא החיצונה הייתי אומר דאף שכבר נימול מ"מ אם חזר הבשר וחפה את העטרה צריך למול מה"ת ואסור בפסח אלא דגזה"כ הוא דמשוך א"צ למול מה"ת. ואילו ביבמות בסוגיא שם פריך לר"ה דס"ל דמשוך דרבנן מברייתא דמשוך צריך שימול כו' שנאמר המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות המשוך קס"ד מדנסיב ליה הש"ס קרא דאורייתא היא ומשני לא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"ש ומפורש להיפוך דלפי הס"ד דקרא הוא דרשא גמורה לרבות המשוך הרי דמצריך קרא לרבות המשוך שיהי' צריך למול ומשמע דכל כמה דליכא קרא לרבות משוך שיהא צריך למול מה"ת ממילא הוא רק דרבנן ובמכילתא מצריך קרא להיפך למעט המשוך דא"צ למול כנ"ל

ואין לומר דזהו דוקא לפי הס"ד אבל לפי המסקנא דמשוך דרבנן היינו באמת מדרשא דקרא דמלתה אותו אז יאכל בו כמבואר במכילתא אבל באמת זה אינו דבודאי גם לפי המסקנא בע"כ צ"ל דהא דמשוך דרבנן אין זה ממיעוט הכתוב אלא משום דליכא קרא לרבות המשוך ממילא הוא רק דרבנן. דהא משני לעולם משוך דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והנה נראה לענ"ד ברור דהיכי שייך לומר דאסמכוה רבנן אקרא רק אי נימא דהא דמשוך הוא רק דרבנן היינו ממילא משום דליכא קרא לרבות המשוך ובזה שייך לומר נהי דלא מצינו מקרא מפורש לרבות המשוך מ"מ אסמכוה רבנן אקרא אולם אי נימא דמשוך הוא רק דרבנן ממיעוט הכתוב בהדיא ממקרא מפורש דמלתה אותו דמשוך א"צ למול מה"ת כנ"ל. א"כ איך שייך לומר דמ"מ אסמכוה רבנן אקרא דמשוך צריך שימול דמה לנו יותר ממקרא מפורש דמשוך א"צ למול ואיך יהיה האסמכתא מקרא סותרת למקרא מפורש שוב העירני חכם אחד מדברי התו' בחגיגה (דף י"ח) בד"ה חוש"מ שכתבו ז"ל וי"ל דלאו משום דלא משתרי מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן ליה למיתסר לא מסתבר ליה לאוקמי קרא דשרי בהדיא בהכי ע"ש והוא כנ"ל ועכ"פ הרי מוכח דסוגיא הגמ' לא ס"ל הך דרשא דמכילתא הנ"ל כנ"ל ורק הא דמשוך דרבנן היינו משום דליכא קרא לרבות ולפ"ז אפ"ל דהטעם הוא משום דערלה לא הוי רק בתולדה דמה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה כלל וא"כ אפילו נולד מהול שנמשך ערלתו א"צ למול מה"ת כ"א מדרבנן

אולם הא דלא מייתי באמת בסוגיא דמשוך הברייתא דמכילתא הנ"ל. היינו משום דלאחר העיון שם במכילת' נראה ברור דהך דרשא דמלתה אותו אז יאכל בו להביא מי שנתקיימה בו מצות מילה כו' היינו רק לר"א דס"ל שם דאין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח ומלת' אותו אז יאכל בו קאי על העבד בעצמו דלאחר שנימול הוא דיאכל בפסח דלפ"ז קשה מה צריך קרא להכי פשיטא דכי עדיף מערל ישראל שאסור לאכול בפסח ולכך דריש הקרא דמלת' אותו להביא מי שנתקיימה בו מצות מילה כו' והיינו למעט המשוך דאין מעכבו מלאכול בפסח וע"ש במכילתא ומלתה אותו כו' רבו מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח כו' ר"א אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח ומה ת"ל ומלת אותו כו' ד"א ומלת אותו להביא כו' ע"ש ומשמע בהדיא דכ"ז הוא לר"א דאייתר ליה קרא דמלתה אותו כנ"ל. אולם לדידן דקי"ל דאין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח ואז יאכל בו קאי על רבו לפ"ז איצטריך קרא לגופיה ואין לדרוש מקרא דמלתה אותו לרבות משוך כנ"ל. ולפ"ז היינו דלא מייתי הגמ' בסוגיא דמשוך הברייתא דמכילתא הנ"ל משום דהוא דלא כהילכתא ועכ"פ לדידן דלא אייתר קרא דמלתה אותו למשוך לפ"ז הא דמשוך דרבנן היינו מסברא וממילא משום דליכא קרא לרבות. ולפ"ז אפ"ל דהטעם הוא משום דערלה הוא דוקא בתולדה ולפ"ז אפילו נולד מהול שנמשך ערלתו א"צ למול מה"ת וכהוכחת השג"א מסוגיא דיבמות שם

