פורת יוסף (שלופר) צז

ולזה כמבואר בירושלמי (פ"ג דקדושין) כן ה"נ גבי הקדש חלין עליה שני הקדושות דשלמים ודחטאת [ותמכר ויביא בדמיה חצי' שלמים וחצי' חטאת כמבואר בזבחים (דף ל') גבי האומר הרי זה תמורת עולה תמורת שלמים] או דהקדש חלוק מקדושי אשה ובהקדש לא מהני שיור. והנ"ל דאף בהקדש ג"כ מהני שיור דאינו חלוק מקדושי אשה לפי מה דמבואר לעיל בתוס' (דף ז') ד"ה וניפשטו דהקשו אהא דפריך הגמ' לרבא דסובר דהמקדיש חצי אשה אינה מקודשת ונפשטו לה קדושי בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה כו' והקשו התוס' תימא דבריש תמורה (דף י"א) יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה תלויה בו מקרא כו' וגבי אשה לא כתיב קראי וא"כ מאי פריך הא לא דמי להדדי ונראה שלכך דקדק רש"י לפרש דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכדאמר בריש פירקין דאסר לה אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש להיות דינה כהקדש כו' עיי"ש אלמא דהגמ' משוה קדושי אשה להקדש וא"כ כיון דמהני שיור במעכשיו ולאחר ל' יום בקדושי אשה ה"נ מהני בהקדש: ועוד הא מבואר בר"ן בנדרים (דף כ"ט) אהא דקאמר אביי וקדושת הגוף לא פקע בכדי והא תניא שור זה עולה כל שלשים יום ולאחר ל' יום שלמים כל שלשים יום עולה לאחר שלשים יום שלמים כו' ומפ' הר"ן דאפשר דנהי דס"ל לאביי דאפי' קדושת הגוף פקע בכדי אעפ"כ באומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את, אשתי מודה דלמחר לא נפקא בלא גט וה"ט משום דכל קנין שאינה עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי הלכך גבי הקדש כיון דודאי חייל עליה הקדש דמים שאינה עולמית בדין הוא דתיחול קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד אבל באשה כיון דאי לא הוי אשתו לעולם לא קני בה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא אשכחן א"א שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין הגוף עכ"ל אלמא אף דקדושי אשה בעינן שיקדש אותה בלי שום שיור זמן כלל אעפ"כ מהני קידושי שיור במעכשיו ולאחר ל' יום שיהא הקדושין חלין במקצת מעכשיו ונגמרין לאחר שלשים יום משום דלא מיקרי שיור כיון דלא שייר רק עד שלשים יום כמבואר בר"ן (פ"ג דקדושין) עיי"ש א"כ מכש"כ בהקדש דמהני שיור בזמן לאביי אף בקדושת הגוף וכן מבואר בירושלמי (פ"ג דקדושין) ר' אבוהו בשם ר' יוחנן הרי זה עולה שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יצאת לחולין מאיליה וא"כ כיון דמהני שיור שיהא הקדש חל עד ל' יום ואח"כ יופקע ההקדש א"כ מכש"כ דיכול להקדיש אותה במעכשיו ולאחר שלשים יום שיהא ההקדש חל מעכשיו במקצת ולאחר שלשים יום יגמור ההקדש כן נ"ל: וא"ל הא הגמ' משני לעיל (דף ז') אהא דפריך הגמ' וניפשטו קדושי בכולה מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת וא"כ י"ל דבהקדש לא מהני שיור משום דפשטה קדושה בכולה ז"א דלא שייך לומר דפשטה קדושה בכולה רק היכי דההקדש חל כעת על מקצת קדושה גמורה כגון באומר רגלה של זו עולה בזה אמרינן דפשטה קדושה בכולה אבל הכא כיון דהוא לא הקדיש אותה עד שלשים יום רק שיהא חל עלה קדושה קלושה א"כ לא שייך לומר שיהא חל עלה הקדש גמור יותר משהקדיש כמו דאמרינן גבי האומר הרי זו עולה כל שלשים יום דלאחר שלשים יום יצאתה לחולין כמבואר בירושלמי הנ"ל ולא אמרינן דפשטה קדושה בכולה שיהא חל ההקדש אף לאחר שלשים יום וע"כ כיון דהתנה דלאחר שלשים יום יהיה חולין אין בכח ההקדש לחול יותר משהקדיש כן ה"נ בנ"ד ג"כ לא אמרינן דפשטה קדושה בכולה]: ונקדים עוד מה שנ"ל לומר מילתא חדתא דאם הקדיש מעכשיו ולאחר שלשים יום לקדושת דמים ואח"כ הקדיש אותה בתוך הל' יום לקדושת הגוף בלא שום שיור ושחטוה בתוך השלשים יום דפקע הקדושת דמים וחל עלה קדושת הגוף למפרע וטעמא דידי הוא לפי מה דמבואר בר"ן (בפ"ג דקדושין) הנ"ל דלדברי הפוסקים כר' יוחנן דשיורא הוי המקדש בשטר מעכשיו ולאחר שלשים יום צריך שיהא השטר קיים לאחר שלשים יום שאעפ"י שמעכשיו מתחילין הקדושין לחול אינו קונה קנין גמור עד לאחר שלשים כדאמרינן בירושלמי דכל שלשים קונה ואינה קונה לאחר שלשים יום קונה קנין גמור הלכך בעינן שיהא השטר קיים וברשותה בשעה שנגמר קנינו עכ"ל וכן מבואר בתוס' בכתובות (דף פ"ב) בד"ה הא דא"ל מעכשיו דלר' יוחנן במשוך פרה מעכשיו ולאחר שלשים יום צריך שיהיה הפרה עומדת באגם ואם עומדת בסוף שלשים ברה"ר לא קנה עיי"ש. ועי' בקצוה"ח (סי' רנ"ח סעי' ב') שכתב דאם נתן מתנה מעכשיו ולאחר שלשים יום ומת הנותן או המקבל בתוך שלשים יום לא קנה דכיון דגמר הקנין הוא בסוף שלשים בעינן דוקא שיהיה המקנה בעולם בשעת גמר הקנין דאז ראוי לקנין אבל כשמת הנותן או המקבל דאינו ראוי לקנין בשעת גמר, הקנין לא קנה נמצא מתבאר מדבריהם דאם אינו ראוי לקנין בשעת גמר הקנין היינו בסוף שלשים יום לא קנה כלל ול"א דאף דבשעת גמר הקדושין א"א לחול הקדושין אעפ"כ הא כיון דחל הקנין במקצת קודם שנקרע השטר א"כ יהא צריכה גט דהא הוי קנויה לו במקצת דהא מבואר בריטב"א בחידושיו לקדושין דלר"י בקידש מעכשיו ולאחר שלשים יום אסורה לכ"ע בתוך הל' יום משום א"א דהא הוי קנויה לו במקצת וא"כ יהא צריכה גט:. וע"כ צריכין אנו לומר זה הכלל דהא דאמרינן דהקדושין חלין מעכשיו והולכין ונגמרין עד שיגמרו השלשים יום זהו דוקא אם בא בסוף לידי פועל שנגמרו, הקדושין אז אמרינן דהוי קנין מתחלה ועד סוף אבל אם לא בא לידי גמר לבסוף שנקרע השטר לא הוי קנין כלל אף בתחלה כמו דאמרינן בחולין (דף כ"ט) דפריך הגמ' לר"י דסובר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף מתיב ר"ז כל העוסקין בפרה מטמאין בגדים אירע פסול בשחיטתה בין קודם פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים כו' אמר רבא נתקלקלה שחיטה קאמרת שאני התם דאיגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל אלמא אף דאמרינן דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף אעפ"כ זהו דוקא אם בא בסוף לידי פועל שהיה נגמר השחיטה בהכשר אז אמרינן דכולה קרוי שחיטה מתחלה ועד סוף אבל כשלא בא בסוף השחיטה לידי פועל שנתקלקל השחיטה אז אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא אף מתחלה [ועי' בתוס' ב"ק (דף צ"ט) בד"ה אלא במאי מקדשה דאפי' אי אמרינן דישנו לשכירות מתחלה ועד סוף אעפ"כ זהו דוקא אם נגמר השכירות אז ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף ועיין בקצוה"ח (סי' קכ"ו סעי' י"ח)] וה"נ לענין קדושין דמעכשיו ולאחר ל' יום דהא דאמרינן דהקדושין חלין במקצת מעכשיו ואסורה לכ"ע משום א"א זהו דווקא אם נגמר הקדושין אבל כשלא בא לידי גמר שנקרע השטר בתוך הל' יום אז אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דלא הוי קדושין אף מתחלה: וא"כ לפ"ז נ"ל לומר דה"ה בהקדש היכא דהקדיש אותה מעכשיו ולאחר שלשים יום לקדושת דמים ואח"כ הקדיש אותה בתוך הל' יום לקדושת הגוף ושחטוה בתוך השלשים יום דפקע קדושת דמים וחל עלה קדושת הגוף למפרע והוא דהנה זה ברור דאם הקדיש דבר שאין בו שיווי להקדש לקדושת דמים דאינו חל עלה ההקדש כלל כיון דכל עיקר חלות ההקדש בקדושת דמים הוא רק על השיווי של החפץ ולא על עצם החפץ א"כ כיון דאינו שוה דמים להקדש א"כ על מה תחול הקדושה (ועיין בעמק יהושע (סי' ה') שהמציא בזה עוד דאם הקדיש דבר לקדושת דמים ואח"כ נעשה איסורי הנאה דפקע ההקדש כיון דאין לההקדש על מה לחול ועי' בספר נועם ירושלמי בפאה (פרק ז') שהאריך בזה] .