פורת יוסף (שלופר) ק

והבית קידשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה כו' עיי"ש אעפ"כ י"ל דבהא פליגי דר' יוחנן סובר דקדושת הבית קיימא כדמוכח מהא דזבחים לכך לא היו צריכין לחנך הבית ור' יוסי סובר דאף קדושת הבית בטלה לכך צריכין לחנך מחדש ועי' בשבועות (ד' ט"ז) תנאי הוא] ומעתה א"ש הא דקאמר ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת דעתי משום דכיון דשמע מר' יוסי דמפרש הקרא דמילואים הקריבו בימי עזרא א"כ מוכח מהקרא דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל א"כ תקשה קושיית הגמ' בשבועות (ד' ט"ז) הנ"ל דלכתוב קרא במקדש ולא במשכן דל"ל כתירוץ הגמרא משום דמקדש הוי קדושתו קדושת עולם כיון דלא קידשה לע"ל א"כ הא במקדש איכא אחריו היתר במות וע"כ צ"ל כתירוצי הנ"ל דמשכן הותרה לזר א"כ מוכח דמשה זר היה א"כ קשה אמאי שרפוהו לשעיר החטאת מפני אנינות ניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דאנינות כקושייתי הנ"ל דל"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דלר' יהודה מוכח דס"ל דעשה דוחה ל"ח שבמקדש לפי מה דמבואר ברש"י בחולין (ד' י"ז) דמפ' רש"י לר' ישמעאל דפליג על ר"ע דיליף מהקרא כי ירחק ממך המקום כו' וזבחת דבא הכתוב לאסור להן בשר נחירה דלר"י קאי הקרא לאסור שחיטת חולין בעזרה כדדרשי' ליה בקדושין (דף נ"ז) כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום עכ"ל ובפסחים (דף כ"ב) מבואר דר' יהודה סובר דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וא"כ הא לדידיה קאי הקרא דכי ירחק ממך המקום לאסור בשר נחירה א"כ קשה דל"ל קרא דושחטו פתח אוה"מ וע"כ צ"ל כתירוצי א"כ מוכח דעשה דוחה ל"ת שבמקדש א"כ הא ל"ל דמפני אנינות שרפוהו וע"כ צ"ל דמפני טומאה שרפוהו וא"כ הא בקדשים טמאים אינו מונח עליהם כלל המ"ע דאכילה ולא שייך בזה עשה דוחה ל"ת וא"כ הא מוכח כשיטת ר' יהודה דמפני טומאה שרפוהו לכך אמר תנוח דעתך שהנחת דעתי וא"ש: מערכה טו א אמנם יש לדחות דעדיין י"ל כר"ע דבשר נחירה היה מותר במדבר והא דאיצטריך קרא דלה' משום דשפיר מצי לחול איסור שחוטי חוץ על איסור יוה"כ לפי מה דמבואר ברמב"ם (בה' שבועות פ"ד ה"ט) אמר שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וכתב הראב"ד וגם זה שיבוש שבתחלה לא נשבע אלא ליומא ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם הרי לשיטת הראב"ד אם מצד איסור השני נתוסף זמן על האיסור הראשון מיקרי איסור מוסיף וחייל א"כ ה"נ חייל איסור ש"ח על איסור יוה"כ משום דהוי איסור מוסיף דמצד שחוטי חוץ נתוסף איסור לעולם אף לאחר יוה"כ אמנם זהו דווקא לשיטת הראב"ד אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל דמצד הוספת הזמן אינו מיקרי כולל ומוסיף תקשה כנ"ל: והנ"ל דתליא בהא דגרסינן בחולין (ד' קט"ו) דבי ר"י תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בישול והכי קיי"ל כמבואר בטור יוד (ריש סי' פ"ז) והקשה הכנה"ג ע"ז דל"ל קרא דלא תבשל לאסור בב"ח באכילה ובהנאה הא בלא"ה יכולין למילף מהא דגרסינן לעיל (דף קי"ד) ר"א אומר מניין לבב"ח שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר"א דאמר ר"א כל מקום שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע בשלמא לענין אכילה י"ל דשפיר איצטריך קרא משום דנ"מ לענין מלקות דמצד הקרא דלא תאכל כל תועבה לא היה לוקין על אכילת בב"ח משום דהוי לאו שבכללות אבל השתא דכתיב לאו מיוחד על אכילת בב"ח חייב מלקות אבל לענין הנאה תקשה לפי מה דמבואר ברמב"ם (פ"ח מה' מ"א) דעל