פרי יצחק חלק א קו

דהנה הראשונים כתבו לתת טעם לפסק ההלכות שפסקו דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ד"ב דלא כהסוגי' דשבת מגמ' יבמות הנ"ל גבי מי שאמר מלתי ולא טבלתי דס"ל לר' יוסי דאין מטבילין אותו ומשום דשמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ד"ב והבהמ"א בשבת שם דחה זה דאפשר טעמו של ר' יוסי שמא נולד כשהוא מהול ולא נימול ע"ש והיינו דאם נולד מהול צריך להטיף מחשש ערלה כבושה וע"ש להרמב"ן במלחמות שכתב ואעפ"י שדחק בעל המאור שמא נולד כשהוא מהול הוא ולא נימול רחוק הוא לחוש למיעוטא דמיעוטא והוא עצמו אינו אלא חשש ערלה כבושה ע"ש וכ"כ הרשב"א והריטב"א והר"ן דליכא למימר דר"י לנולד כשהוא מהול הוא דחייש דנולד כשהוא מהול מיעוטא הוא ור"י ל"ח למיעוטא ע"ש וע' בס' יד שאול (ס' רס"ח) שתמה עליהם וכתב דגוף הדברים שכתבו שמא נולד כשהוא מהול מה הועילו חכמים בזה דאכתי מוכח דצריך להטיף ד"ב ואדרבה דעת בעל העיטור דבנולד מהול א"צ להטיף ע"ש אולם ניחא דדבריהם מבוארין דשמא חייש ר"י לנולד כשהוא מהול וצריך להטיף מחשש ערלה כבושה כמו קטן וכפי הסוגי' דשבת והא דס"ל לבעל העיטור דנולד מהול עדיף היינו משום דס"ל דבגדול ליכא ערלה כבושה כנ"ל וז"ב ועכ"פ מדברי כל הראשונים הנ"ל מבואר דס"ל דגם בגדול שייך ערלה כבושה דהא דלא חייש ר"י לנולד מהול היינו רק משום דמיעוטא הוא אבל לולי זה היה צריך להטיף מחשש ערלה כבושה דלא כהעיטור

אכן נלע"ד לה"ר מדברי הראשונים ג"כ לשי' בעל העיטור. דהנה הרמב"ם בפ"ז מה' תרומות הי"א כתב הנולד מהול אוכל בתרומה והטומטום אינו אוכל מפני שהוא ספק ערל ע"ש. והוא ברייתא ביבמות (דף ע"ב) טומטום אינו אוכל בתרומה משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין ע"ש והנה לכאורה צ"ל דבע"כ ס"ל להברייתא דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב דל"ח לערלה כבושה דאי נימא דצריך להטיף ד"ב משום ספק ערלה כבושה א"כ אמאי אוכל בתרומה הא הוא ספק ערל אולם צע"ג בשי' הרמב"ם דבפ"ב מה' מילה פסק דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו משום חשש ערלה כבושה וע"ש בכס"מ ולפ"ז אמאי פסק דנולד מהול אוכל בתרומה הא הוא ספק ערל ממש ויהי' אסור בתרומה מספק כמו טומטום כנ"ל ומצאתי ביש"ש פ' הערל שה"ר מברייתא זו דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב וע"ש שכתב והלכה כרב תדע דאי כרבה ורב יוסף למה אוכל בתרומה הלא ספק ערל הוא וברייתא זו דסמכא היא שמביא ממנה סייעתא לר"ה וכן הרמב"ם נמי הביא דין זה בה' תרומות עכ"ל ע"ש וצע"ג שסומך לדבריו גם מדברי הרמב"ם שפסק כהברייתא וה"ר מזה דא"צ להטיף ד"ב והרי הרמב"ם פסק בהדיא דנולד מהול צריך להטיף ד"ב ומ"מ פסק דנולד מהול אוכל בתרומה ולפ"ז מדברי הרמב"ם סתירה לדבריו ועכ"פ דברי הרמב"ם בודאי צע"ג כנ"ל. שוב מצאתי שכבר הקשו כן האחרונים על דברי הרמב"ם ולא מצאתי בדבריהם תי' מספיק. ועי' בשו"ת משכנות יעקב (סי' ס"א) ומ"ש בזה הוא נגד דברי הרשב"א בתשובה (סי' שכ"ט) והכס"מ שם ע"ש

