פורת יוסף (שלופר) פט

מותר מה"ת אבל א"נ כשיטת הפוסקים דספק דאורייתא אסור מה"ת לא אמרינן כלל משפחה שנטמעה נטמעה וצריכין לברר איסורו: והשתא א"ש הא דקאמר להם אין שחיטה לעוף מן התורה דמזה מוכח דא"י עיסה לבבל דלא אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה והוא דאם נימא דאין שחיטה לעוף מה"ת א"כ תקשה דאמאי ממעטינן בזבחים (דף ק"ז) מולק עוף בחוץ הא כיון דאין שחיטה לעוף מה"ת א"כ הא מליקתו היינו שחיטתו וע"כ צ"ל כדברינו דלכך ממעטינן מולק משום דאף דהמליקה הוי שחיטה אעפ"כ כיון דתבר שדרה ומפרקת מקודם ונטרפה שוב הוי המליקה שחיטה שאינה ראויה א"כ מוכח דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה א"כ הא נסתרה תירוצא דרבא ביומא (דף ס"ג) דמשני דלכך איצטריך קרא דלה' למעט מחוסר זמן בשעיר המשתלח דמשכחת לה כגון שהיה חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ דהא הוי שחיטה שאינה ראויה כנ"ל וכן כתירוצא דרבינא כגון שהומם ליכא לשנויי דהא אנן קיי"ל דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכן כתירוצא דר"י הא מני חנן המצרי ליכא לשנויי דר' פנחס סובר כר' יוחנן בקדושין (דף ז') דבע"ח נדחין כנ"ל וע"כ דמוכרחין לשנויי כתירוצי דאיצטריך קרא דלה' משום דנ"מ לספק מחוסר זמן שנתערב א"כ מוכח דספק אסור מה"ת א"כ לא אמרינן דמשפחה שנטמעה נטמעה לכך הוי א"י עיסה לבבל: יד והשתא יתבאר הא דשאל ר"ע מר"ג ור"י הא דהבא על אחותו ועל אחות אביו כו' וכן שאלה השני' והשלישית הוא משום דר"ע רוצה להוכיח שיטתו דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו מהא דוהנותר ממנו עד בוקר דאתא לנתק לעשה ע"כ דלאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו אמנם זה יש לדחות דמשכחת לה שיהי' נותר ע"י מעשה בתלתא גווני לכך שאל הני תלתא דינים להוכיח מזה דנסתר הני תלתא גווני וא"כ מוכח דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו והוא דהנה לכאורה י"ל דמשכחת לה נותר ע"י מעשה כגון ששיבר העצמות שיש בו מוח ונתותר כנ"ל אך י"ל דס"ל כר"י דנשים בפסח שני רשות וא"כ צריכין לומר דמחוייב לשבור עצם שיש בו מוח משום דאתי עשה ודוחה ל"ת כנ"ל אמנם לכאורה י"ל דאף דליכא קרא לאסור לשבור העצם שיש בו מוח אעפ"כ אסור משום דלא שייך לומר בזה דאתי עשה ודחי ל"ת משום דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו קא מקיים עשה דהלאו עובר מיד כששיבר העצם והעשה דאכילה אינו מקיים אלא לאח"כ כשאוכל אך לפי מה דמבואר בנימוקי יוסף בב"מ (ד' ל"א) והט"א בחגיגה (דף ב') דהיכא דא"א להתקיים העשה בלתי עקירת הלאו הקדום מיקרי בעידנא א"כ ה"נ כיון דא"א לקיים העשה דאכילת מוח אלא א"כ שיבר העצם השבירה נמי הכשר מצותו ומגוף המצוה יחשב ומיקרי בעידנא ולהוכיח הך סברא דהיכא דא"א להתקיים העשה בלתי עקירת הלאו הקדום מיקרי בעידנא לכך שאלן הבא על אחותו ועל אחות אביו כו' ופשטוה לי' מהא דהבא על ה' נשיו נדות בהעלם א' שחייב על כל א' וא' ורואים אנו שהדברים ק"ו והנה הגמ' בכריתות שם פריך מה לנדה שכן גופין מחולקין אלא אמר קרא ערות אחותו גילה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו כו' וכתבו התוס' שם ור"ג ור"י דילפי' מנדה ע"כ צ"ל דס"ל דלא תליא מילתא בגופין מחולקין אלא בשמות מחולקין וגרסינן במכות (דף י"ד) ר' יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ורבנן כרת באחותו ל"ל לחלק וכדר"י דאמר ר"י שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל א' וא' ור"י לחלק מנ"ל נפקא לי' מואל אשה בנדת טומאתה לחייב על כל אשה ואשה ורבנן נמי תיפוק להו מהא אין ה"נ ואלא כרת דאחותו ל"ל לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו כו' והנה לר"ג ור"י דסוברים דשמות מחולקים עדיפא מגופים מחולקים א"כ אין צריכין הקרא דכרת באחותו לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו כו' דזה יכולין למילף בק"ו מנדה וע"כ דס"ל כר' יצחק דכרת דאחותו אתא להורות דח"כ לא הי' בכלל מלקות והנה הגמ' במכות (דף י"ג) פריך ור"ע ח"כ נמי לאו שניתן לאזהרת כרת הוא א"ל רב מרדכי לר"א ח"כ לא צריכין התראה שהרי פסח ומילה ענש אעפ"י שלא הזהיר ודילמא אזהרה לקרבן כו' ומשני הגמ' דקרבן לא בעי אזהרה ע"ש העולה מזה דהא דסובר ר"ע דח"כ היו לוקין הוא משום שהלאו למלקות נאמר דקרבן לא בעי לאו אבל אי הוה אייתינן ראי' דקרבן בעי לאו אז לא הוי ח"כ בכלל מלקות דהלאו לאו בשביל מלקות נאמר כ"א בשביל קרבן והנה התוס' ביבמות (דף ט') בד"ה מה עו"ג שחייב על זדונו כרת הקשו וא"ת נימא מה עבודת ככבים שחייבין היו על זדונו סקילה וי"ל דלא גמרי אלא אמאי דכתיב בהאי קרא כו' וה"נ לרבנן דלא גמרי מה עבודת כוכבים שיש בה לאו וכרת ולא בעי לאו כיון דלא כתיב בההיא פרשה כו' ומיהו לרבי דנפקא לי' חטאת מעליה בעי לאו וכרת כמו באחות אשה הרי מבואר מד', התוס' דהא דלא בעינן אזהרה לקרבן הוא במחלוקת שנויה אי ילפינן קרבן מעו"ג לא בעינן אבל לרבי דיליף מעליה כמבואר ביבמות (דף ט') הנ"ל בעי אזהרה לקרבן וא"כ ח"כ ליתנייהו בכלל מלקות דהלאו לקרבן נאמר ולא למלקות א"כ לפ"ז לרבי דיליף חיוב קרבן מעליה לא בעי קרא דכרת דאחותו להורות דח"כ לא היו לוקין דהא לדידי' בלא"ה ח"כ לא הוי לקי וא"כ לפ"ז ר"ג ור"י דסוברים דכרת דאחותו אתא להורות דח"כ אינו בכלל מלקות ארבעים ע"כ דס"ל דילפינן חיוב קרבן מעו"ג והנה ביבמות (דף ט') שם מבואר דלרבנן דילפינן חיוב קרבן מעו"ג דרשי' בהאי קרא דעליה דקאי להורות דח"כ אינן מתייבמות כמבואר ביבמות (דף ג') נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא, לא תקח והנה לכאורה קשה לי דל"ל קרא למעט דאחות אשה אינה מתייבמת הא בלא"ה ידעינן לפי מה דמבואר במשנה למלך (בפ' ט"ו מה' אישות הל' ד') דאף א"נ דהעראה הוא הכנסת עטרה אעפ"כ אינו מקיים העשה אלא בגמר ביאה דבהעראה זו אינו מתעברת והעלה שם כן, בשם הר"ן והריטב"א וא"כ לפ"ז תקשה ל"ל קרא דח"כ אינו מתייבמת הא בלא"ה ידעינן דלא דחי דהא לא הוי בעידנא דמיעקר לאו קא מקיים עשה וע"כ צ"ל דכיון דא"א להתקיים העשה דיבום בלתי עקירת הלאו הקדום מיקרי בעידנא וא"כ אף בשבירת עצמות ג"כ הוי בעידנא ומחויב לשבור העצם, שיש בו מוח א"כ לא משכחת נותר ע"י מעשה כנ"ל א"כ מוכח מר"ג ור' יהושע דלאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו: מערכה יג א אך עדיין י"ל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו והא דאיצטריך קרא דוהנותר עד בוקר לנתק לעשה הוא משום דמשכחת לה נותר ע"י מעשה כמו שאבאר דהנה לכאורה קשה מאי קאמר ר' יעקב לא מן השם הוא זה אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה הא י"ל דאף ר' יהודה סובר דלאו שאב"מ אין לוקין עליו והא דאיצטריך קרא לנתק לעשה הוא משום דמשכחת לה בנותר שיהא לאו שיש בו מעשה לפי מה שהוכחתי לעיל דאף דלאו שאב"מ אין לוקין עליו אעפ"כ אם התחלת הלאו בא ע"י מעשה שלו אע"ג דלא נתחייב בשעת מעשה אלא לאח"כ אעפ"כ מיקרי לאו שיש בו מעשה כיון דהלאו בא ע"י מעשה והשתא תקשה הא משכחת לה גבי נותר שיהיה לאו שיש בו מעשה לפי מה דמבואר ברא"ש בחולין פ' ג"ה דאף דקיי"ל דיבש ביבש ברובא בטיל אעפ"כ אם נתערב חתיכה של נבלה ברוב חתיכות של היתר דבטל ברובא ואח"כ נתערב עוד חתיכה של נבלה בהתערובות דחוזר וניעור האיסור הראשון ומצטרפין לאסור וכן פסק הרמ"א ביו"ד (סי' צ"ט) איסור שנתבטל כו' וניתוסף איסור האיסור הראשון חוזר