ונראה לענ"ד לה"ר ברורה דלדידן הא דמשוך הוי דרבנן אין הטעם משום שכבר קיים מצות מילה אלא משום דערלה הוי דוקא בתולדה וה"ה בנולד מהול כנ"ל דהנה לפמש"כ צ"ע באמת הא דברייתא דמכילתא סותרת לסוגיא הגמ' ביבמות הנ"ל דלפי הסוגיא דידן מצריך קרא לרבות המשוך והברייתא דמכילתא דריש מקרא למעט המשוך ולכן נראה דהנה לכאורה צע"ג בסוגיא שם דמבואר שם בברייתא משוך צריך שימול כו' שנאמר המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות המשוך ופריך בגמ' מאי ואומר וכ"ת האי המול ימול לרבות ציצין המעכבין את המילה ת"ש את בריתי הפר לרבות המשוך. הוא סבר מדנסיב ליה הש"ס קרא דאורייתא ולא היא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"ש וצ"ל הא דלא ילפינן באמת מקראי הנ"ל היינו משום דהמול ימול לרבות ציצין המעכבין הוא דאתא ואת בריתי הפר נראה דאיצטריך לרבות בני קטורה וכמבואר בסנהדרין (דף נ"ט) ע"ש והנה לכאורה צע"ג נהי דמכפל הלשון דהמול ימול אין לדרוש אפילו מאה פעמים ומשום דקאי לרבות ציצין המעכבין מ"מ קשה דממשמעותא דהמול לחוד נימא אפילו מאה פעמים דהנה בב"מ (דף ל"א) מבואר דא"ל ההוא מרבנן לרבא אימא השב חדא זימנא תשיבם תרי זמני אמר ליה השב אפילו מאה פעמים במשמע תשיבם כו' וכן פריך התם אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זמני ומשני שלח אפילו מאה פעמים במשמע תשלח כו' וכן לגבי הוכיח תוכיח ע"ש ועי' להרמב"ם בפי' המשנה שם ובתו' יו"ט שם: ולפ"ז קשה דה"נ נימא המול אפילו מאה פעמים במשמע דומיא דכל הנך קראי ולכאורה צע"ג ומזה נ"ל לה"ר ברורה דהא דמשוך הוא רק דרבנן אין זה משום דכיון שנימול פ"א כתיקונו שוב א"צ למול עוד דהא מהיכי תיתי אדרבה נימא המול אפילו מאה פעמים במשמע אולם עיקר הטעם דמשוך הוא רק דרבנן היינו משום דמסברא אמרינן דערלה הוא דוקא בתולדה ומה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה. וכ"ז דאין לנו ריבוי מקרא דמשוך צריך למול אמרינן דא"צ למול כ"א דוקא הערלה בתולדה אבל מה שנמשך אח"כ הוי כמחופה בבגד ולפ"ז ניחא שפיר דלא שייך לומר המול אפילו מאה פעמים במשמע דהא דאמרינן גבי אבידה השב אפילו מאה פעמים היינו משום דאפילו מאה פעמים אם החזירה וברחה הכל היא בכלל אבידה ולזה אמרינן דאפילו מאה פעמים חייב להחזירה משום דלשון השב כולל אפילו מאה פעמים וכן הוא לגבי שלח והוכיח אולם לענין מילה נהי דלשון המול כולל אפילו מאה פעמים אך היינו רק דכ"ז שיהיה ערלה צריך למול אולם מכיון דאמרינן דערלה הוא דוקא בתולדה דמה שנמשך אח"כ לא מקרי ערלה כלל דהוי כמחופה בבגד א"כ אינו ענין כלל לומר המול אפילו מאה פעמים דהא א"צ למול רק הערלה ולאחר שנימול פ"א שוב ליכא מציאות לערלה כלל דערלה הוא דוקא בתולדה ורק דמיתורא דהמול ימול ס"ד למידרש אפילו מאה פעמים והיינו דבע"כ מיתורא דקרא שמעינן דאפילו נמשך ערלתו מקרי ערלה וצריך למול אפילו מאה פעמים

ובזה יהיה מיושב ג"כ מה דצע"ג עוד שם לכאורה דהנה בברייתא מבואר בהדיא המול ימול אפילו מאה פעמים משמע דמהמול לחוד אין לדרוש אפילו מאה פעמים ולכך מסיק בברייתא ואומר את בריתי הפר ומשום דכ"ת האי המול ימול לרבות ציצין המעכבין כו' ועכ"פ כיון דרק מיתורא דקרא דהמול ימול ס"ד לרבות אפילו מאה פעמים וא"כ קשה מנ"ל דאפילו מאה פעמים נימא המול חדא זימנא ימול תרי זמני וכמו דפריך שם בב"מ אימא השב חדא זימנא תשיבם תרי זמני אלא דהתם משני השב אפילו מאה פעמים במשמע תשיבם כו' אבל הכא דדריש בהדיא מיתורא דקרא דהמול ימול כנ"ל א"כ קשה דנימא המול חדא זימנא ימול תרי זימנא. וביותר כי פריך בגמ' מאי ואומר הו"ל לשנויי בפשיטות דמהמול ימול אין לרבות כ"א