פרי יצחק חלק א קב

כשמטיפין ממנו ד"ב אינן צריכין ברכה וכתב ע"ז הכס"מ טעם קטן שנולד כשהוא מהול דכיון דטעמא דצריך להטיף ממנו משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא כמ"ש בפ"א אין מברכין על הספק וסובר רבינו דגר שנתגייר כשהוא מהול לא עדיף מקטן שנולד כשהוא מהול וכשם שאין מברכין על קטן כו' כך אין מברכין על גר כו' ע"ש וצע"ג מאי ענין גר לקטן דקטן שנולד מהול דא"צ להטיף אלא משום שמא ערלה כבושה היא לכך אין מברכין על הספק אבל בגר שנתגייר כשהוא מהול דכבר אין לו ערלה כלל אלא דמ"מ צריך להטיף ד"ב במקום מילה משום שלא נימול כדין ולפ"ז כיון דצריך הטפה בתורת ודאי א"כ יהי' טעון ברכה וכמש"כ הרמב"ן בסוגי' שם דהמל גר ועבד שנתגייר כשהוא מהול מברך כו' שאין הטפת דם זה מפני ספק כו' וצע"ג

אולם נהי דמצד עיקר הדין בהא דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב אין מזה סתירה למה שפסק הרמ"א כשי' הר"ש דנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב כיון דהא דנולד מהול צריך להטיף הוא רק מחשש ערלה כבושה כנ"ל מ"מ עדיין צע"ג דהרי הר"ש הקשה על הר"י שפי' טעם לפסק בה"ג דגר כיון שהיתה לו ערלה צריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה והקשה הר"ש ע"ז דא"כ קטן שנימול תוך שמנה יהי' צריך הטפה כיון שהיתה לו ערלה וע"כ פי' הוא הטעם משום דמסתבר דבין גר ובין קטן צריכין הטפה אלא דגבי קטן גזה"כ הוא דכתיב ערלתו למעוטי דא"צ להטיף ובגר דלא גלי לא גלי ע"ש והיינו דלפ"ז ניחא דגם נימול תוך ח' א"צ הטפה ומשום דילפינן לה מנולד מהול כמ"ש השג"א ולפ"ז קשה דמ"מ לדידן דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ד"ב נהי דהוא רק משום חשש ערלה כבושה מ"מ סוף ע"כ דלא דרשינן קרא דערלתו דגזה"כ הוא דא"צ להטיף ולפ"ז מנ"ל דנימול תוך ח' א"צ להטיף. ואי נימא משום דנולד מהול גופיה א"צ להטיף בלא חשש ערלה כבושה א"כ ע"כ צריך לחלק בין זה לגר כמש"כ הר"י דגר שהיתה לו ערלה חמור יותר מקטן שלא היתה לו ערלה וא"כ נימול תוך ח' שהיתה לו ערלה יהי' צריך להטיף כמו גר ולפ"ז דברי הרמ"א עדיין צ"ע כנ"ל

אלא דבאמת גם דברי הר"ש גופיה צע"ג וכן תמוהים לי מאוד גם דברי רבותינו בעלי התו' בסוגיא דנולד מהול שם והנה ז"ל הברייתא שם ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים אינו צריך אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב מפני שערלה כבושה היא על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו ד"ב וב"ה אומרים א"צ להטיף ממנו ד"ב כו' איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כרשב"א כו' וכתבו בתו' ד"ה לא נחלקו השתא משמע דיותר יש להצריך הטפה לנולד כשהוא מהול מלנתגייר כשהוא מהול דהא לנולד מהול כ"ע מודו ובגר איכא פלוגתא וא"כ לקמן דפסיק רב הלכה כת"ק ומשמע דכוותיה קי"ל כו' וכיון דקי"ל כת"ק בנולד כשהוא מהול שא"צ להטיף ממנו ד"ב כ"ש גר שנתגייר כשהוא מהול וה"ג לא פסקו כן אלא פסקו דקטן א"צ וגר צריך ונראה לרשב"א לתת טעם בדבר שהרי הסברא הפוכה מסברא דשמעתין והיינו טעמא דבין קטן שנולד כשהוא מהול ובין גר שנתגייר כשהוא מהול דין הוא דשניהם היו טעונים הטפת ד"ב אי לאו דדרשינן הכא דקטן א"צ להטיף ממנו משום דכתיב ערלתו ודוקא בקטן דגלי גלי בגר דלא גלי לא גלי עכ"ל התו' וכ"כ הרא"ש בשינוי לשון קצת ע"ש וצע"ג להבין דבריהם הקדושים דמאי קשיא להו על שי' בה"ג מהסוגיא דהרי הא דאמר רשב"א לא נחלקו על נולד כשהוא מהול דצריך להטיף ממנו ד"ב הטעם הוא מפני שערלה כבושה היא ובין אי נימא דודאי ערלה כבושה היא כרב יוסף או חיישינן שמא ערלה כבושה היא כרבה עכ"פ יש ספק שמא הוא ערל גמור שלא נולד מהול כלל ולכך ס"ל לכ"ע דצריך להטיף ממנו ד"ב אולם בגר שנתגייר כשהוא מהול הרי עכ"פ כבר הוא מהול לגמרי ואין לו שום ערלה כלל ומ"מ פליגי תנאי בזה אי צריך להטיף ממנו ד"ב ובע"כ צ"ל דמאן דס"ל דצריך להטיף ד"ב היינו משום דגר שנתגייר צריך מילה וכיון דכבר נימול צריך עכ"פ לתקן להטיף ממנו ד"ב ולפ"ז צע"ג דמה שייך ע"ז מ"ש התו' דמשמע דיותר יש להצריך הטפה לנולד כשהוא מהול משנתגייר כשהוא מהול דבנולד כ"ע מודו ובגר איכא פלוגתא דע"ז לא צריך שום משמעות דאי חיישינן לערלה כבושה עדיף נולד כשהוא מהול דהוא ספק ערל גמור מגר שנתגייר כשהוא מהול דכבר אין לו ערלה כלל אלא שנימול שלא לשם גירות אולם אי נימא דל"ח לערלה כבושה וכל קטן שנולד מהול הוא מהול לגמרי בלא ערלה כבושה כלל וא"צ לדון רק משום שלא נתקיים בו מצות מילה לפ"ז שוב אין הכרע כלל מה צריך הטפה יותר גר או קטן ושפיר אפ"ל דגר שנתגייר כשהוא מהול יש להצריך הטפה יותר מקטן שנולד מהול ולפ"ז רב דאמר הלכה כת"ק דנולד מהול א"צ להטיף ולא חייש לערלה כבושה כלל לאו כש"כ הוא לגר דא"צ להטיף ואפ"ל דבגר צריך להטיף ומשום דבגר יש סברא יותר להצריך הטפה מקטן שנולד מהול והא דאמר רשב"א לא נחלקו על מה נחלקו כו' דמשמע דבקטן יש סברא יותר להצריך הטפה מגר היינו משום טעם דערלה כבושה כמבואר בדבריו בהדיא ואם היה אפשר במציאות לידע שנולד מהול לגמרי בלי ערלה כבושה אפשר דמודה רשב"א דא"צ להטיף אף למ"ד דבגר צריך להטיף כנ"ל ולפ"ז גם בה"ג שפוסק כרב בנולד מהול דא"צ להטיף דל"ח לערלה כבושה ובגר פסק שצריך להטיף ע"פ הראיות שהביאו התו' אין זה סברא הפוכה כלל מסוגיא דשמעתין וכנ"ל