ולכן נראה לענ"ד לישב דברי הברייתא והרמב"ם ע"פ שי' העיטור הנ"ל דעיקר חשש ערלה כבושה הוא רק בקטן אבל בגדול ליכא ערלה כבושה כלל ולפ"ז ניחא שפיר דהברייתא מיירי בגדול שנולד מהול ולא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול דשוב ליכא ערלה כבושה ולכן אוכל בתרומה וכן משמע דהא קתני המשוך ונולד מהול אוכלין בתרומה הרי דלא מיירי בקטן לענין להאכילו תרומה ועוד דלפי מה שבארנו בתשובה אחרת דכל הסוגי' דמשוך מיירי רק בגדול ולפ"ז גם נולד מהול מיירי בגדול ולכך אוכל בתרומה וכן דברי הרמב"ם מיושב שפיר דהא דכתב הנולד מהול אוכל בתרומה ג"כ מיירי בגדול ולכך שפיר אוכל בתרומה משום דליכא ערלה כבושה גביה כנ"ל והנה לפמ"ש היש"ש בפי' הברייתא דס"ל דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב צ"ע באמת דא"כ פשיטא דאוכל בתרומה דמה יש לחוש ודוחק לומר דזה גופיה משמעינן דא"צ להטיף דא"כ הו"ל לומר דא"צ להטיף וממילא נדע דאוכל בתרומה אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר דלפמ"ש למעלה דלפי מה שפסק בשו"ע דנימול לאח"ז שלא כדין צריך להטיף ד"ב לפ"ז ה"ה אף אי נימא דבגדול ליכא ערלה כבושה מ"מ צריך להטיף ד"ב דהרי לא נימול כדין ולפ"ז מיושב שפיר דמשמעינן דנולד מהול כשהוא גדול אוכל בתרומה אף קודם הטפת ד"ב ומשום דכיון דליכא ערלה כבושה משום הטפת ד"ב לא מקרי ערל להיות אסור בתרומה ועי' בשו"ת משכנות יעקב (סי' ס"א) וכן י"ל בדעת הרמב"ם ומיושב שפיר כנ"ל: ועי' בתשובת תרומת הדשן (סי' רס"ד) במ"ש באמצע התשובה. ז"ל אפס נראה דמתניתין דקתני ואם היה בעל בשר כו' קאי אגדול שהוא כך ולענין אכילת תרומה כו' ע"ש ולפ"ז נראה ברור דהא דקתני נולד מהול אוכל בתרומה מיירי ג"כ בגדול דליכא גביה ערלה כבושה כנ"ל ולכך אוכל בתרומה וכן הרמב"ם מיירי בגדול כנ"ל וזה נראה ברור בס"ד

וכן נראה לה"ר דהנה הראשונים כתבו בשם ר"ת דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה והקשו עליו מהסוגי' בפ' ר"א דמילה דנחלקו תנאי בגר שנתגייר כשהוא מהול אם צריך להטיף ממנו ד"ב הרי דעכ"פ בהטפת ד"ב מיהו סגי ליה עי' בחי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן והנה הב"ח (בסי' רס"ח) כתב לישב דהא דמשמע בפ' ר"א דמילה דמהני הטפת ד"ב בגר היינו בגר שנולד כשהוא מהול דהוי כמו אשה אבל נולד כשהוא ערל ונימול שלא לשם גירות כיון שהיה אפשר מקודם ליכנס לברית ולא נכנס שוב אין לו תקנה דאינו דומה לאשה ע"ש והנה לכאורה הוא תמוה מאוד דאיך אפשר לפרש הסוגי' בפ' ר"א דמילה בגר שנולד מהול והא מבואר שם דרשב"א אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד מהול שצריך להטיף מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר כו' שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים א"צ ע"ש ולפ"ז אי נימא דמיירי בגר שנולד מהול א"כ אמאי ס"ל לב"ה דא"צ להטיף הא עכ"פ ערלה כבושה היא והוי ספק ערל גמור דמה בין זה לקטן ובע"כ נראה מוכרח מזה כשי' בעל העיטור דבגדול ליכא ערלה כבושה כלל ולפ"ז שפיר ס"ל לב"ה דא"צ להטיף ממנו ד"ב וכמו שפי' באמת בעל העיטור הסוגי' דשבת בנולד מהול וכנ"ל אלא דלכאורה צ"ע דא"כ אמאי סגי לב"ש בהטפה הא כיון שעכ"פ נולד בערלה כבושה א"כ הרי היה אפשר מקודם ליכנס לברית והוי כמו שנימול שלא לשם גירות אכן נ"ל דעל שעת קטנות לא שייך שהיה אפשר ליכנס לברית ולכשיגדל ליכא ערלה כבושה כנ"ל

והנה הב"ח כתב דלפי' הר"ח הא דמבואר בברייתא דמי שאמר מלתי כו' ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו היינו דשוב אין לו תקנה כלל בהטפת ד"ב ודלא כמו שפרש"י דאין מטבילין אותו עד שיטיף ממנו ד"ב ע"ש וכ"כ בעל העיטור לשי' ר"ח ע"ש והנה נלע"ד להכריח מסוגי' זו כשי' הר"ח דהנה ז"ל הברייתא ביבמות שם הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו לפיכך מטבילין גר בשבת דברי ר' יהודה כו' ופריך בגמ' פשיטא כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי היכא דמל לפנינו מטבילין מאי לפיכך מהו דתימא כו' ע"ש והנה לפרש"י שפי' ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו שמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ממנו ד"ב דר' יוסי תרתי בעי ע"ש וכ"כ הראשונים לה"ר מזה לפסק בה"ג דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וכמבואר בדברי התו' והרא"ש והרשב"א והר"ן בפ' ר"א דמילה. ולפ"ז הרי צע"ג דמאי פריך בגמ' פשיטא כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי מנ"ל זה ומהיכי משמע דס"ל לר"י דבחדא סגי דלמא לעולם תרתי בעי מילה וטבילה אלא דס"ל דגר שנתגייר כשהוא מהול א"צ להטיף ד"ב וכרשב"א אליבא דב"ה בשבת שם ולכך קאמר ר' יהודה מטבילין אותו דאף דבעי מילה וטבילה מ"מ כיון שכבר נימול א"צ להטיף ממנו ד"ב ור' יוסי סבר צריך להטיף ממנו ד"ב אולם לשי' הר"ח מיושב שפיר הסוגי' דהסוגי' דשבת דמהני הטפת ד"ב בגר או מאן דס"ל דא"צ להטיף ובטבילה לחודיה