פורת יוסף (שלופר) צג

אמנם זהו רק אם נימא דחצי שיעור מותר מה"ת אבל א"נ דחצי שיעור אסור מה"ת ושיטת רש"י בשבת (דף ע"ג) דגם באיסורי שבת אמרינן חצי שיעור אסור מה"ת א"כ הא נסתרה דברינו: ולהוכיח זה לכך שאלן השוחט ה' זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת ומזה מוכח האיך ס"ל בדין ח"ש דהנה הם השיבו לו לא שמענו ור"י פשיט לי' מהא דאוכל מזבח א' כו' שחייב על כל אחד ואחד משום מעילה ורואה אני שהדברים ק"ו ולכאורה קשה אמאי לא פשטו ליה מהא דהשיבו לו לעיל אבל שמענו הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שחייב על כל אחת ואחת אלמא דאמרינן גופין מחולקין אף בשם אחד וע"כ צ"ל לפי מה דמבואר בריא"ז מובא במשנה למלך (בפ"ו מה' שגגות) דהא דאמרינן גופין מחולקין הוא דוקא בבעלי חיים אבל לא בשחוטין א"כ א"ש דהא עיקר הלאו של שחוטי חוץ אינו נגמר אלא בסוף השחיטה וא"כ כיון דהחיוב הוא בסוף השחוטה א"כ הא לא שייך בזה גופין מחולקין לכך לא פשטו ליה מהא דהבא על חמש נשים נדות דהוי בע"ח: אמנם לפי מה דמבואר בחולין (דף כ"ט) אמר ר"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף ור"י אמר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף ומסיק הגמ' דלר"י דסובר דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס אף דשחט מקצת סימנים בחוץ וגמרו בפנים ג"כ חייב א"כ זה הוא דוקא לר"ל דסובר אינה לשחיטה אלא לבסוף א"כ כיון דבסוף השחיטה כבר הוי שחוטין לכך לא שייך בזה גופין מחולקין אבל לר"י דסובר דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף ואף בשחט מקצת סימנים בחוץ ג"כ חייב א"כ הא בתחלת שחיטה הוי בע"ח ושייך בזה גופין מחולקין ועיקר הלאו של שחוטי חוץ נתחייב בתחלת שחיטה א"כ תקשה כנ"ל דאמאי לא פשטו ליה מהא דהבא על חמש נשים נדות וע"כ צ"ל דס"ל לר"ג ור"י דאינה לשחיטה אלא לבסוף: ח והנה לכאורה יש להוכיח כר"י דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס דאיתא ביומא (דף ס"ג) ת"ר איש איש כו' אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו כו' אי קרבן שומע אני אפי' קדשי בד"ה ת"ל ואל פתח אוה"מ לא הביאו כל הראוי לפתח אוה"מ חייב עליו בחוץ כל שאינו ראוי לפתח אוה"מ אין חייבין עליו בחוץ אוציא את אלו שאין ראויין לפתח אוה"מ ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לפתח אוה"מ (כן הוא גירסת רש"י] ת"ל לה' מי שמיוחדין לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לה': ולכאורה ק"ל ל"ל קרא למעוטי דאם שחט שעיר המשתלח בחוץ דפטור הא בלא"ה ידעינן דפטור משום דלא אתי איסור דשחוטי חוץ וחייל על איסור יוה"כ דקדים דהא כיון דשחט בחוץ דלא ניתן אצלו לדחות יוה"כ חייב כרת משום דחילל יוה"כ בכדי וא"כ האיך אתי איסור שחוטי חוץ וחייל על איסור יוה"כ דקדים לפי מה דמבואר ביומא (דף ס"ב) אמר רבינא השתא דאמר ר"ח מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי הא דאמר ר"י אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין כו' שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי וא"כ כיון דאם שחט בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור ומשום יוה"כ חייב אף אם שחט קודם שנפתחו דלתות ההיכל א"כ הא איסור יוה"כ קדים והאיך אתי איסור שחוטי חוץ וחייל על איסור יוה"כ דקדים: אך י"ל דלא שייך בזה אין איסור חל על איסור לפי מה דמבואר בשבועות (דף כ"ה) טעמא דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה הוא דלא מחייב אלא חדא אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון דאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה אלמא דלא שייך לדון דאין איסור חל על איסור רק במקום דשני האיסורין חלין בב"א אבל במקום דבשעה שחל איסור השני ליתא עדיין לאיסור הראשון אז חלין שפיר שני האיסורין א"כ א"ש לפי מה דמבואר בחולין (דף כ"ט) דלר"י דסובר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף אם שחט מקצת סימנים באו וגמרן בפנים ג"כ חייב וא"כ לא שייך בזה אין איסור חל על איסור משום דהא אינם באים בב"א דמיד כששחט סימן אחד חייב משום שחוטי חוץ ומשום חובל ביוה"כ אינה חייב אלא בסוף השחיטה דמקמי הכי הא ה"ל מקלקל דפטור כמבואר בתוס' שבת (דף ק"ו) ד"ה חוץ מחובל דלר"י דסובר דמקלקל בחבורה פטור אינו חייב רק אם בשעת הקלקול בא התיקון וא"כ בתחלת השחיטה דלא תיקן כלום פטור משום דהוי לי' מקלקל ואינו חייב רק בסוף השחיטה דאז הוי מתקן דמתירו באכילה ומוציא מידי אבמ"ה לב"נ א"כ כיון דאין שני האיסורים חלין בב"א שפיר ה"א דחייב משום שחוטי חוץ בשעיר המשתלח לכך איצטריך קרא למעוטי: אמנם זהו דוקא א"נ דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל א"נ דאינה לשחיטה אלא לבסוף א"כ אף משום שחוטי חוץ ג"כ אינו חייב על תחלת השחיטה א"צ הדרא קושייתי לדוכתא דל"ל קרא דלה' למעט דשעיר המשתלח ששחטו בחוץ פטור ת"ל דאין איסור חל על איסור וע"כ צריכין לומר לפי מה דמבואר ברמב"ם (בה' שבועות פ"ד ה"ט) אמר שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וכתב ע"ז הראב"ד וגם זה שיבוש שבתחלה לא נשבע אלא ליומא ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם הרי לשיטת הראב"ד אם מצד איסור השני ניתוסף זמן על האיסור הראשון מיקרי איסור מוסיף וחייל וא"כ ה"נ חייל איסור שחוטי חוץ על איסור יוה"כ משום דהוי איסור מוסיף דמצד איסור שחוטי חוץ ניתוסף איסור לעולם אף לבתר יוה"כ: ט ולכאורה היה נראה לי להוכיח כשיטת הרמב"ם דהוספת הזמן דלהבא לא מיקרי כולל והוא דהנה התוס'בקידושין (דף ל"א) מביאין הירושלמי דהקשה אהא דקאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אמאי לא אכלו מצה מחדש יבוא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור: והנה שיטת הש"ס דילן ביבמות (דף ה) בהיפוך דעשה דלפני הדיבור חמיר מעשה דלאחר הדיבור וא"כ הדרא קושיית הירושלמי לדוכתא אמאי לא אכלו מצה מחדש וע"כ צריכין לומר דהא לכאורה קשה מאי מקשה הירושלמי הא אמרינן בפסחים (דף ל"ו) דאין יוצאין בטבל ומפרש שם הגמ' משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום ב"ת חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל וא"כ האב חדש ג"כ אין יוצאין מה"ט וא"ל דהא הגמ' מסיק שם הא מני ר"ש היא דאמר אין איסור חל על איסור וא"כ זהו דוקא לר"ש דסובר דאין אחע"א בכולל אבל לדידן דקיי"ל דאיסור חע"א בכולל א"כ שפיר יוצאין במצה של טבל ובחדש משום דאיסור חמץ חל על איסור חדש משום דמצד איסור חמץ נאסר כל התבואות אף הישנים שאינם אסורין משום חדש זה אינו לפי מה דמבואר בר"ש שהביא הירושלמי דאותה שנה שבאו ישראל לארץ נאסרו כל החטין אפי' חטין שבעלי' משום חדש א"כ בתחלת ביאתן כיון דכל התבואות נאסרו אין כאן איסור כולל דהא כל דבר הבא לידי חימוץ אסור משום חדש לפני העומר וא"ל דחל איסור חמץ על חדש משום דחמץ אסור בהנאה והוי איסור מוסיף ז"א דהא התוס' כתבו בחולין (דף ק"א) ובשבועות (דף כ"ד) דאיסור הנאה לא מיקרי איסור מוסיף ולא הוי רק איסור חמור: אך י"ל דהירושלמי פריך שפיר דהירושלמי לשיטתו אזיל דס"ל דאיסור חמור ג"כ חל על איסור קל כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דמגילה) איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל איסור אמור והכא נמי, חל חמץ על