פורת יוסף (שלופר) צט

ט לכך קאמר אדם אחד יש שעלה מבבל לא"י ולכאורה היאך עלה מבבל לא"י הא איתא בכתובות (דף ק"י) אמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יבואו ושמה יהיו עד יום פקדי וא"כ האיך עלה מבבל לא"י הא עובר בעשה בשלמא אלו שעלו עם עזרא עלו ע"י פקידה אבל הלל שהיה כבר כמה דורות אחר בנין בית שני איך עלה לא"י ועבר בעשה: והנ"ל ליישב דהנה התוס' בכתובות (שם) כתבו אע"ג דהאי קרא דשמה יהיו בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא אמנם א"נ דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ניחא די"ל דהעשה דשמה יהיו הוא רק בשעת גלות שנתבטל קדושת הארץ לכך אין לעלות לא"י. אבל בזמן הבית כיון דע"י עליית א"י יקיים כל המצות התלוים בארץ וידוע שיטת הרמב"ן דישיבת א"י הוא מצות עשה דאורייתא שפיר רשאי לעלות לא"י לקיים כל המצות התלוים בארץ וישיבת ארץ ישראל אבל א"נ דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל א"כ הא אף בעת הגלות ג"כ איכא קדושת א"י לקיים כל המצות התלויות בארץ ואעפ"כ ציוה הנביא דבבלה יבואו ושמה יהיו שוב תקשה האיך עלה הלל לא"י וע"כ צ"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל: ואיתא בשבועות (דף ט"ו) תניא ר"א אומר אם נאמר מקדש למה נאמר משכן ואם נאמר משכן למה נאמר מקדש אלו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב. ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן ומקדש ופירש"י קדושת עולם שאין אחריה היתר במות. הרי דמוכח מזה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל דאל"כ עדיין תקשה דלכתוב מקדש ולא לכתוב משכן דגם במקדש יש אחריה היתר במות וע"כ דקדושה ראשונה קידשה לע"ל: אך יש לדחות דמשכחת לה מעלה אחרת במקדש משא"כ במשכן דגרסינן בזבחים (דף ק"א) אהא דקאמר רב משה רבינו כה"ג היה מיתיבי לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אם נאמרו קדשי קדשים למה נאמר קדשים קלים ואם נאמר קדשים קלים למה נאמר קדשי קדשים אלו לא נאמר קדשים קלים הייתי אומר בקדשי קדשים יאכל שהרי הותר לזר ולהן קדשים קלים לא יאכל ואלו לא נאמר קדשי קדשים הייתי אומר בקדשים קלים הוא דיאכל שהם קלים בקדשי קדשים לא יאכל לכך נאמר קדשי קדשים. קתני מיהת שהרי הותרו לזר ולהן לאו משה. ומפרש רש"י שאכל קדשי קדשים בשבעת ימי המלואים והשתא אם חשבינן זה לקולא מה שהותרו אכילת קדשים למשה אי משה זר היה אף שאין אלו הקדשי הקדשים של דורות מ"מ כיון שגם זה קדשי קדשים נחשב זה לגריעותא מכש"כ שיהא מיחשב לקולא במשכן נגד מקדש שהותר במשכן עבודת זר אף באותו המשכן עצמו ובמקדש לא הותר עבודת זר אף בשבעת ימי חנוכתו בימי שלמה א"כ אף א"נ דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל צריך ג"כ למכתב משכן ומקדש דאלו נאמר מקדש הייתי אומר על מקדש יהא חייב שלא הותר לזר אבל משכן שהותר למשה לזר לא יהא חייב: אמנם זהו דווקא אם משה זר היה אבל א"נ דמשה כהן היה א"כ לא מצינו שום קולא במשכן נגד מקדש וע"כ צריכין לומר דס"ל להלל דמשה זר היה: אמנם ט"ז ק"ל משעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף ומבואר בזבחים (דף ק"א) דר"נ סובר דמפני אנינות שרפוה וישמע משה וייטב בעיניו ואם משה זר היה מדוע לא אכלו החטאת יבוא עשה דאכילת קדשים וידחה הל"ת דאנינות ואין ראי' מקדשי דורות שכבר היו כהנים הרבה אבל כאן שכל הכהנים אוננים היו ידחה העשה הל"ת בשלמא אי משה כהן היה אלא שטרוד בשכינה היה