פורת יוסף (שלופר) צה

ואין לומר דבישראל שאני דהא אף דלא נאמרה מצות וזבחת במדבר עכ"ז הא בעינן נחירה בסימנים ואם מתה מאיליה הוי נבלה ואסורה באכילה א"כ שוב שייך לומר דנחירתו זו היא שחיטתו והוי נחירה כמו שחיטה ז"א דהא מבואר בתוס' חולין (דף צ') אהא דקאמר ר"י ב"ח מאי דכתיב וטבוח טבח והכן וטבוח טבח פרע להם בית השחיטה והכן טול גיד הנשה בפניהם וכמאן דאמר גיד הנשה נאסר לב"נ והקשו התוס' וא"ת דילמא לא לאסר להם ואפ"ה היו מקיימין כמו שחיטה דקאמר פרע להם בית השחיטה ותירצו דהא דקאמר להם פרע בית השחיטה היינו נחירה שנצטוו על הנחירה אלמא אף דב"נ ג"כ נצטוו על הנחירה בסימנים ואפ"ה אמרינן דכיון דלא נאמר בהו וזבחת אינו נותר להם בהשחיטה ה"ה בישראל במדבר דלא נאמרה בהו וזבחת אינו ניתר בהשחיטה עד שתמות וכן מבואר בברית אברהם] וא"כ כיון דבחולין בעינן נחירה רק דבקדשים בעינן שחיטה א"כ הא אינו ניתר בהשחיטה רק עד שתמות הבהמה וא"כ הא לא חילל שבת כלום משום דהוי מקלקל ופטור דא"ל הא תיקן שמוציאה מידי אבמה"ח ז"א דהא בשעת שחיטה כל זמן שהיא מפרכסת אסורה עדיין באכילה ולא תיקן כלום עד שתמות הבהמה א"כ הא ליכא תיקון בשעת שחיטה והוי כמו חובל וצריך לכלבו דפטור משא"כ השתא דנאמרה מצות שחיטה וע"י השחיטה ניתרת מיד באכילה אף בעודה מפרכסת א"כ הא איכא בשוחט חילול שבת לכך מספקא להו אי דוחה שבת אי לא: ג אמנם זהו דוקא אי נימא כר"י דס"ל דמקלקל בחבורה פטור אבל אי נימא כר"ש דמקלקל בחבורה חייב א"כ אף בפסח מדבר איכא חילול שבת א"כ שוב יש להוכיח מזה דפסח דוחה שבת והשתא תקשה הא לר' יהודה דס"ל דמקלקל בחבורה פטור יש להוכיח ממקום אחר דפסח דוחה שבת דאיתא לעיל (דף נ"ט) רמי לי' רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט ומשני הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביו"ט הרי דמוכח מזה דפסח דוחה שבת: אך י"ל דמזה אין להוכיח דפסח דוחה שבת די"ל דהקרא איירי באם עבר והקריב בשבת וכה"ג משני בירושלמי (פרק אלו דברים) דהקרא איירי באם עבר והביא אך ז"א דא"כ תקשה אמאי כשר הקרבן נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והוי כמתה מאיליה והוי נבלה וא"ל דהא מבואר במהרי"ט דלכך שוחט בשבת שחיטתו כשרה משום דאימתי שייך לומר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הוא רק במקום דאם נימא דלא מהני יתוקן האיסור אבל בשוחט בשבת כיון דאף אי נימא דלא מהני לא יתוקן האיסור דחובל בשבת לכך אמרינן דמהני ז"א דהא לר"י דסובר דבעינן התיקון מיד א"כ יתוקן האיסור דהא בחולין (דף ל"ג) אמרינן דמפרכסת אסורה לב"נ משום דלדידהו במיתה תלי רחמנא ולא בשחיטה ואף דמסקינן שם דמ"מ שרי מפרכסת משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור זהו דוקא בשחיטה אבל בנחירה דלא הוי שחיטה כלל הא ודאי כל זמן שהיא מפרכסת אסורה לב"נ וא"כ אם נאמר דלא מהני הלא שפיר יתוקן האיסור ולא יהיה חילול שבת דכיון דלא הוי רק נחירה א"כ כל זמן שמפרכסת ליכא שום תיקון רק אח"כ כשתגמור מלפרכס יהיה התיקון לב"נ ולא בעת השחיטה א"כ הא הוי מקלקל ופטור וכיון דיתוקן האיסור א"כ תקשה דנימא אי עביד לא מהני: וא"ל דא"כ תקשה מהנך משניות דתני בהו השוחט בשבת שחיטתו כשרה א"כ נימא דאתיא דלא כר"י דלר' יהודה יהא שוחט בשבת נבלה ז"א דנ"ל לדון כלל חדש בזה לפי מה דמבואר בפני יהושע בסוכה (דף ל') אהא דאמר שמואל לא שנו דפסול גזול אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ופי' הפ"י דהכי קאמר דביו"ט שני לא שייך למיפסל גזול משום מצוה הבאה בעבירה דאימתי שייך למיפסל משום מצוה הבא בעבירה היכא דקיום המצוה א"א להעשות בלתי קנין גזל דעבירה אבל ביו"ט שני כיון דאף אם לא היה הלולב גזול רק דהיה לוקחו בתורת שאלה ג"כ היה יוצא ידי קיום המצוה א"כ אף דכעת נעשה קיום המצוה ע"י העבירה דגזלה אעפ"כ לא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה כיון דענין המצוה היה יכול לקיים בלא עקירת הלאו: ומעתה נ"ל לומר בנ"ד ג"כ זה הכלל דלא שייך לומר בשוחט בשבת אי עביד לא מהני כיון דס"ל לר' יהודה בשבת (דף צ"ג) דשנים שעשאוה פטורין בזה יכול וזה יכול ומבואר באחרונים דאף איסור דאורייתא ג"כ ליכא בשנים שעשאוהו א"כ לא שייך לומר בזה אי עביד לא מהני דלא שייך אי עביד ל"מ רק כגון כהן שקידש את האלמנה וכן אם גירש את האנוסה דלא משכחת לה שיקדש האשה הזאת או שיגרש את האשה רק באיסור א"כ כיון. דהדבר בא ע"י איסור אמרינן דמעשה איסור לא מהני (כמו לולב הגזול ביו"ט ראשון דהוי מצוה הבא בעבירה משום דלא אפשר לצאת בו רק ע"י עבירה] אבל גבי שוחט בשבת כיון דבעצם לענין היתר השחיטה לא בעינן עקירת הלאו ויכול להתקיים בהיתר שישחוט בשנים דהא קיי"ל שנים שוחטין זבח אחד אפי' לכתחילה רק שהוא עשאו באיסור ששחט לבדו לא מסלקינן המעשה איסור שלו כיון דהיה יכול לשחטו בהיתר בלא עקירת הלאו ואינו מוכרח החילול השבת לענין המעשה א"כ לא שייך לומר דמסלקינן מעשה שלו ואי עביד מהני: א"כ כ"ז בחולין אבל בקדשים לפי מה דמבואר באחרונים דהא דפטור שנים שעשאוהו אינו אלא במלאכת הרשות דבזה אמרינן דכיון דעשאו מלאכתן בשנים לא חשיבא וחשיב כל אחד מסייע משא"כ במצוה שמחויב לעשות דכיון דרחמנא אחשבי' דגם בשנים העושים להמצוה נחשבת עשייתן לקיום המצוה וכיון דאחשבי' רחמנא ממילא הוי ביהחשיבות גם לענין דיהא שם מלאכה עליו להתחייב משום איסור שבת א"כ בשחיטת הפסח כיון דלא משכחת לה שיהא מעשה השחיטה בהיתר דהא אף אי ישחוט בשנים ג"כ יהא חייב א"כ תקשה דנימא אי עביד ל"מ וכיון דא"א לאוקמי הקרא בשעבר ושחט א"כ מוכח מזה דפסח דוחה שבת וע"כ צ"ל דמקלקל חייב א"כ שוב לא שייך לומר אי עביד לא מהני משום דלא יתוקן האיסור א"כ שוב תקשה דניליף מפסח מדבר דשחיטת הפסח דוחה שבת והשתא תקשה הא ממ"נ יכולין למילף או מפסח מדבר או מהך קרא דלא ילין לבוקר כו' דשחיטת הפסח דוחה שבת: ד אך יש לדחות דהנה התוס' (שם) הקשו אהא דפריך הגמ' לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט והקשו התוס' וא"ת הא האי קרא בשבת כתיב דחמיר אבל ביו"ט דקיל מנ"ל דלא קרבה וי"ל דאתיא כר"ע דאמר בשבת (דף קי"ד) עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביו"ט ומשמע לי' קרא עולת שבת זו בשבת אחרת מכלל דשל חול ביו"ט לא קרבה: ולכאורה צריכין להבין הא אפי' לר' ישמעאל דס"ל דהאי קרא אתי להורות דחלבי שבת קריבין ביוה"כ הא אעפ"כ מוכח דעולת חול אינה קריבה ביוה"כ וכיון דביוה"כ אינה קריבה א"כ ה"ה ביו"ט ג"כ אינה קריבה כמבואר ביבמות (דף קי"ח) כל בדאורייתא לא שנא איסור לאו ל"ש איסור כרת וא"כ כיון דביוה"כ אינה קריבה ה"ה ביו"ט וע"כ דסברת התוס' הוא דביו"ט אית לן להתיר הקטרה משום מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וצורך קצת הוי שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם כמבואר בביצה (דף כ"ב) א"כ כ"ז אי אמרינן מתוך אבל אי נימא דלא אמרינן מתוך א"כ קשה קושיית הגמ' לר"י ג"כ וע"כ צ"ל דמיירי בערב הפסח שחל להיות בשבת: