פורת יוסף (שלופר) צח

א"כ כיון דשחטוה בתוך השלשים יום דא"א כעת לחול עלה ההקדש בסוף שלשים יום כיון דאינו שוה דמים כעת להקדש דהא מבואר בתמורה (דף ל"ב) במתני' אחד קדשו מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה כו' ואם מתו יקברו וע"ש ברש"י דמפרש א"נ האי מתו כגון שעבר ושחטן קודם פדיונן וקאמר דשוב אינו יכול לפדותן ולאוכלן דבעינן העמדה והערכה ויקברו א"כ ה"נ כיון דשחטוה א"כ אינו יכול לחול עלה ההקדש בסוף שלשים כיון דאין בה שיווי להקדש דהא אינו יכול לפדותה דהא בעינן העמדה והערכה א"כ על מה יחול ההקדש וא"כ כיון דאי אפשר לחול כעת ההקדש בשעת הגמר א"כ פקע ההקדש דקדושת דמים אף למפרע כמו שביארתי דאם נתקרע השטר בתוך שלשים דאינו ראוי לקנין בשעת גמר הקדושין דלא הוי קדושין כלל אף מתחלה כן ה"נ בנ"ד כיון דא"א כעת לחול ההקדש א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי הקדש כלל אף מתחלה כיון דלא בא הקדש לידי גמר וא"כ כיון דאיגלאי מילתא למפרע דאינו חל עלה קדושת דמים כלל א"כ שוב חל עלה הקדש דקדושת הגוף למפרע ושפיר חזיא השתא להקרבה דהוי כמו שהקדיש מחיים בהמת חולין לחטאת דחזיא להקרבה כמבואר בש"ע אה"ע (סי' קמ"ו סעי' ד') מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר קודם שנתקיים התנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מקודשת אלמא אף דבתוך הזמן היה ספק דלמא לא יתקיים התנאי ולא יהיה הגט מ"מ כיון דנתקיים התנאי אח"כ חלין הקדושין למפרע מאחר שהגט חל למפרע א"כ ה"נ בנ"ד כיון דאמרינן דהא דחל עלה קדושת דמים במקצת מעכשיו הוא בדרך תנאי שאם בא בסוף ההקדש לידי גמר אז חל עלה ההקדש למפרע אבל כשלא בא בסוף לידי גמר איגלאי מילתא למפרע דלא הוי הקדש כלל וא"כ כיון דשחטוה בתוך השלשים יום דאיגלאי מילתא למפרע דלא הוי הקדש א"כ הא שפיר חל עלה הקדש קדושת הגוף מחיים משעה שהקדישה דאף דבשעת ההקדש היה ספק דלמא יגמור ההקדש דקדושת דמים מ"מ כשלא נתקיים התנאי חל עלה ההקדש כמו דקיי"ל גבי קידושי אשה אם נתקדשה קודם קיום התנאי דחלין הקדושין [ועי' במעילה (דף ט"ו) והא אמר עולא אמר ר"י קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה במאי אילימא בקדשי בדק הבית אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדק הבית לאו אית בה מעילה אלא קדשי מזבח כו' והקשו התוס' בד"ה ואפי' מי דמי אשפה ראויה לפדות אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה אלמא דאם אינו שוה דמים להקדש אין בו קדושה]: ז ונקדים עוד הא דגרסינן בפסחים (דף נ"ט) ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר כו' ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כו' חוץ ממחוסר כיפורים בעה"פ שמקריב קרבנו אחר תמיד של בין הערביים משום דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודוחה עשה דהשלמה שאין בו כרת: והשתא מיושב קושיית התוס' הנ"ל דשפיר איצטריך קרא דושחטו פתח אוהל מועד להורות דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין משום דמשכחת לה גונא שיהא מותר לשחוט קודם תמיד של שחר כגון שהיה מחוסר כפורים בערב הפסח ואין לו קרבן חטאת להקריב רק קרבן אחד שהקדישו מקודם הפסח מעכשיו ולאחר שלשים יום לקדושת דמים והשלשים יום כלין בערב הפסח והתנה שבערב פסח בשעה תשיעית וכדומה יגמור הקדושה ויחול עלה קדושת בדק הבית דזה תלוי בדעתו ורצונו שבשעה תשיעית בערב הפסח יגמור הקדושה [ועי' בתמורה (דף כ') המפריש נקבה לאשם ר"ש אומר תמכר שלא במום עי"ש] ואח"כ הקדיש אותה בתוך השלשים יום לקדושת הגוף דחטאת בלי שום שיור וא"כ אם ימתין בהקרבת הקרבן עד אחר הקרבת התמיד יפסול הקרבן [דבהקרבת התמיד היה שוהין שעה אחת כמבואר בפסחים (דף נ"ח] כגון דלאחר הקרבת התמיד יגיע השעה תשיעית דאז יגמור עלה הקדושת דמים וא"כ שוב אינו ראויה להקרבה דהא שם ההקדשות נתפסין בה קדושת דמים דאינו עומד להקרבה וקדושת הגוף כמבואר בירושלמי דקדושין (פ' ג') אמר ר"א לכן צריכה אפי' אם קידשה השני בתוך שלשים יום קדושין גמורים אעפ"כ כשנגמרין השלשים יום שני הקדושין נתפסין בה וכן מבואר בר"ן בקדושין הנ"ל: אבל אם ישחוט קודם התמיד של שחר קודם שיגיע השעה תשיעית שנגמר עלה הקדושת דמים א"כ כיון דשחטוה מקודם שנגמר עלה הקדושת דמים איגלאי מילתא למפרע דפקע ממנה קדושת דמים וחייל עלה קדושת הגוף למפרע כנ"ל וחזיא להקרבה וא"כ בזה נראה דמותר לשחוט קודם התמיד של שחר דהא אם לא יקריב הקרבן קודם התמיד של שחר וימתין עד אחר הקרבה של תמיד יפסל הקרבן וא"כ ישאר מחוסר כיפורים דהא אין לו קרבן אחר להקריב ויהא אסור להקריב הקרבן פסח וא"כ שוב אמרינן בזה דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודוחה עשה דהעולה עולה ראשונה שאין בו כרת וא"כ כיון שמותר לשחוט בכה"ג קודם תמיד של שחר ה"א דלא בעי פתיחת דלתות ההיכל לכך איצטריך קרא דושחטו אותו להורות דאם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין: ח אמנם הך תירוצא תליא בהא דאיתא בזבחים (דף צ"ט) יקדש להיות כמוה אם פסולה היא תפסול ופריך הגמ' ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כו' ר"א אמר יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ לשיטת רבא דסובר דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש נסתרה הך תירוצא דמשכחת לה שיהא מותר לשחוט קודם תמיד של שחר כגון שהיה מחוסר כיפורים בע"פ ואם ימתין עד לאחר הקרבת התמיד יפסל הקרבן דבזה שרי לשחוט קודם התמיד משום דאתי עשה דפסח ודוחה להעשה דעולה ראשונה ז"א כיון דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש א"כ מכש"כ דאין עשה שבמקדש נדחה מפני עשה דהא ל"ת קיל מעשה דכל עשה דוחה ל"ת ואין עשה דוחה עשה. וכיון דהעשה דהעולה ראשונה הוא עשה שבמקדש לא אתי עשה ודחי לה [ועיין בטורי אבן בר"ה (דף כ"ח)] וא"ל דעשה שיש בו כרת דוחה אף לעשה ול"ת שבמקדש ז"א דהא רבא יליף מהקרא דעצם לא תשברו בו דלא אתי עשה דאכילת פסח ודוחה לל"ת דשבירת עצמות: והנה לכאורה קשה דל"ל קרא ע"ז הא בלא"ה ידעינן דלא שייך בזה עשה דוחה ל"ת משום דבעידנא דמיעקר לאו ושובר העצמות אינו מקיים העשה עד שעת אכילה ותי' דמשכחת לה כגון שנמנו על פסח אחד אנשים הרבה ולא יגיע כזית לכל אחד ואחד עד שיוציא המוח א"כ בשבירת העצם זה הוכשר הפסח והוי בעידנא כמ"ש התוס' בפסחים (דף נ"ט) בד"ה אתי עי"ש אלמא אף דהקרא מיירי בגונא דהעשה דשבירת עצמות הוא עשה שיש בו כרת דאם לא ישבור העצם יפסול הפסח אעפ"כ אינו דוחה לל"ת שבמקדש א"כ ה"נ לא ידחה העשה דפסח להעשה דעולה ראשונה דהוי עשה שבמקדש: אמנם א"נ דעשה דוחה לא תעשה שבמקדש כתי' ר"א בזבחים (שם) א"כ שפיר י"ל כתירוצי נמצא מבואר דהך פלוגתא דר"ע ור"י אי בשר נחירה מותר במדבר אי לא תליא בהא אי עשה דוחה ל"ת שבמקדש דא"נ דעשה דוחה ל"ת שבמקדש י"ל כר"ע דבשר נחירה מותר במדבר וא"ל הא לר"ע מוכח דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שבמקדש פסולין א"כ ל"ל קרא למעט שעיר המשתלח ששחטו בחוץ דפטור ת"ל בלא"ה דלא אתי איסור שחוטי חוץ וחייל על איסור יוה"כ ז"א דאף לר"ע אינו מוכח כלל דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שבמקדש פסולין משום די"ל דהקרא קאי על משכן ומשכחת לה גוונא שיהא מותר לשחוט קודם תמיד של שחר כגון במחוסר כיפורים בע"פ כנ"ל אבל א"נ דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש א"כ מוכח דלא כר"ע: