פרי יצחק חלק א קג

לומר ג"כ דלב"ה אליבא דרשב"א א"צ להטיף רק משום ספק ערלה כבושה כרבה ואין דוחה שבת. א"כ ר"א הקפר היינו רשב"א דגם לרשב"א בע"כ נחלקו ב"ש וב"ה אם מחללין עליו את השבת ומשום דזה תליא בפלוגתתם לענין גר וכנ"ל ובע"כ צ"ל דלרשב"א ד"ה מחללין קאמר משום דודאי ערלה כבושה היא וכרב יוסף וכן הא דאמר שם א"כ ר"א הקפר טעמא דב"ש אתי לאשמעינן עדיפא הו"ל לומר דד"ה אין מחללין א"א לומר כלל ברשב"א וכנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ל להגמ' דבקטן לכ"ע א"צ להטיף בלא חשש ערלה כבושה ואפילו למ"ד דבגר צריך דבגר סברא יותר להצריך הטפה וכנ"ל

וכן מוכרח ביותר ממסקנת הגמ' דמשני דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ופירשו כל הראשונים דקאמר ליה ר"א הקפר לרשב"א דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה והיינו בגר שנתגייר כשהוא מהול דלדברי הכל צריך להטיף ממנו ד"ב לא נחלקו אלא לחלל את השבת בנולד מהול ועי' להרמב"ן במלחמות ובחי' הרשב"א והריטב"א והר"ן ע"ש ובאמת בירושלמי ובב"ר מבואר כן בהדיא תני רשב"א לא נחלקו כו' על מה נחלקו על גר כו' ר"א בנו של ר"א הקפר לא נחלקו ע"ז וע"ז שצריך כו' ועי' בביאורי הגר"א ביור"ד סי' רס"ג ע"ש ועכ"פ הרי מסקינן דלר"א הקפר לא נחלקו ב"ש וב"ה בגר דלכ"ע צריך להטיף ד"ב ומ"מ הא ס"ל לב"ה דעל נולד מהול אין מחללין עליו את השבת ובע"כ מוכרח מזה דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב בלא חשש דערלה כבושה דאי נימא דבקטן ג"כ צריך להטיף אף בלא חשש ערלה כבושה וכמו גר א"כ ידחה ג"כ את השבת וכנ"ל ובע"כ דבקטן לכ"ע א"צ להטיף ד"ב כ"א היכי דיש לחוש לערלה כבושה ועכ"פ לפי כל הנ"ל צע"ג על הר"ש שטרח לתת טעם לפסק בה"ג וקשה דלשי' הר"ש דהטפת ד"ב בלבד כל היכי דאיתא דוחה שבת נמצא דמלבד דסברת בה"ג אין זה הפוכה מסוגי' הגמ' אדרבה דמסוגי' הגמ' מוכרח כשי' בה"ג דבקטן אין שום סברא כלל להצריך הטפה בלי חשש דערלה כבושה אע"ג דבגר צריך ולפ"ז בה"ג שפסק כרב דנולד מהול א"צ להטיף ד"ב דל"ח לערלה כבושה מ"מ פסק שפיר דבגר צריך להטיף וכדמוכרח מסוגי' הגמ' וכנ"ל. סוף דבר דברי הראשונים צע"ג לדעתי

