פרי יצחק חלק א קא

סימן כט תשובה לחכם אחד מגדולי הזמן

כתר"ה האריך לתמוה ולגבר חיילים על דברי הרמ"א בהגהות שו"ע ביור"ד סי' רס"ב ס"א שכתב עבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית מלו תוך ח' וביום יצא ומקור הדברים הוא בב"י בסי' זה שכתב והיכא דעבר ומל בלילה מפשטא דמתניתין משמע דאינו כשר וא"כ יצטרך לחזור ולהטיף ממנו ד"ב וכן כתב הגה"מ ואם הדבר כן יש לתמוה על הפוסקים שלא הזכירוה ואפשר שהם סוברים שא"צ להטיף וכ"נ מדברי הרא"ש שכתב בפ' ר"א דמילה דקטן שנימול בתוך שמנה שא"צ לחזור ולהטיף עכ"ל הב"י וכתב ע"ז בדרכי משה ואפשר דעדיף תוך ח' ביום מאילו נימול בזמנו בלילה ועפ"ז הם דבריו בהגהות שו"ע לקיים שני הדינים והנה ז"ל הרא"ש שם לענין מה שפסק בה"ג דקטן שנולד מהול אין צריך להטיף ממנו ד"ב ובגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב. וכתב הרא"ש ונראה דה"ט דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא שצריך הטפה יותר מקטן שלא היה לו ערלה והקשה הר' שמשון ז"ל א"כ קטן שנימול תוך שמנה יהי' צריך הטפה כיון שהיתה לו ערלה ונימול שלא בזמנו ואינו כן מדאמר בשילהי פירקין דהיכי דקדם ומל של שבת בע"ש שלא נתנה שבת לדחות ועוד דגר שנולד כשהוא מהול לא יהיה צריך הטפה ופי' הוא הטעם משו' דמסתבר דבין גר ובין קטן צריך הטפה וכן מוכח מדאיצטריך ערלתו למעוטי קטן ודוקא בקטן דגלי גלי ובגר דלא גלי לא גלי עכ"ל הרא"ש והנה לפי' הר"ש צ"ל דהא דנימול תוך ח' א"צ הטפה היינו משום דילפינן לה מנולד מהול דגזה"כ הוא וכן פי' בשו"ת שג"א סי' נ"ד ע"ש ועפ"ז הקשה כת"ר על פסק הרמ"א דמלו תוך ח' וביום יצא והוא מדברי הרא"ש בשם הר"ש. והא הר"ש לא כתב זה אלא למ"ד דקטן שנולד מהול א"צ הטפה דגלי קרא דערלתו דקטן שנולד מהול א"צ להטיף ד"ב ומינה ילפינן לכל מילת קטן שלא כדין דא"צ להטיף ד"ב וכמש"כ השג"א שם אולם לדידן דקי"ל דבין קטן שנולד מהול ובין גר שנתגייר כשהוא מהול צריכין להטיף ד"ב וכמו שפסקו כל הראשונים ולא ס"ל דרשה דערלתו. א"כ כש"כ קטן שנימול תוך ח' שהיתה לו ערלה שצריך להטיף ממנו ד"ב עכ"ד וכבר הקדימו בקושיא זו בשו"ת קהלת יעקב בסי' ב' וע"ש שכתב הנה המדקדק בדבריו יראה להדיא דאזיל בשי' הסוברים דקטן שנולד מהול א"צ להטיף וגר צריך להטיף וכתב שם הטעם בשם הר"ש כו' מבואר דלדבריו גם בקטן שנימול תוך ח' מדמי ליה לנולד מהול כיון דגלי קרא בנולד מהול שא"צ ה"ה בנימול תוך ח' וא"כ עכ"פ לדידן דקי"ל אפילו בקטן צריך להטיף ממילא גם בנימול תוך ח' צריך להטיף ולפ"ז דברי הרמ"א ז"ל צ"ע עכ"ל ע"ש

