פורת יוסף (שלופר) צו

והנה בפסחים (דף מ"ג) גרסינן במשנה כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה בן בתירה אומר תטיל בצונן ולכאורה ק"ל דאמאי אינו מתיר בן בתירה לאפות את הפת הא בתוס' כתובות (דף ז') מבואר דמצוה דרבנן נמי מיקרי צורך קצת לענין מתוך: והנה בצל"ח מבואר דאף לתקנת בן בתירה איכא איסור דרבנן בהטלה לצונן משום טילטול מוקצה ומשום ביטול כלי מהיכנו וא"כ יהא שרי לאפות החלה משום מתוך דהותרה אפיה לצורך הותרה שלא לצורך וצורך קצת הוי כד' שלא יעבור איסור דרבנן בטלטול מוקצה וע"כ צ"ל דב"ב ל"ל מתוך וא"כ א"ש הא דקאמר הלכה זו, נתעלמה מבני בתירה דבני בתירה לשיטתם דס"ל דלא אמרינן מתוך יש להוכיח דפסח דוחה שבת ממ"נ דכיון דל"ל מתוך א"כ ע"כ צריכין לאוקמי הך קרא דלא ילין לבוקר דמיירי בער"פ שחל להיות בשבת וא"כ שוב ממ"נ בין אי נימא דמקלקל בחבורה חייב ובין אי נימא דמקלקל פטור יש להוכיח דפסח דוחה שבת: ה לכך דייק הלכה זו נתעלמה מבני בתירה משום דנתעלמה הלכה שלהם פעם אחת חל י"ד כו' אמרו כלום יש אדם כו' אמרו להן אדם אחד יש שעלה מבבל דלדידי' מוכח מפסח מדבר דשחיטת הפסח דוחה שבת דלדידיה א"א לומר כר"ע דבשר נחירה מותר במדבר והוא דאיתא ביומא (דף ס"ג) ת"ר איש איש אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוה"מ לא הביאו כל הראוי לפתח אוה"מ חייבין עליו בחוץ אוציא את אלו שאינן ראויין לפתח אוה"מ ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לפתח אוה"מ וכן הוא גירסת רש"י] ת"ל לה' מי שמיוחדין לה' יצאו אלו שאינן מיוחדין לה': ולכאורה ק"ל למה לי קרא למעוטי דאם שחט השעיר המשתלח בחוץ שהוא פטור הא בלא"ה ידעינן דפטור דהא לא אתי איסור דשחוטי חוץ וחייל על איסור יוה"כ דקדים לפי מה דמבואר ביומא (דף ס"ב) אמר רבינא השתא דאמר ר"ח מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי הא דאמר ר"י א"ש שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי וא"כ כיון דאם שחט בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור א"כ הא איסור יוה"כ קדים והאיך אתי איסור שחוטי חוץ וחייל על איסור יוה"כ דקדים: אמנם י"ל כיון דכל עיקר הקושיא הוא רק לשמואל דס"ל שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין א"כ א"ש דשמואל לשיטתו אזיל דס"ל איסור חע"א כמבואר בחולין (דף קי"ג) דפריך הגמ' וקסבר שמואל איסור חל על איסור והאמר שמואל משום ר"א מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת אב"א בעלמא איסור חע"א ושאני הכא דמיעט רחמנא ומתו בו ואב"א הא דידי' הא דרבי' וא"כ א"ש דכיון דאיסור חל על איסור א"כ שפיר איצטריך קרא דלה' למעט דאם שחט השעיר המשתלח בחוץ שהוא פטור משום דבלא"ה ה"א דחייב אף דאיסור יוה"כ קדים משום דאיסור שחוטי ן חל על איסור יוה"כ: וא"ל דעדיין תקשה לדידן דקיי"ל דאין איסור חל על איסור וקיי"ל כשמואל דשלמים ששחטן, קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין א"כ תקשה דל"ל קרא דלה' תיפוק ליה דאין איסור חל ע"א ז"א דהנה התוס' בעירובין (דף ב') הקשו אהא דקאמר הגמ' אשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש דאי לא תימא הכי הא דאמר ר"י אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין והא כי כתיב קרא במשכן הוא דכתיב אלא אשכחן מקדש דאיקרי משכן כו' והקשו התוס' הא בכ"מ בש"ס מצרכינן תרי קראי חד על משכן וחד על מקדש והכא סגי בחד קרא: והנ"ל ליישב קושיית התוס' דהכא לא בעינן תרי