כל איסור הנאה אינו לוקה אם נהנה מהם ולא אכל א"כ ל"ל קרא דלא תבשל לאיסור הנאה הא יכולין למילף מלא תאכל כל תועבה דל"ל דנ"מ לענין מלקות דהא אף אי ילפינן מקרא מיוחד לאסור בהנאה ג"כ אינו מחוייב מלקות. ב והנ"ל ליישב דשפיר איצטריך קרא לאסור בב"ח בהנאה משום דמשכחת לה גוונא שמצד הקרא דלא תאכל כל תועבה היתה מותרת בהנאה אבל השתא דכתיב קרא דלא תבשל אסורה בהנאה והוא דגרסינן בחולין (ד' קי"ג) איתמר המבשל נבלה בחלב ר' אמי ורב אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ומוקי הגמ' דכ"ע ס"ל אין איסור חע"א אאכילה דכ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי לענין בישול מ"ד כו' ומ"ד אינו לוקה להכי אפקא רחמנא לאכילה בלשון בישול כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי: ונקדים עוד הא דגרסינן בנדרים (דף כ"ט) הרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו אין להם פדיון ולעולם אמר בר פדא פדאן חוזרת וקודשות עד שיקצצו נקצצו פודן פעם אחת ודיו עולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן אמר ליה רב המנונא קדושה שבהן להיכן הלכה ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט אמר ליה רבא מי קא מדמית קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה בכדי הרי דס"ל לעולא ולרבא דקדושת דמים פקעה בכדי: והנה נחזי אנן לפי זה האיך הדין אם אמר על חתיכה של בשר קונם חתיכה זה לשלשים יום דבתוך הל' יום פשיטא דנאסרה לכולי עלמא באכילה ובהנאה כיון דאסרה אכ"ע כהקדש אמנם בכלות הל' יום אם מותרת באכילה ובהנאה נ"ל דתליא בהא דלר"מ דס"ל בנדרים (דף ל"ה) דיש מעילה בקונמות דחל עלה הקדש א"כ לבר פדא דס"ל בנדרים (דף כ"ט) אהא דתנן הרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו אין להם פדיון וקאמר ב"פ פדאן חוזרת וקודשות עד שיקצצו נקצצו פודן פעם אחת ודיו אלמא דס"ל דאף דלא הקדיש אלא לזמן עד שיקצצו אעפ"כ צריכין פדיון לאחר שנקצצו משום דכיון דחל עלה קדושה שעה אחת תו לא פקעה א"כ ה"ה אם אמר קונם חתיכה זה לשלשים יום אף דהוא לא אסרה רק על ל' יום אף על פי כן נאסרה אכ"ע אף לאחר הל' יום דכיון דחל עלה קדושה בתוך הל' יום לר"מ דס"ל דיש מעילה בקונמות תו לא פקע ואסורה לעולם אבל לרבנן דס"ל דאין מעילה בקונמות ואינו חל על החפץ שם קדושה רק דהוי בתורת נדר פשיטא דבכלות הל' יום מותרת באכילה ובהנאה כיון דפקע נדרו ועיין במ"ל ברמב"ם פ"ד מה' מעילה ובמ"ל ברמב"ם פי"א מה' נדרים ה"א]: והשתא נחקור לרבנן האיך הדין אם לקח החתיכה של בשר שאסרה בקונם לשלשים יום ובישלה בחלב בתוך הל' יום ואח"כ אכלה כשנגמרו הל' יום אם חייב על אכילתה משום בשר בחלב אי לא: והנ"ל ברור דחייב על אכילתה משום בשר בחלב אף דבשעה שבישלה לא היה חל על החתיכה איסור בב"ח לאוסרה משום זה באכילה ובהנאה משום דהא היתה אסורה אז באכילה ובהנאה משום נדר ולא אתי איסור בב"ח וחייל על איסור קונם דקדים אעפ"כ כשנגמרו השלשים יום דפקע האיסור נדר שוב אתי איסור בב"ח וחייל עלה כמבואר ביבמות דף ל"ב) דאיסור אחות אשה מיתלי תלי כן ה"נ כשפקע האיסור נדר שוב אתי איסור בב"ח וחייל עלה ואסורה באכילה ובהנאה משום בב"ח: אמנם זהו דוקא השתא דכתיבי קראי דבב"ח אסור באכילה ובהנאה אבל אי לא הוה כתיב קרא רק דהוי ילפינן מלא תאכל כל תועבה. א"כ בכה"ג היתה מותרת בהנאה כיון דאין איסור הנאה דבב"ח איסור מחמת עצמו רק משום דנעשה תועבה בהבישול א"כ בכה"ג דלא נעשה תועבה בהבישול משום דהא בעת הבישול היתה אסורה משום נדר ולא אתי איסור בב"ח וחייל עלה לענין