כמבואר בזבחים (שם) וא"כ הם לא יכלו לאכול כי יוכל העשה להתקיים ע"י משה ומשה לא בא לאכול מטרדתו ע"כ נשרף אבל אם משה זר היה מדוע נשרף. וע"כ צ"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ א"ש דלא מצי דחי העשה דאכילת קדשים הל"ת דאנינות דהוי ל"ת שבמקדש וא"כ הא נסתרה תירוצי דמשכחת לה במחוסר כיפורים בע"פ כנ"ל א"כ הא מוכח דלא כר"ע דסובר דבשר נחירה היה מותר במדבר דאל"כ תקשה ל"ל קרא דלה' למעט דאם שחט השעיר המשתלח בחוץ פטור משום שחוטי חוץ ת"ל דבלאו הכי לא אתי איסור שחוטי חוץ וחייל על איסור יום הכפורים דקדים וא"כ הא שוב מוכח מפסח מדבר דפסח דוחה שבת: י ובזה נ"ל לבאר הא דאיתא במנחות (דף מ"ה) כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש חטאת עולה היא א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה תניא נמי הכי ר' יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה אמר לו' ר' יוסי מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה א"ל ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת דעתי וצריכין להבין למה שמח ר' יהודה בדברי ר' יוסי יותר משארי תנאים אבל לפי דברינו ניחא דלכך שמח ר' יהודה משום דמזה מוכח כשיטתו והוא דאיתא בזבחים (דף ק"א) דתניא מפני אנינות שרפוה לכך נאמר כאלה דברי ר' נחמיה ר' יהודה ור"ש אומרים מפני טומאה נשרפה כו' עיי"ש ומזה מוכח כשיטת ר' יהודה והוא דהנה צריכין להבין אמאי קאמר ר' יוחנן אליהו עתיד לדורשה ולא משני כרב אשי דמילואים הקריבו בימי עזרא והנ"ל דהא דמשני רב אשי מילואים הקריבו בימי עזרא הוא רק אם נימא דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא א"כ כשגלו מארץ ישראל בטלה קדושת המקדש לכך בימי עזרא כשהוצרכו לקדש הבית היו צריכין לקדש אותו בקרבנות במילואים כדרך שהקריבו לחנוכת המשכן בימי משה אבל אם נימא דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא א"כ הא לא הי' צריכין לקדש את הבית בימי עזרא דהא לא בטלה קדושת יהושע כמבואר בשבועות (דף ט"ז) איתמר רב הונא אמר בכל אלו תנן ר"נ אמר באחת מכל אלו תנן ר"ה אמר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד א"כ הא זהו רק בתודה. דבאה בנדבה אבל לא בחטאת כיון דלא נצרך לקדושת הבית כדאמרינן בשבועות שם אר"י שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים ק"ק ומעשר שני אע"פ שאין חומה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל וא"כ הא לא היו צריכין לחנך את הבית בימי עזרא: והשתא א"ש הא דמיאן ר' יוחנן בשינויא דרב אשי דאיתא בזבחים (דף ק"ז) המעלה בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל עיי"ש וא"כ לר' יוחנן לשיטתו דס"ל דקידשה לע"ל א"כ הא אינם צריכין למילואים בימי עזרא לכך קאמר דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה ור"א יסבור דלא קידשה לע"ל: והשתא א"ש הא דקאמר ר' יוסי מילואים הקריבו בימי עזרא משום דר' יוסי לשיטתו אזיל דאיתא ביבמות (דף פ"ב) דתניא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן ואמר ר' יוחנן מאן תנא סדר עולם ר' יוסי אלמא דר' יוסי סובר דירושה ראשונה ושניה יש להן ועי' בתוספות שם דהקדושה שניה הוא בימי עזרא לכך היו צריכין לחנך את הבית [ואף לפי מה דמבואר בתוספות שם דהקשה הר"ש דהכא ס"ל לר' יוחנן כר' יוסי דלא קידשה לע"ל ובזבחים (דף ק"ז) ס"ל לר' יוחנן דקידשה לע"ל והשיב ר"י דלענין מעשרות ודאי לא קידשה הארץ לעתיד אבל קדושת ירושלים