פרי יצחק חלק א קה

שלא נתקיים בו מצות מילה וכמו גר למ"ד דצריך להטיף וזה נוטה למ"ש בשו"ת משכנות יעקב סי' ע' בשי' הרמב"ם ע"ש. אולם כבר הוכחנו למעלה בראיות ברורות דלשי' הר"ש גופיה צ"ל דלכולהו תנאי בשבת שם אין נולד מהול צריך להטיף ד"ב רק מחשש ערלה כבושה אפילו למ"ד דבגר צריך להטיף ולפ"ז צ"ל דהא דמבואר בגמ' דס"ל לר"ע דנולד מהול צריך להטיף ד"ב היינו ג"כ משום חשש ערלה כבושה וכ"כ הרמב"ן במלחמות בשבת שם. ולפ"ז אין ראיה כלל דבנימול שלא כדין א"צ להטיף דאפ"ל דס"ל להגמ' דלא שייך לרבות מקרא דתושב ושכיר רק לנולד מהול דצריך להטיף מחשש ערלה כבושה אבל בנימול שלא כדין אף דצריך להטיף ד"ב מ"מ כיון שאין לו ערלה משום מצות הטפה לבד אין לרבות מקרא שיהיה אסור בפסח והיינו דאמר בגמ' דס"ל לר"א דא"צ להטיף דלא חיישינן לערלה כבושה כלל שוב ראיתי בס' קהלת יעקב בשילהי פסחים שכתב דלר"ע דממעט נולד מהול מפסח שצריך להטיף ממנו ד"ב ע"כ מטעם ערלה כבושה ממעט ליה ומשו"ה לא קאמר אלא קטן שנולד מהול ולא גר שנתגייר כשהוא מהול אלא ודאי דבגר סבר כהני תנאי בפ' ר"א דמילה דא"צ להטיף משום שאין בו ערלה כבושה וע"ש שכתב דלהרמב"ם ס"ל דבקטן צריך להטיף לא משום ערלה כבושה ולכך אינו ענין למעט אותו מפסח ולפ"ז עכ"פ א"א לומר ג"כ דקרא קאי לנימול שלא כדין

והנה בהגהמ"י כתב דאם מל בלילה בין קטן בין גר צריך להטיף ד"ב ביום ע"ש והנה באמת נראה דלענין גר לכ"ע אם מל בלילה צריך לחזור להטיף ממנו ד"ב דאפי' לפמש"כ השג"א דלפי' הר"ש דבקטן גלי קרא דא"צ להטיף' בכל מילת קטן שלא כדין קאמר דגלי, קרא כמו לאח"ז בלילה וכנ"ל מ"מ בגר ודאי גם לפי' הר"ש אם מל בלילה צריך להטיף דהא גר בודאי לא ילפינן מקטן וכמבואר בדברי הר"ש דבגר דלא גלי לא גלי כנ"ל והנה זה ברור דאי נימא דאם מל בלילה צריך להטיף ממנו ד"ב ממילא קודם הטפה לא הוי גר כלל וכנראה מהסוגי' דיבמות (דף מ"ו) ע"ש ולפ"ז צע"ג בדברי הטור סי' רס"ח שכתב וכל עניניו כו' צריך שיהיה בג' הכשירים לדון וביום כו' אבל בדיעבד אם מל או טבל בפני שנים ובלילה כו' הוי גר ומותר בישראלית ע"ש והנה מה שהזכיר הטור בכאן יום לענין מילה וטבילה היינו משום ליתא דכל עניני הגירות משפט כתיבא ביה ולכך בדיעבד אינו מעכב ומשום דהוי כגמר דין וכמ"ש הראשונים ולפ"ז צע"ג נהי דמצד משפט סגי בדיעבד אם מל בלילה מ"מ הא מילה פסולה בלילה מצד עצמה ואפילו הטפת ד"ב בגר שנתגייר כשהוא מהול הוא דוקא ביום וכמבואר ביבמות (דף ע"ב). לפי זה כיון דמילה פסולה בלילה הרי צריך מה"ת לחזור ולהטיף ד"ב ביום וא"כ אמאי כתב הטור דבדיעבד אם מל בלילה הוי גר ומותר בישראלית הא הוי כמו ערבי מהול דאינו גר עד שיטיף ממנו ד"ב וכמבואר ביבמות שם וצע"ג: סימן ל בדין קטן שנולד מהול דצריך להטיף ממנו ד"ב אם לא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול מהו אם יש איזה ענין לחלק בזה בין קטן לגדול

הנה בדין קטן שנולד מהול פסקו רוב הראשונים דצריך להטיף ממנו ד"ב דחיישינן לערלה כבושה ועי' בסוגי' פ' ר' דמילה (דף קל"ה) ובטור יור"ד סי' רס"ג ובב"י שם והנה הטור בסי' רס"ח כתב גר שבא להתגייר כו' היה נימול כתב ר"ח שאין לו תקנה ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה שמטיפין ממנו ד"ב ובעל העיטור כתב שאם נולד מהול א"צ להטיף ממנו ד"ב כו' ואם לא נולד מהול אלא שנימול שלא לשם גירות כגון ערבי מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק אלא בכל ענין צריך להטיף ממנו ד"ב וע"ש בב"י והנה לכאורה צ"ל דס"ל לבעל העיטור בקטן שנולד מהול דא"צ להטיף ממנו ד"ב דלא חיישינן לערלה כבושה דאי נימא דבקטן שנולד מהול צריך להטיף דחיישינן לערלה כבושה א"כ פשיטא דגם גר שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב דכיון דחיישינן לערלה כבושה הוי ספק ערל גמור ולפ"ז צע"ק על הטור שכתב וא"א הרא"ש לא חילק כנ"ל הא לפמ"ש הרא"ש בפ' החולץ דנהגו להטיף ד"ב מקטן שנולד מהול א"כ לא שייך לחלק כלל גבי גר כנ"ל

ואחר העיון מצאתי הדברים מבוארים יפה בבעל העיטור ה' מילה וע"ש דס"ל באמת בקטן שנולד מהול דצריך להטיף ממנו ד"ב וכרב יוסף דודאי ערלה כבושה היא ולענין גר פסק כרשב"א אליבא דב"ה דא"צ להטיף ד"ב והקשה ע"ז מהא דגרסינן ביבמות (דף מ"ו) מי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו כו' ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו ופרש"י שמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ממנו ד"ב ור"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי ותי' דהתם בשבת מיירי מגר שנתגייר כשהוא מהול שנודע שנולד מהול וכיון דגדול הוא ליכא ערלה כבושה וא"צ להטיף ממנו ד"ב וההיא דיבמות מיירי בגר ערל וידוע שנימול וכיון שמל שלא לשם מצוה צריך להטיף ממנו ד"ב ע"ש היטב. ועכ"פ הרי נתברר טעמו דס"ל לבעל העיטור דערלה כבושה הוא רק בקטן אבל בגדול ליכא ערלה כבושה ונראה משום דבנולד מהול העור של הערלה כבושה הוא דק ודבוק בבשר ובהמשך הזמן תתמעך ותכלה מאליה ולפ"ז שפיר מחלק בעל העיטור בין גר שנולד מהול לבין שנימול שלא לשם גירות כנ"ל ועפ"ז נראה דמש"כ הטור דהרא"ש לא חילק בין נולד מהול לנימול שלא לשם גירות דבכל ענין צריך להטיף ד"ב אין כוונתו דגם בנולד מהול צריך להטיף משום ערלה כבושה דהרי כל דברי הרא"ש בזה בפ' ר"א דמילה ובפ' החולץ שם סובבים רק לשי' בה"ג דבקטן שנולד מהול א"צ להטיף ובגר צריך ומש"כ הרא"ש בהחולץ דנהגו להטיף ד"ב משניהם אין ראיה מזה לגר שנולד מהול דע"ז לא שייך מנהג דהוא דבר שאינו מצוי ועכ"פ אין ראיה דס"ל להרא"ש דגם בגדול שייך ערלה כבושה דלא כהעיטור רק מש"כ הטור דהרא"ש לא חילק היינו אפילו לשי' בה"ג דבקטן א"צ להטיף מ"מ לא חילק בגר אלא בכל ענין צריך להטיף כנ"ל

ועכ"פ הרי מתבאר מדברי בעה"ע דבר חדש דעיקר החשש של ערלה כבושה אפילו למ"ד ודאי ערלה כבושה היא שייך רק בקטן אבל בגדול ליכא ערלה כבושה כנ"ל ולפ"ז נראה דלדידן דמסקינן דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב דחיישינן שמא ערלה כבושה היא היינו רק בקטן אבל אם לא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול כיון דכבר ליכא שום ערלה כבושה כלל א"צ להטיף ממנו ד"ב. ואף לפי מה דפסקינן דגם בגר צריך להטיף כשנתגייר כשהוא מהול אף דבודאי ליכא שום ערלה כלל מ"מ כבר נתבאר למעלה בתשובה דבקטן לכל הפוסקים א"צ להטיף ד"ב כ"א רק מחשש ערלה כבושה עיי"ש. ולפ"ז כשנעשה גדול דשוב ליכא חשש ערלה כבושה כלל א"צ להטיף ממנו ד"ב ואף דלפמ"ש בשו"ע (סי' רס"א) בהג"ה דאם נימול לאח"ז שלא כדין צריך להטיף ממנו ד"ב וכדעת הגהמ"י ולפ"ז נהי דנימא דבגדול ליכא ערלה כבושה דהערלה כלתה מאליה מ"מ סוף סוף כיון שנולד בערלה כבושה א"כ הרי לא נימול כדין דמה שהערלה כלתה מאליה לא עדיף מנימול מאליו שלא ע"י אדם דגם זה לא מקרי מילה כלל. מ"מ לפי מה שהעלה השג"א בתשובה (סי' נ"ד) דבנימול לאח"ז שלא כדין א"צ להטיף ממנו ד"ב ע"ש ולפ"ז נראה דבנולד מהול שלא הטיפו ממנו ד"ב עד שנעשה גדול א"צ להטיף ד"ב כנ"ל

הן אמת דמדברי הראשונים נראה דלא ס"ל כסברת העיטור.