דבלא"ה מוכח דהקרא דושחטו פתח אוהל מועד קאי על מקדש והוא דהנה התוס' (שם) הקשו עוד ל"ל הקרא דושחטו פתח אוה"מ תיפוק לי' דשחטו קודם התמיד של שחר וכיון דמבואר במס' תמיד דלא היה התמיד נשחט עד שנשמע קול שער הגדול שנפתח בירושלים וגם אמרו אין לך דבר שנשחט קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עליה העולה עולה ראשונה כו' ותי' דאי משום ששחטו קודם התמיד לא איכפת לן. דהא דאמרינן אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר שנאמר העולה עולה ראשונה היינו דווקא עבודה אבל שחיטה דלאו עבודה היא ל"ל בה אם נשחט קודם התמיד מש"ה בעינן קרא דאסור לשחוט קודם פתיחת דלתות ההיכל וא"כ א"ש דלכך לא בעינן הכא תרי קראי חד על משכן וחד על מקדש לפי מה דמבואר בחולין (דף י"ז) דס"ל לר"ע דבשר נחירה היה מותר במדבר רק דבקדשים בעינן שחיטה לפ"ז לא בעינן הכא קרא על משכן לחוד שלא לשחוט קודם פתיחת דלתות ההיכל דבלא"ה ידעינן דהא אסור לשחוט קודם התמיד של שחר וא"ל שחיטה לאו עבודה היא ז"א דהא מבואר בתוס' יומא (דף מ"ב) בד"ה שחיטה דלכך שחיטה לאו עבודה משום דנוהגת אפי' בחולין מש"ה לא איקרי עבודה כיון דאינה מיוחדת לקדשים וא"כ במדבר דהיה מותר להם בשר נחירה בחולין רק דבקדשים לחוד הוא דבעינן שחיטה כדאמרינן בחולין שם אלא לר"ע מאי ושחט את בן הבקר ומשני קדשים שאני וא"כ במדבר היה שפיר שחיטה עבודה בקדשים כיון דבחולין לא בעינן שחיטה וסגי בנחירה רק דבקדשים בעינן שחיטה א"כ הא האי עבודה דשחיטה דמיוחדת לקדשים דוקא מיקרי עבודה וא"כ הא ממילא ידעינן דאסור לשחוט קודם תמיד של שחר וא"כ לא איצטריך קרא דושחטו פתח אוה"מ על המשכן שהיה במדבר וע"כ דקאי על המקדש שהיה בא"י כן נ"ל ליישב קושיית התוס'. ו אמנם אי משום הא לא אריא דבלא"ה יש ליישב קושיית התוס' דשפיר איצטריך קרא להורות דאם נשחט קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין משום דמשכחת לה גונא שיהא מותר לשחוט קודם תמיד של שחר והוא דגרסינן בקדושין (דף ס') א"ל רב יוסף מר ארישא מתני לה וקשיא ליה רב יהודה אסיפא מתני לה ולא קשיא לי' מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת אלא עד שלשים יום לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון לרב מספקא לי' אי תנאה הואי או חזרה הואי לשמואל פשיטא לי' דתנאה הואי כו' עולא אמר ר' יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה א"ל רב משרשי' בריה דר"א לרב אסי אסברא לך טעמא דר"י שוי נפשיה כי שרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק נמצא מבואר דלר' יוחנן אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום אמרינן דהקדושין חלין במקצת מעכשיו ואינם נגמרין עד לאחר ל' יום לכך אפי' קדושי מאה תופסין בה דכיון דאינה קנויה לגמרי בתוך הל' יום להראשון רק במקצת לכך אף קדושי שני תופסין בה: והנה נחקור לפ"ז האיך הדין בהקדש בכה"ג אם הקדיש מעכשיו ולאחר ל' יום לשלמים ואח"כ הקדיש אותה בתוך הל' יום מעכשיו ולאחר עשרים יום לחטאת א"נ אף דקיי"ל בזבחים (דף ל') דאין קדושה חל על קדושה אעפ"כ בזה חלין שני הקדושות משום דמעכשיו ולאחר ל' יום שיורא הוי ואינו חל עליה בתוך הל' יום הקדש שלמים רק במקצת לכך שוב נתפס בה ההקדש השני דחטאת ג"כ כמו דאמרינן גבי קדושי אשה דקדושי מאה תופסין בה אף דאיתתא לבי תרי לא חזיא אעפ"כ כיון דהקדושין של השני מוצא מקום לחול על המקצת שאינה קנויה לראשון קדושי שניהם נתפסין בה וכשנגמר השלשים יום הוי קנויה לזה