פורת יוסף (שלופר) צ

וניעור ונאסר וא"כ הא משכחת לה נותר ע"י מעשה כגון שנתערב כזית פסח ברוב חולין דבטל החתיכה של פסח ברוב חולין ואחר כך לקח עוד חתיכה של פסח דאחרים ועירב בתוך התערובות ואין כנגד שניהם כדי לבטל דחוזר וניעור החתיכה של פסח הראשון ולא אכל וניתותר דהוי לאו שיש בו מעשה דע"י המעשה שלו שהניח עוד חתיכה. של פסח בהתערובות חל עליו הלאו דלא תותירו על החתיכה של פסח שלו שנתערבה דאם לא היה מניח הפסח בהתערובות לא היה חל עליו הלאו דלא תותירו על הך חתיכה שנתערבה לפי מה דמבואר בראשונים דהטעם דביטול ברוב הוא משום דהאיסור נהפך להיתר ע"י ביטול ברוב וכן מבואר ברא"ש בפ' ג"ה הנ"ל וז"ל אלא ודאי אמרה תורה אחרי רבים להטות ונעשה המיעוט כרוב ולא נשאר בו שום איסור ומותר לאוכלם כאחד כו' וא"כ לפ"ז ה"ה אם נתערב חתיכה של פסח ברוב חולין לא חל עליו הלאו דלא תותירו משום דכיון דנתערבה ברוב חולין א"כ נהפך החתיכה של פסח להיות חולין ואין כאן חתיכה של קדשים כלל שיהא חל עליו הלאו דלא תותירו אבל השתא דהניח בהתערובות עוד חתיכה של פסח וגרם שיהא חוזר וניעור החתיכה הראשונה של פסח שנתערבה א"כ חל עליו הלאו דלא תותירו כיון דלא נתבטלה החתיכה של פסח ושם פסח עליו א"כ הא מחוייב לאוכלה ואם לא אכל והותיר לוקה: וא"ל דהא אסור לאכול התערובות משום דנתערב בהו חתיכה של פסח דאחרים ואין הפסח נאכל שלא למנויו ז"א דהאיסור שלא למנויו שעל הך חתיכה נתבטל ברוב חתיכות של היתר דפסח ודחולין דנגד האיסור דשלא למנויו נצטרף אף החתיכה של פסח לבטל וא"כ קשה מנ"ל דר' יהודה סובר דלאו שאב"מ לוקין עליו הא י"ל דאף דסובר דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אעפ"כ איצטריך קרא לנתק לעשה משום דמשכחת לה נותר ע"י מעשה: ב אך י"ל דר' יעקב שפיר קאמר לא מן השם הוא זה לר' יהודה לשיטתו דגרסינן בזבחים (דף ס"ט) מלק ונמצא טרפה ר"מ אומר אינו מטמא בבית הבליעה ר' יהודה אומר מטמא בבית הבליעה ומפ' הגמ' מ"ט דר"י קרא אשכח ודרש נבלה וטרפה טרפה למה נאמרה כו' אלא להביא טרפה ששחטה שמטמאה ופריך הגמ' דלמא קאי קרא למעוטי עוף טמא שאין במינה טרפה ומשני עוף טמא לר' יהודה מנבלה נפקא לי' דתניא ר' יהודה אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום ב"ת נבלה אלא משום ב"ת טמא דאין איסור חע"א ולכאורה ק"ל מאי משני הגמ' הא עדיין י"ל דהקרא קאי למעוטי נבלת עוף טמא ואין לומר דהא בלא"ה ידעינן משום דאין איסור חע"א ז"א דנ"מ להא לפי מאי דנחקור האיך הדין אם נתערב חתיכה של נבלת עוף טמא וחתיכה של נבלה ועוד חתיכה של היתר אם מותרין כולם באכילה או לאו: ולכאורה היה נראה דמותרין באכילה לפי מה דקיי"ל בזבחים (דף ע"ח) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור משום דאיסורים מבטלין זה א"ז א"כ ה"נ מותרים באכילה משום דכיון דשני החתיכות איסורים חלוקים הן דעוף טמא ונבלה א"כ כ"א מהחתיכות בטילות ברוב משום דהאיסור השני מסייע ג"כ לבטלן אך ז"א דהא קיי"ל ביבמות (דף ל"ב) דאף דאין איסור אחות אשה חייל על איסור אשת אח אעפ"כ מיתלי תלי וקאי דאי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל וא"כ לפ"ז נראה דבנידון דידן ג"כ אסורים באכילה כיון דמצד איסור עוף טמא בטלה ברוב ונהפך האיסור להיות היתר א"כ שוב אתי איסור נבלה וחייל עלה דמיתלי תלי וקאי דאי פקע איסור עוף טמא אתי איסור נבלה וחייל ומצד איסור נבלה לא בטילה דהא יש כאן בהתערובות שני חתיכות של נבלה ונגד שניהם אין בההיתר