נחזור לענין למה שכתבנו למעלה לתמוה על הרמ"א שפסק דמל תוך ח' א"צ להטיף ד"ב והוא מדברי הר"ש והא לדידן דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ד"ב נהי דהוא רק מחשש ערלה כבושה מ"מ בע"כ דלא דרשינן קרא דערלתו וכנ"ל אולם לפ"ז גם דברי הר"ש גופיה צע"ג דהא כבר נתבאר דלשי' הר"ש דמצות הטפת ד"ב לחוד דוחה שבת לפ"ז מוכרח מסוגי' הגמ' כסברת בה"ג דגר צריך הטפה יותר מקטן והיינו דאפילו להנך תנאי דס"ל דבין בקטן ובין בגר צריך להטיף ד"ב מ"מ בקטן לכ"ע א"צ להטיף מצד שלא נימול כמו גר כ"א מחשש ערלה כבושה ולפ"ז קשה דמה הועיל הר"ש במה שנתן טעם לפסק בה"ג דבקטן א"צ להטיף ד"ב ומשום דגזה"כ הוא דגלי קרא דערלתו דא"צ להטיף הא מ"מ עם זה עדיין אינו מיושב הסוגיא. דהא למ"ד דנולד מהול צריך להטיף ד"ב דחייש לערלה כבושה ע"כ דלא דריש קרא דערלתו למעוטי נולד מהול שא"צ להטיף ומ"מ ס"ל דבנולד מהול א"צ להטיף ד"ב בלא חשש של ערלה כבושה ובגר צריך להטיף אף שכבר אין לו ערלה כלל

ולכן נראה לומר דתי' הר"ש מספיק באמת גם לישב סוגי' הגמ' דהנה בעיקר מש"כ התו' והרא"ש בשם הר"ש דבנולד מהול גלי קרא דערלתו דא"צ להטיף צריך ביאור והנה בברייתא שם ת"ר ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק כו' ערלתו ודאי ולא אנדרוגינס כו' ערלתו ודאי כו' ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים אינו צריך ע"ש ופרש"י שב"ש כו' ואפ"ה מודו דשבת לא דחי ע"ש. ומשמע דלב"ה דס"ל דאף בחול א"צ להטיף ל"צ קרא דערלתו כיון דל"ח לערלה כבושה כלל מיהו באמת הוא דוחק לומר דכל עיקר המבואר בברייתא ערלתו ודאי ולא נולד כשהוא מהול הוא רק לב"ש ועוד קשה דלפמש"כ התו' שם בד"ה ולא ספק דעיקר קרא דערלתו הוא לנולד כשהוא מהול א"כ לב"ה ל"ל קרא דערלתו ועוד קשה דגם לב"ש מה צריך קרא למעוטי ספיקא דערלה כבושה ועי' בתו' ובחי' מהרש"א שם אולם לפי שי' הר"ש דכל היכי דצריך להטיף ד"ב אף בלי ערלה כלל דוחה שבת לפ"ז יתבאר הברייתא שפיר דהא דאמר ערלתו ודאי כו' ולא נולד כשהוא מהול כו' הוא אף לב"ה ואף דלדידהו גם בחול א"צ להטיף דלא ס"ל ערלה כבושה כלל מ"מ הא דגלי קרא דערלתו דנולד מהול אינו דוחה שבת היינו דלא נימא דהטפת ד"ב לבד ידחה שבת אף דליכא ערלה כבושה כלל ומזה גופיה ס"ל לב"ה באמת דגם בחול א"צ להטיף ד"ב כלל מדלא נתנה לדחות שבת דאי צריך להטיף אף דליכא ערלה כבושה א"כ ידחה שבת והיינו דפי' הר"ש דגלי קרא דערלתו דא"צ להטיף וכ"כ בשו"ת קהלת יעקב שיו בפי' הר"ש דמדכתיב ערלתו דנולד מהול אין דוחה שבת ש"מ דא"צ להטיף וכן ניחא ג"כ לב"ש הא דאיצטריך קרא דערלתו למעוטי נולד מהול לא בא הכתוב למעט ספיקא דערלה כבושה אלא דעיקר קרא דערלתו אתי למעוטי נולד מהול לגמרי בלא ערלה כבושה כלל דלא נימא דמ"מ איכא מצות הטפת ד"ב ודוחה שבת ומזה ילפינן באמת דגם בחול א"צ להטיף מכיון דליכא ערלה כנ"ל אלא דמ"מ ס"ל לב"ש דלדידן בכל נולד מהול חיישינן שמא ערלה כבושה היא שלא נולד מהול כלל ולכך ס"ל דצריך להטיף ד"ב וב"ה ס"ל דל"ח לערלה כבושה ולכך א"צ להטיף וכן כל הנך תנאי דס"ל דנולד מהול צריך להטיף משום חשש ערלה כבושה ואינו דוחה שבת דבע"כ משמע דבלא חשש דערלה כבושה א"צ להטיף ד"ב הוא משום דגלי קרא דערלתו דא"צ להטיף כנ"ל ולפ"ז נמצא דתי' הר"ש לפסק בה"ג מספיק לישב גם סוגי' הגמ' דהא דס"ל לתנאי דבגר צריך להטיף ד"ב ובנולד מהול א"צ להטיף בלא חשש דערלה כבושה היינו משום דגלי קרא דערלתו דנולד מהול לגמרי א"צ להטיף ד"ב ובגר דלא גלי לא גלי וכמ"ש הר"ש ועכ"פ מכיון שנתבאר דלכ"ע ילפינן מקרא דערלתו דנולד מהול לגמרי ליכא מצות הטפת ד"ב ולפ"ז גם בנימול תוך ח' לכ"ע א"צ להטיף ד"ב דילפינן לה מנולד מהול דגלי קרא דבלא ערלה א"צ להטיף וכמ"ש השג"א דבכל קטן גלי קרא ולפ"ז מש"כ הר"ש דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב הוא לכ"ע וכן מיושב ג"כ מה שפסק הרמ"א דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב דאתי שפיר אף לדידן דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף כנ"ל

