פרי יצחק חלק א ק

אברים ופדרים דוחה שבת ואין ממתין להם עד שתחשך צ"ל משום דחביבות מצוה בשעתה בלבד דוחה שבת ולפ"ז איך דחי בגמ' שאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת וצ"ל באמת דסוגי' הגמ' אליבא דר' יוסי דלחה"פ דס"ל דפירש לא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מילתא וה"נ מקרי הקטרה גמר מילתא דשחיטה אף דהקטרה בודאי מקרי פירש ולכן דחי הגמ' שפיר דכבר דחתה שחיטה את השבת לכן גם הקטרה דהוי גמר מצוה דוחה שבת אף דהוי כמו דבר שאינו מעכב דאפשר בלילה מ"מ דוחה משום חביבה מצוה בשעתה. ועי' שבת (דף קל"ג) שם דקאמר ג"כ אבל הכא דניתנה שבת לדחות ע"ש

ואף דלכאורה הקטרה גרע יותר מפירש דמיירי בסוגי' שבת שם דהקטרה הוי מלאכה ועבודה אחרת. מ"מ אפ"ל דלר' יוסי גם בכה"ג מקרי גמר מילתא. וכן משמע מהירושלמי דביצה פרק קמא הלכה ג' וע"ש חברייא אמרין שמצות עשה דוחה למצוה בל"ת על דעתיה דר' יונה כו' על דעתיה דר' יוסי דו אמר הואיל ואין מצות עשה דוחה בל"ת אלא א"כ היתה כתובה בצידה מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק ע"ש בק"ע ובפ"מ. ועכ"פ הרי דמצות כיסוי דוחה ל"ת דיו"ט ואע"ג דבעלמא אין מ"ע דוחה ל"ת אלא א"כ כתובה בצידה מ"מ הכא מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק. והיינו דכיסוי הוי גמר מצוה דשחיטה ולכן גם כיסוי דוחה יו"ט ואף דכיסוי הוי מצוה לנפשיה מ"מ מקרי גמר מצוה והנה גם זה נראה דהוא באמת אליבא דר' יוסי דפירש לא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מילתא דלרבנן הא אפילו פירש מקרי התחלה אחריתי ולא גמר מצוה שלפניו ומכ"ש בכה"ג וצ"ל דהוא באמת לסברת ר' יוסי בלחה"פ וכנ"ל, וכ"נ מהירושלמי פ' לולב הגזול הלכה י"א גבי הא דאמר ר' יוסי יו"ט של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור בו' ואיתא שם ג"כ חברייא אמרין שמ"ע דוחה למצוה בל"ת אמר לון ר' יוסה לא מן הדא אלא מן הדא דאמר ר' אילא ותני תמן כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבהכ"נ כו' ע"ש. והיינו ע"כ משום דהידור מצוה ליטול כל היום מקרי גמר מצוה וכמו דמבואר בירוש' פ' ר"א דמילה דממשנה זו למד ר' יוחנן דס"ל לר' יוסי גבי מילה אם פי' חוזר והיינו דמיקרי גמר מילתא ולא התחלה אחריתי. ומשום דגם ר"י ס"ל בטעמי' דר' יוסי דהוא משום הידור מצוה דליטול כל היום לזריזין וע"ש בק"ע ובפ"מ ומה שהארכתי למעלה בזה בס"ד. ועכ"פ כיון דהא דאמר ר' יוסה לא מן הדא כו' והיינו משום דהוי גמר מצוה כנ"ל בודאי צ"ל משום דר' יוסי לשיטתה גבי לחה"פ וכנ"ל ולפ"ז הנה מה דאמר ר' יוסה לחברייא דהוא מן הדא דאמר ר' אילא וכנ"ל דהוי גמר מצוה הוא ממש מה דאמרינן שם בירושלמי ביצה לר' יוסה על הך דחברייא אמרין מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק ולפ"ז נראה דגם זה הוא לסברת ר' יוסי בלחה"פ דגם פירש הוי גמר מילתא וכנ"ל. ולכן נראה דזהו ג"כ הא דאמר במנחות דכבר דחתה שחיטה את השבת והיינו דהקטרה הוא גמר מצוה דשחיטה וכר' יוסי דלחה"פ וכנ"ל. ואין לומר כיון דהטעם הוא משום דהוי גמר מילתא וכר' יוסי א"כ אף בלא חביבות מצוה בשעתה ידחה את השבת מ"מ לא קשה דאפ"ל דבלא הך דחביבה מצוה בשעתה כיון דאין שום מצוה להקדים הקטרה אין לדחות השבת בחנם ובזה יש לפרש ג"כ הסוגיא בפ' כ"כ (דף קט"ז) דמפרש הטעם לרבנן דמפשיטין את כולו משום דכל פעל ה' למענהו אף ע"ג דבע"כ ס"ל לרבנן דפירש לא הוי התחלה אחריתי מ"מ בלא שום צורך אין לגמור ולהפשיט את כולו ועי' מה שכתבתי למעלה מזה