כדי לבטלם ואין לומר הא הך חתיכה של נבלה הראשונה כבר נתבטלה ברוב היתר ונהפך הך חתיכה להיות היתר א"כ שוב לא מיצטרפי עם הך חתיכה של נבלה לאסור ז"א דהא לא גרע מאלו נפל עוד חתיכה של נבלה בהתערובות דקיי"ל דחוזר וניעור האיסור הראשון א"כ ה"נ כיון דחל כעת על החתיכה של עוף טמא איסור נבלה א"כ חוזר וניעור החתיכה של נבלה הראשונה ומצטרפין לאסור ומטמאה ג"כ: אמנם כ"ז אם נימא דלכך אין עוף טמא מטמאה משום דלא חל עלה איסור נבלה א"כ בכה"ג דאסורה משום נבלה צריכה להיות מטמאה ג"כ אבל א"נ דגזה"כ הוא דעוף טמא אינה מטמאה משום דאין בה טומאה בעצם אף בכה"ג אינו מטמאה והשתא תקשה מאי משני הגמ' דלמעוטי עוף טמא לא צריכה קרא לר' יהודה דבלא"ה ידעינן דאינו מטמא משום דאין איסור חע"א הא עדיין איצטריך קרא דנ"מ להיכא שנתערבה חתיכה של נבלות עוף טמא וחתיכה של נבלה ועוד חתיכה של היתר דאם נימא דלכך אינה מטמא הנבלת עוף טמא משום דלא חל עלה איסור נבלה א"כ בכה"ג דחל עלה איסור נבלה צריכה להיות מטמאה ג"כ אבל השתא דכתיב קרא למעוטי דאין בעוף טמא טומאה א"כ אף בכה"ג ג"כ אינה מטמאה: וע"כ צ"ל דר' יהודה סובר דאיסור שבטל אינו חוזר וניעור וא"כ ליכא הך נ"מ דהא אף אם יחול על הך חתיכה של עוף טמא איסור נבלה ג"כ יתבטל ברוב היתר כיון דהחתיכה של נבלה הראשונה כבר נתבטל ואינו חוזר וניעור וא"כ שפיר קאמר ר' יעקב לר' יהודה לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה משום דלר' יהודה לשיטתו דס"ל דמלק ונמצא טרפה מטמא מוכח דס"ל דאיסור שבטל אינו חוזר וניעור א"כ לא משכחת לה לדידיה נותר ע"י מעשה לכך קאמר לי' לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה א"כ כ"ז לר' יהודה לשיטתו דסובר דאיסור שבטל אינו חוזר וניעור אבל לר"ג ור"י אינו מוכח דס"ל דלאו שאין ב"מ לוקין עליו די"ל דס"ל כדקיי"ל דאיסור שבטל חוזר וניעור א"כ משכחת לה נותר ע"י מעשה כנ"ל לכך איצטריך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר לנתק לעשה: אמנם להנך שיטת הפוסקים דס"ל דטעם ביטול ברוב הוא משום דעל כל חתיכה תלינן דהוא מרוב היתר לכך מותרין באכילה אבל האיסור גופא אינו נהפך להיות היתר א"כ נסתרה דברינו דלא שייך לומר דמשכחת נותר ע"י מעשה כגון שנתערב כזית פסח ברוב חולין ואח"כ עירב עוד חתיכה של פסח בהתערובות דחוזר וניעור ז"א דהא אף מתחלה כשנתערב הפסח ג"כ היה חל עליו הלאו דלא תותירו כיון דשם פסח לא פקע מיניה וידעינן שיש בהתערובות כזית פסח אף דלענין אכילה תלינן על כל חתיכה שהיא מרוב היתר אבל מ"מ כיון דהא יש כאן בהתערובות כזית פסח בודאי חל עליו הלאו דלא תותירו ומחויב לאוכלו כמו דס"ל לר"י בר' חנינא בבכורות (דף כ"ג) גבי נבלה שנתערבה בשחוטה דאינו מטמא במגע אבל מטמא במשא משום דלענין מגע תלינן על כל חתיכה שנגע בה שהיא מן רוב היתר אבל לענין משא כיון דנושא כולם כאחת א"כ הא נושא החתיכה של נבלה ג"כ מטמא במשא: ג ולכאורה היה נ"ל להוכיח כהך שיטה דהתוס' בפסחים (דף ס"ט) הקשו וא"ת אי שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי כתב רחמנא טמא אינו עושה פסח פשיטא דהא כתיב איש לפי אכלו דבעינן גברא דחזי לאכילה ומה שתירץ הרשב"א דאיצטריך לאשמעינן דחייב בפסח שני דלא נימא דמיפטר משום דשני תשלומין דראשון הוא תמה עלי' הש"א בתשו' (סי' ס"ט) דעדיין קושיית התוס' במקומה עומדת על אותן האנשים הטמאים לנפש אדם מאי שאלו למשה הא למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ ע"כ ערב