והנה בעיקר הדבר מש"כ דלכולהו תנאי שם אין נולד מהול צריך להטיף ד"ב כ"א משום ספק ערלה כבושה הנה ראיתי בספר שו"ת משכנות יעקב סי' ס"א שהעלה בשי' הרמב"ם דס"ל דנולד מהול צריך להטיף משום מצות הטפת ד"ב וכמו גר דצריך להטיף והא דמבואר בגמ' דצריך להטיף משום ערלה כבושה היינו למ"ד דבגר א"צ ע"ש והנה אי נימא כן צ"ל דלא ס"ל כשי' הר"ש דהטפת ד"ב דוחה שבת דאל"כ הרי מוכרח מסוגיא דלכ"ע א"צ להטיף רק משום ערלה כבושה וע"ש מש"כ מקור לשי' הרמב"ם מיבמות דף ע"א ע"ש אולם לענ"ד אפ"ל דשי' הרמב"ם בזה הוא מסוגי' הגמ' גופיה לענין נולד מהול רק דנימא דלא ס"ל כשי' הר"ש וכנ"ל והנה בהא דמבואר בגמ' שם ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה פי' הראשונים דה"ק לא נחלקו בדבר זה כלומר בדבר זה שאתה אומר בגר שנתגייר כשהוא מהול אלא דכ"ע ס"ל דצריך להטיף ממנו דם ברית עי' במלחמות ובחי' הרשב"א והריטב"א והר"ן וכ"כ בבעל המאור שם ועי' בחי' מוהרש"א שתמה ע"ז דא"כ עיקר חסר מן הספר דהרי ר"א הקפר לא הזכיר גר כלל ע"ש והנה רשב"א אמר בברייתא דלא נחלקו כו' מפני שערלה כבושה היא אולם בדברי ר"א הקפר מבואר בסתם דלא נחלקו כו' על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ד"ב ולכן היה אפ"ל כיון דבע"כ צ"ל לפי סוגי' הגמ' דלר"א הקפר לא פליגי בגר וס"ל לכ"ע דצריך להטיף ד"ב לפ"ז אפ"ל באמת דהא דאמר ר"א הקפר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ד"ב אין הטעם כלל משום ערלה כבושה אלא דבקטן צריך להטיף ד"ב אף אי נולד מהול