אולם באמת נראה דלא קשה כלל דהנה אחר העיון במקור הדין נראה ברור דהא דקי"ל דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וכמו שפסקו כמעט כל הראשונים אין הטעם משום שנולד מהול בלא ערלה ולא נתקיים בו מצות מילה ולכך צריך לתקן בהטפת ד"ב אולם הטעם הוא משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא דס"ל להלכה כרשב"א דאמר שם לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב מפני שערלה כבושה היא כו' וכרבה דאמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא. ולפ"ז הוי ספק שמא ערל גמור הוא שלא נולד מהול כלל ולכך צריך להטיף ממנו ד"ב אבל אם היה אפשר במציאות לידע בבירור שנולד מהול לגמרי בלי שום ערלה כבושה כלל באמת לא היו מצריכין להטיף ממנו ד"ב כלל ואף דס"ל להראשונים דבגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב אע"פ שכבר נימול ואין לו ערלה כלל מ"מ בקטן שנולד כשהוא מהול לולי חשש דערלה כבושה לא היה צריך להטיף ד"ב כלל והנה דבר זה מתברר היטב מדברי כל הראשונים שפסקו דנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב וכתבו הטעם משום דחיישינן שמא ערלה כבושה . היא ואע"ג דפסקו ג"כ דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד"ב אע"ג שכבר אין לו ערלה כלל ומשמע דבקטן שנולד מהול לולי חשש דערלה כבושה א"צ להטיף דלא דמי לגר ועוד ראיה ממה שכתבו כל הראשונים דהטפת ד"ב בקטן שנולד מהול אין דוחה שבת ואם איתא דצריך להטיף ד"ב בקטן שנולד מהול אף בלא חשש ערלה כבושה כלל ורק משום שלא נתקיים בו מצות מילה וכמו גר א"כ בדין הוא שיהא הטפת ד"ב דוחה שבת. וכמש"כ הר"ש להוכיח דקטן שנימול תוך ח' א"צ להטיף מדלא נתנה שבת לדחות אלמא דכל היכי דצריך הטפה בתורת ודאי אע"ג דליכא ערלה דוחה שבת וכ"כ הראשונים דכשמטיפים ד"ב בקטן שנולד מהול א"צ לברך עי' להרי"ף בשבת שם ולהרמב"ם בפ"ג מה' מילה ובטור ושו"ע סי' רס"ה ע"ש והטעם הוא משום דאין מברכין על הספק וכמש"כ בכס"מ שם והרשב"א בתשובה סי' שכ"ט ע"ש ואי נימא דצריך להטיף ד"ב בנולד מהול אף בלא חשש ערלה כבושה ורק בתורת ודאי משום שלא נימול כדין וכמו גר א"כ יהיה טעון ברכה וכמו גר ועי' להרמב"ן בחי' שבת שכתב דעל הטפת גר מברכין דאין הטפת דם זה מפני ספק אבל בישראל שנולד מהול כיון שא"צ להטיף אלא מפני ספק ערלה כבושה הורו הגאונים ז"ל שאין מברכין ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשובה שם ע"ש ומ"ש הרמב"ם דגם בגר א"צ ברכה עי' להר"ן בסוגיא שם ועכ"פ מכיון שנתבאר דלכל הפוסקים קטן שנולד מהול א"צ להטיף ד"ב בלא חשש דערלה כבושה א"כ שפיר פסק הרמ"א דגם נימול תוך שמנה א"צ להטיף ד"ב מכיון שכבר אין לו ערלה דנימול תוך שמנה הוי כמו נולד מהול לגמרי בלי שום ערלה כבושה כלל ובשניהם א"צ להטיף ד"ב

ובזה נוחים ג"כ דברי הגאון בעל שג"א. שהעלה לדינא בתשובה סי' נ"ד דכל קטן שנימול שלא כדין הן בתוך זמנו או לאח"ז בלילה או ע"י הפסולים למול א"צ להטיף ד"ב והוא ע"פ דברי הר"ש הנ"ל וכתר"ה כתב דדבריו תמוהים דהא אנן קי"ל דקטן שנולד מהול צריך להטיף ד"ב א"כ מכש"כ קטן שנימול שלא כדין דהיתה לו ערלה שצריך הטפה וכן תמה כת"ר על מש"כ השג"א שם בפי' דברי הרמב"ם במ"ש בפ"ב מה' מילה דנכרי לא ימול ואם מל א"צ לחזור ולמול שניה דהיינו דא"צ להטיף ד"ב ודלא כהב"י והקשה כת"ר ע"ז דהא הרמב"ם פסק בפ"א מה' מילה דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו ד"ב א"כ מכש"כ בנימול שלא כדין שהיתה לו ערלה דצריך להטיף ד"ב אבל באמת ניחא שפיר דהא דקי"ל דנולד מהול צריך להטיף ד"ב היינו רק מחשש ערלה כבושה אבל אי היה ברור שנולד מהול לגמרי בלי ערלה כבושה באמת לא היו מצריכין להטיף ממנו ד"ב כלל. ולפ"ז ניחא שפיר דה"ה בנימול שלא כדין תוך ח' או בלילה וע"י עובד כוכבים דכבר אין לו ערלה א"צ להטיף ד"ב וכמו נולד מהול לגמרי וכנ"ל

הן אמת דראיתי למרן הב"י ביור"ד סי' רס"ד דדבריו נוטים למש"כ כת"ר וע"ש שכתב על דברי הרמב"ם שהביא הטור דנכרי לא ימול ואם מל א"צ לחזור ולמול שנייה וכתב הב"י דאפשר לפרש דברי הרמב"ם דמ"ש א"צ לחזור ולמול שנית היינו לומר שא"צ לחזור ולחתוך מעט אבל אה"נ שצריך להטיף ממנו ד"ב דלא עדיף מקטן שנולד כשהוא מהול עכ"ל הב"י. אולם צע"ג מאוד ולא זכיתי להבין את דבריו דמאי ענין זה לקטן שנולד מהול דהתם הטעם הוא שצריך להטיף משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא וכמש"כ הכס"מ בפ"ג מה' מילה ה"ו והרשב"א בתשובה סי' שכ"ט בדעת הרמב"ם ע"ש. וכ"נ מדברי האחרונים דהתשובה שהשיב הרמב"ם לחכמי לוניל הובא בכס"מ פ"ג מה' מיל' ובמ"ע שם הוא טעם גם על נולד מהול עי' בב"ח סי' רס"ג אולם בעובד כוכבים שמל דכבר אין לו ערלה כלל אלא שלא נתקיים בו מצות מילה א"כ איך אפשר ללמוד דצריך להטיף ד"ב מקטן שנולד מהול ועוד דאדרבה בנולד מהול גופיה משמע דבלא משום חשש דערלה כבושה א"צ להטיף וכנ"ל

וכן צע"ג דברי מרן בספר כס"מ פ"ג מה' מילה לענין מה שכ' הרמב"ם גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד מהול