פרי יצחק חלק א קד

לגמרי בלא ערלה כלל וכמו גר דצריך להטיף אע"פ שאין לו ערלה. והא דנחלקו אי מחללין את השבת היינו משום דס"ל לב"ש ג"כ דערלה כבושה היא או דפליגי בזה גופיה אי מצות הטפת ד"ב בלא ערלה דוחה שבת ולפ"ז מיושב שפיר הא דקאמר ר"א הקפר לא נחלקו בגר והיינו משום דרשב"א אמר דב"ש וב"ה פליגי בגר שנתגייר כשהוא מהול והיינו אי צריך הטפה בדליכא ערלה כלל וממילא לב"ה א"צ להטיף בנולד מהול רק משום ערלה כבושה לכך קאמר ר"א הקפר דלא נחלקו בגר דלכ"ע צריך להטיף ולפ"ז ממילא ג"כ דלא נחלקו ג"כ בנולד מהול דלכ"ע צריך להטיף אף בלא חשש ערלה כבושה דתלי' זה בזה וכנ"ל והיינו בדבר זה כלומר לענין מצות הטפה בדליכא ערלה כמו שאתה אומר שנחלקו בגר אלא דלכ"ע צריך להטיף בגר וה"ה בקטן שנולד מהול. אלא דמ"מ בעיקר הדבר הנה בשו"ת הרשב"א סי' שכ"ט מבואר בהדיא דגם לשי' הרמב"ם א"צ להטיף כ"א משום ערלה כבושה וכ"כ הכס"מ בפ"ג מה' מילה והב"ח בסי' רס"ב ע"ש

והנה כל מה שכתבנו לישב דברי הרמ"א במ"ש דמל תוך ח' יצא וא"צ להטיף ד"ב הוא אפילו אי נימא דדברי הרמ"א הוא שי' הר"ש ממש וכפי הטעם שפי' הר"ש מ"מ לא קשה כלל כנ"ל אולם באמת נראה דהעיקר הוא כפי מה שהבינו האחרונים בפי' דברי הרמ"א דס"ל דמל תוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד ולכך א"צ להטיף ד"ב והיינו דמחלק בין מל תוך ח' ביום ובין בזמנו בלילה וכן נראה ממש"כ הרמ"א דמל תוך ח' ביום יצא משמע דקיים מצות מילה בדיעבד והנה האחרונים הבינו גם בשי' הר"ש גופיה דס"ל דנימול תוך ח' א"צ להטיף משום דקיים מצות מילה בדיעבד וכ"כ ביש"ש ביבמות פ' הערל והב"ח והש"ך בסי' רס"ב ע"ש אלא דזה צע"ג באמת כמו שהקשה כת"ר דהרי הר"ש הקשה על פי' ר"י דלפיכך נולד מהול א"צ להטיף ובגר צריך משום דקטן לא הי"ל ערלה מעולם וגר הי"ל ערלה אלא שנימול שלא כדין והקשה הר"ש דא"כ נימול תוך ח' שהיתה לו ערלה יהיה צריך להטיף ואינו כן כו' ואי נימא דס"ל להר"ש דבתוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד א"כ מאי ענין זה לנולד מהול דלא נתקיים בו מצות מילה כלל וכבר נתקשה בזה בשו"ת קהלת יעקב שם. ובאמת בל"ז הוא תימה גדולה דהרי דברי הר"ש ברור מללו דבקטן גזה"כ הוא דא"צ להטיף ובזה בא לישב הא דנימול תוך ח' א"צ להטיף וא"כ מנ"ל להוסיף בשי' הר"ש דס"ל דקיים מצות מילה בדיעבד אולם בשי' הרמ"א נראה ברור דס"ל דקיים מצות מילה בדיעבד כנ"ל

ולכן נראה דמש"כ הרמ"א בד"מ על דברי הב"י דאפשר דעדיף תוך ח' ביום מאילו נימול בזמנו בלילה והיינו משום דבתוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד כנ"ל אין כוונתו להשוות בזה בין הר"מ והר"ש ולהעמיס כן בשי' הר"ש דזה א"א כנ"ל. אלא דזהו סברת עצמו לקיים שני הדינים ומשום דהר"מ כתב דמל בלילה צריך להטיף ד"ב והר"ש ה"ר מגמ' דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב. ולכך כתב הרמ"א לחלק דהא דנימול תוך ח' א"צ להטיף ממנו ד"ב זהו משום דקיים מצות מילה בדיעבד משא"כ במל בזמנו בלילה ולפ"ז הר"ש בעצמו אפשר דגם במל בזמנו בלילה ס"ל דא"צ להטיף ממנו ד"ב דלפי הטעם שכתב הר"ש י"ל דאין חילוק וכמו שהאריך בזה השג"א. מיהו הרמ"א נמשך אחר הגהמ"י וס"ל לחלק בין זה לנימול תוך ח' ומשום דנימול תוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד ועפ"ז הם דבריו בהגהות שו"ע כנ"ל

מיהו אף כי מש"כ הרמ"א לקיים שני הדינים כנ"ל ומשום דבתוך ח' קיים מצות מילה בדיעבד כבר הרבו האחרוני' להשיב על סברא זו אלא דבתוך ח' לא קיים מצות מילה כלל,. והא דנימול תוך ח' א"צ להטיף היינו משום דהוי מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה וכמו שהאריך בזה השג"א שם וכ"כ הצל"ח בפסחים (דף ע"ב) מ"מ נלע"ד לקיים פסק הרמ"א דנימול ח' א"צ להטיף ומל בלילה צריך להטיף ולומר דהר"מ והר"ש לא פליגי כלל והנה הרא"ש בפ' ר"א דמילה כתב דבה"ג פסק דקטן שנולד מהול א"צ להטיף ופי' ר"י הטעם משום שלא היתה לו ערלה והקשה הר"ש א"כ נימול תוך ח' יהא צריך הטפה ופי' הוא הטעם משום דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה וכן מוכח מדאיצטריך צטריך ערלתו למעוטי קטן ודוקא בקטן דגלי גלי בגר דלא גלי לא גלי ע"ש וכתב השג"א בסי' צ"ד דהא דקאמר הר"ש דבקטן דגלי גלי בע"כ דבכל מילת קטן שלא כדין קאמר כגון בלילה או ע"י הפסולין נמול דאל"כ מנלן בנימול תוך ח' דא"צ להטיף אלא בע"כ דבכל דין קטן קאמר דא"צ להטיף דילפינן לה מנולד מהול כו' ואין לומר דלילה גרע טפי דכיון דנימול תוך זמנו נמי לא יצא ואפ"ה א"צ להטיף ש"מ דהו"ל מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה א"כ מה לי גרע טפי או עדיף טפי ועכ"פ לפ"ז בע"כ דהר"ש והר"מ פליגי אהדדי כנ"ל

אכן לענ"ד נראה לומר דאין כאן מחלוקת כלל דאפ"ל דמה שפי' הר"ש דבקטן דגלי גלי היינו רק בנולד מהול או נימול תוך ח' ולא במילת קטן בזמנו שלא כדין והנה מתחילה אני אומר דמש"כ השג"א בפי' הר"ש דלפיכך נולד מהול או נימול תוך ח' א"צ להטיף משום דהו"ל מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה כלל דהוי כמו שנכרת הגיד דאין לו מה למול צע"ג דהרי הר"ש פי' דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה כנ"ל הרי דמסברא החיצונה היו שניהם טעונים הטפה ובע"כ דהטפה מתקן המעוות ואין לומר דמ"מ הא דגלי קרא שא"צ להטיף היינו שלא יוכל לתקן בהטפה כלל דמנ"ל זה הא אפ"ל בפשיטות דגלי קרא שא"צ לתקן המעוות ועוד דאי נימא דגלי קרא בקטן דהוי מעוות שלא יוכל לתקן בהטפה א"כ מה שייך לומר בגר דלא גלי לא גלי הא אין זה אלא גילוי מילתא דבהטפה אין מתקן המעוות וא"כ מה לי גר מה לי קטן ועוד דמה שכתב השג"א דאין לומר דלילה גרע טפי משום דכיון דאין הטפה מתקנו מה לי גרע טפי כנ"ל וצע"ג דהרי הר"ש פי' בהדיא דבגר דלא גלי לא גלי וא"כ ה"ה היכי דגרע טפי כנ"ל. ולכן נ"ל דבודאי הטפת ד"ב מתקן המעוות אלא דבקטן גזה"כ הוא דא"צ לתקן ובגר דלא גלי נשאר על הסברא החיצונה וצריך להטיף

וכיון שכן נראה דיש חילוק גדול בין נולד מהול ונימול תוך ח' ובין נימול לאח"ז שלא כדין והיינו די"ל דנהי דגלי קרא דנולד מהול א"צ להטיף היינו משום דכיון דקודם שחל עליו מצות מילה כבר אין לו ערלה לכך א"צ להטיף ומשום דגזה"כ הוא דביום השמיני לא חל עליו מצות מילה רק כשיש לו ערלה אבל כשאין לו ערלה אף דהטפת ד"ב הוא תיקון למילה מ"מ גזה"כ הוא דא"צ לתקן כלל וכן ה"ה בנימול תוך ח' הוי כמו נולד מהול כיון דקודם שחל עליו מצות מילה כבר אין לו ערלה שוב לא חל עליו מצות מילה כלל משא"כ בנימול לאח"ז שלא כדין כגון בלילה וכדומה כיון דכבר חל עליו חובת מילה בזמנו לעולם לא מיפטר עד שיתקן המעוות עכ"פ בהטפת ד"ב. והא דלא ילפינן גר מנולד מהול אע"ג דגם גר בעת שבא להתגייר דחל עליו למול כבר אין לו ערלה מ"מ לא דמי גר לקטן דקטן חיוב מילתו הוא משום מצות מילה משא"כ גר דחיוב מילתו הוא בשביל גירות ואינו נעשה גר כ"א במילה וטבילה ולפ"ז אף שכבר נימול כיון דאפשר להטיף ד"ב במקום מילה צריך להטיף ועי' בחי' הרמב"ן בשבת בסוגי' שם

אך הנה השג"א ה"ר מגמ' יבמות (דף ע"א) דפריך שם לר"ע האי תושב ושכיר מאי עביד ליה ומסיק לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו ד"ב ור"א לטעמיה דאמר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקסבר קטן שנולד מהול א"צ להטיף ממנו ד"ב ע"ש והשתא אי נימא דבנימול לאח"ז שלא כדין כגון בלילה לכ"ע צריך להטיף אפילו למ"ד דנולד מהול א"צ להטיף א"כ הו"ל לאוקמא האי תושב ושכיר דלאתויי נימול שלא כדין אתי וכן לר"ע מנ"ל להגמ' דלרבות נולד מהול אתי דילמא שנימול שלא כדין אלא ודאי דאין חילוק בין נולד מהול לנימול שלא כדין ע"ש. והנה מדברי השג"א משמע דהא דאמר בגמ' לר"ע לאתויי קטן שנולד מהול וקסבר צריך להטיף ד"ב אין זה מחשש ערלה כבושה אלא משום