וביותר צע"ג דברי הר"ש שהביא הרא"ש שם דהנה זה ברור דהר"י והר"ש שבאו ליתן טעם לפסק בה"ג דבקטן שנולד מהול א"צ להטיף ובגר צריך אין הכוונה כיון דבגר צריך להטיף א"כ יהי' ג"כ קטן שנולד מהול צריך להטיף מחשש ערלה כבושה דאינו ענין זה לזה ועוד דהרי הר"י תי' ע"ז דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה הרי דס"ד דקטן שנולד מהול אע"ג דאין לו ערלה דהא ל"ח לערלה כבושה מ"מ יהי' צריך הטפה כמו גר שנתגייר כשהוא מהול דצריך להטיף וע"ז סובב הולך דברי הר"י והר"ש לתת טעם בדבר דגר עדיף מקטן ולפ"ז צע"ג לשי' הר"ש שם לא מסתייע דדברי בה"ג אין זה סברא הפוכה מסוגיא הגמ' כנ"ל אדרבה מכל הסוגיא משמע דבקטן שנולד מהול לכ"ע א"צ להטיף בלא חשש דערלה כבושה ואפילו למ"ד דבגר צריך להטיף ובע"כ דגר צריך יותר הטפה מקטן וכפסק בה"ג

והנה שי' הר"ש הוא דכל היכי דצריך להטיף ד"ב אף בדליכא ערלה כלל דוחה שבת דהא ה"ר דנימול תוך ח' א"צ להטיף מדלא נתנה שבת לדחות היכי דמל של שבת בע"ש ולפ"ז פשיטא אי נימא דנולד מהול צריך להטיף ד"ב בלא חשש של ערלה כבושה אלא משום שלא נתקיים בו מצות מילה וכמו גר א"כ הטפת ד"ב של נולד מהול דוחה שבת ג"כ והנה בסוגי' שם רב יוסף אמר ודאי ערלה כבושה היא ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' על מה נחלקו לחלל עליו את השבת ב"ש אומרים מחללין כו' וב"ה אומרים אין מחללין עליו את השבת לאו מכלל דת"ק סבר מחללין עליו את השבת ודילמא ד"ה אין מחללין קאמר א"כ ר"א הקפר טעמא דב"ש אתי לאשמעינן דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ע"ש ועי' בתו' ד"ה מכלל שכתבו דר"א הקפר ורשב"א תרווייהו קיימי את"ק וה"ק ליה ר"א הקפר לרשב"א כו' וכ"כ הראשונים דת"ק דר"א הקפר היינו רשב"א ועי' בבהמ"א שם ולפ"ז קשה אי נימא דלפי הסוגיא בקטן יש סברא יותר להצריך הטפה מבגר או דעכ"פ שוה קטן לגר ואם גר צריך להטיף ה"ה דבקטן שנולד מהול צריך להטיף בלא חשש ערלה כבושה וא"כ דוחה שבת ג"כ. ולפ"ז קשה היאך דחי הגמ' דלמא ד"ה אין מחללין קאמר הא ד"ה אין מחללין א"א לומר לרשב"א דלב"ש דס"ל דבגר צריך להטיף א"כ ה"ה בקטן אף בלי חשש ערלה כבושה ודוחה שבת ולפ"ז א"א