ועל פי זה מיושב דברי הרמב"ם ז"ל שפיר והיינו דכל עיקר הא דדחי הגמ' שאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת הוא משום דהקטרה הוי גמר מצוה. וסברא זו הוא דוקא לר' יוסי גבי לחה"פ דפירש הוי גמר מצוה דרק לר"י שמעינן סברא זו ומ"מ פריך הגמ' שפיר ולרבי הכא נמי דחתה שחיטה כו'. ומשום דהא כל דברי הגמ' סובבים דראב"ש ורבי ס"ל כר' שמעון דהם תלמידיו וכדפריך בגמ' שם ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא והנה במנחות (דף ק"ב) איתא אמר ר' אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית כו' ואמר ר' יוחנן משום רשב"י אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ע"ש ומבואר דס"ל לר' שמעון כר' יוסי גבי לחה"פ דפירש לא הוי התחלה אחריתי ולכן דחי הגמ' שפיר לראב"ש משום דכבר דחתה שחיטה את השבת. וכן פריך ולרבי הכי נמי דחתה שחיטה כו' ומשום דלשיטת ר' שמעון דס"ל כר' יוסי הוי הקטרה גמר מילתא דשחיטה וכנ"ל. אולם הרמב"ם לשיטתיה שפסק כרבנן דר' יוסי דלחה"פ דטפחו של זה בצד טפחו של זה וכן פסק הרמב"ם גבי מילה דפירש אינו חוזר בשבת ומשום דפירש הוי התחלה אחריתי ולא גמר מילתא. ולפ"ז הא דכבר דחתה שחיטה את השבת אינו מועיל כלל להקטרה דלא הוי גמר מילתא וכנ"ל. וא"כ כיון דהקטרת אברים ופדרים דוחה שבת ואין ממתין להם משתחשך ובע"כ דחביבה מצוה בשעתה בלבד דוחה שבת וא"כ גם קצירת העומר אף ע"ג דנקצר ביום כשר מ"מ כיון דלכתחילה מצותו בלילה דוחה משום חביבה מצוה בשעתה ולהכי פסק הרמב"ם ז"ל דנקצר ביום כשר ודוחה שבת והדברים נכונים בס"ד

והנה במנחות שם רמי אהדדי מהא דתנן במשנה שם נקצר ביום כשר להא דתנן בספ"ב דמגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום נמי לא ומשני אמר רבה הא רבי והא ראב"ש כו' ע"ש. והיינו דהמשנה דמנחות אתא כרבי והמשנה דמגילה דמשמע שם דנקצר ביום פסול ס"ל כראב"ש דעומר שנקצר שלא כמצותו פסול והנה כיון דהמשנה דפ"ב דמגילה ס"ל דנקצר ביום פסול כראב"ש צ"ל ע"כ דהטעם הוא כמו דמפרש שם ר"י לראב"ש דס"ל קצירת העומר דוחה שבת ולכך מוכח דנקצר ביום פסול. דאי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת ליקצריה מערב שבת וצ"ל ג"כ דהא דלא אמרינן דלפיכך דוחה שבת משום חביבה מצוה בשעתה וכמו הקטר חלבים ואברים ולעולם נקצר שלא כמצותו כשר היינו משום דדוקא גבי הקטר חלבים ואברים דוחה שבת משום דכבר דחתה שחיטה את השבת וכמבואר במנחות שם ועכ"פ להמשנה דספ"ב דמגילה צריך לומר ע"כ דס"ל הסברא דכבר דחתה שחיטה את השבת וכנ"ל. והנה בגמרא מגילה שם מפרש דהא דתנן במשנה זה הכלל דבר שמצותו ביום כו' לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין וכר' יוסי דלחה"פ ע"ש. וכיון דהמשנה הנ"ל ס"ל כר' יוסי דלחה"פ ופירש הוי גמר מילתא לכן לשיטתיה ס"ל ג"כ הסברא דכבר דחתה שחיטה את השבת ואא"ל דהא דקצירת העומר דוחה שבת הוא משום חביבה מצוה בשעתה. אלא מדדחי שבת בע"כ דנקצר שלא כמצותו פסול והיינו דלילה ביום לא וכמו שבארנו ועכ"פ כיון דלרבי וראב"ש דלדידהו אמרינן הסברא דכבר דחתה שחיטה את השבת הא מצינו דס"ל כר"י דלחה"פ דהא ר"ש ס"ל כר' יוסי כנ"ל. ובגמ' מהדר לאוקמינהו אליבא דר"ש כנ"ל והמשנה דספ"ב דמגילה דס"ל דנקצר ביום פסול וצריך לומר ג"כ לדידיה הסברא דכבר דחתה שחיטה את השבת וכנ"ל הא סתם בהדי' במשנה שם כר' יוסי דלחה"פ וכנ"ל א"כ בודאי נראין הדברים דהא דדחי בגמ' דכבר דחתה שחיטה את השבת היינו דוקא משום דס"ל כר' יוסי בלחה"פ דגם פירש הוי גמר מצוה כנ"ל אולם הרמב"ם לשיטתיה כרבנן דר' יוסי בלחה"פ דפירש הוי התחלה אחריתי ולא גמר מילתא ולא שייך הא דכבר דחתה שחיטה את השבת ולכך אף דנקצר ביום כשר מ"מ דוחה שבת משום חביבה מצוה בשעתה וכנ"ל: