פורת יוסף (שלופר) ט

כו' והקשה התוס' תימא דהא איצטריך לכדדרשי' בסוכה (דף ל') אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא והאי לאו דידי' הוא ותירצו דתרתי שמעינן ממכם ולגזלה מקודשת איצטריך ומביתו לא נפקא אלא שאינו יכול להקדישה וממכם לא נפקא אלא שלא עלתה לשם חובה [ועי' במהר"ם שפי' כוונת התוס' דתרתי שמעי' ממכם משום דמקרא נדרש לפניו ולאחריו ודרשינן אדם כי יקריב מכם וקא' מיעוטא דמכם אאדם להוציא כו' וגם דרשי' כי יקריב מכם קרבן וקאי מיעוטא דמכם, אקרבן ר"ל שהקרבן יהא דווקא שלכם להוציא את הגזול וכ"ת הא נפקא לן כבר גזול מביתו תרווייהו אצטריך דמביתו ילפינן בגוזל מחבירו בהמת חולין שא"י להקדישה וממכם ילפינן לגוזל מחבירו חטאת שאינו עולה לו לחובתו ואינו יוצא בה והשתא לפי"ז ק"ל ל"ל קרא דקרבנו הא יכולין למילף מהקרא דמכם לפסול גזול בשלמא א"נ דיאוש אינה קונה א"ש דממכם לא ידעינן רק בגזל קרבן דחברי' דהוי דבר שאינה שלו אבל בגזל בהמת חולין של חבירו ונתייאשו הבעלים והקדישה דקני לה הגזלן ע"י יאוש ושינוי השם כמבואר בחידושי הרשב"א שהקשה אהא דאמרינן ב"ק (דף ס"ז) הקדשן הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש דאכתי היכי חייל הקדש כיון דהקדיש דבר שאינו שלו וכתב משום דאיכא שינוי השם קנאה הגזלן בזה השינוי וקנייתו והקדשו באין כאחד וא"כ כיון דע"י יאוש ושינוי השם קני לה הגזלן והוי שלו ה"א דיוצא בה י"ח לכך אתא קרא דקרבנו להורות דאפ"ה פסול משום דהוה מצוה הבאה בעבירה כיון דההקדש מסייע להקנין אבל א"נ דיאוש קונה א"כ הא ע"כ האי קרא דקרבנו לא קאי רק היכא דגזל קרבן דחברי' דבגזל בהמת חולין ונתייאשו הבעלים באמת מותרת בהקרבה כיון דקני לה קודם ההקדש וא"כ תקשה ל"ל קרא דקרבנו הא יכולין למילף ממכם אך י"ל דהגמ' משני שפיר דאיתא בזבחים (דף כ"ד) ת"ר באצבע ולקח מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין באצבע ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין אמר ר"ש וכי נאמרה יד בקבלה אלא באצבעו ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין כו' ומסיק הגמ' דבמקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי אמר אביי הא דר"א בר"ש מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן כו' וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו וא"כ ניחא דהגמ' משלי שפיר די"ל דהברייתא אתיא כר"א בר"ש דס"ל דמקרא נדרש רק לפניו א"כ האי מיעוטא דמכם לא קאי רק אאדם להוציא כו' אבל לא קאי האי מכם אקרבן למעט גזול לכך איצטריך קרא דקרבנו להוציא גזול דמהקרא דמכם לא ידעינן לה א"כ כ"ז לר"א בר"ש אבל לר"ש ולרבנן דס"ל דמקרא נדרש לאחריו א"כ קאי האי מכם אקרבן למעט גזול א"כ תקשה למ"ד יאוש קונה ל"ל קרא דקרבנו הא יכולין למילף מהקרא דמכם: ז והנ"ל ליישב דמשכחת לה גוונא אף א"נ דיאוש קונה אפ"ה יהא חל הקנין ע"י ההקדש ויהיה פסול משום מצוה הבאה בעבירה והוא דגרסינן בקדושין (דף ז') המקדש חצי אשה אינה מקודשת ופריך הגמ' וניפשטו לה קדושי בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה כולה עולה כו' מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת הא לא דמיא אלא להא דאמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפים הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדישה קדושה ואינה קריבה כו' ונקדים עוד דברי התוס' בגיטין (דף מ"ג) דהקשו אהא דאמר חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה דגמרי קדושי ראשון והקשו מהא דאמרינן בפ"ק דקדושין בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדישה משמע הא אם לא הקדישה לאתר לקיחה לא אמרינן גמרי קדושי ראשון: ולי נראה ליישב קושיית התוס' לפי מה דמבואר בחולין (דף קל"ה) טעמא דכתב רחמנא צאנך הא לאו הכי ה"א קדשים חייבין בראשית הגז הא לאו בני גיזה נינהו כו' ומשני דמיירי בקדשי בד"ה ודאמר חוץ מגיזה וכחישה קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחישה אפ"ה פשטה קדושה בכולה עיי"ש אלמא דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה רק היכא שהוא קדוש קדושת הגוף אבל היכא דאינו קדוש רק קדושת דמים ל"א פשטה קדושה בכולה וכן מבואר בערכין (דף ד') במאי אוקימתא בקדשי מזבח אימא סיפא ולא עוד אלא אפי' אמר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה ואמאי תפשוט קדושה בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה כולה עולה כו' ומשני התם בתם הכא בבעל מום ומפ' רש"י בתם דאיכא למימר דתיחות לי' קדושת הגוף דהא חזי להקרבה וברייתא דפשיטא לי' דלא קדשה כולה בבע"מ קא מיירי דומיא דעבד וחמור דלא חזי לגופייהו אלמא דהיכא דלא חזי לגופה ל"א פשטה קדושה בכולה וא"כ א"ש דלכך קאמר ר"י וחזר ולקחה והקדישה דווקא משום דלר"י לשיטתו דס"ל דבע"ח נדחין וקדושה ואינה קריבה א"כ הא אף א"נ דפשטה קדושה בכולה אעפ"כ אינה חזיא לגופה להקריבה ע"ג המזבח ואינה קדושה רק קדושת דמים למוכרה וליקח בדמיה קרבן ל"א בזה פשטה קדושה בכולה משא"כ גבי חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה ונשתחררה דבזה א"נ דפשטה קדושין בכולה יהא חל עלה קדושין גמורים שפיר אמרינן דגמרי קדושי ראשון הרי מבואר דהא דבעינן שיקדישנה לאחר הלקיחה הוא רק לר"י דס"ל דבע"ח נדחין אבל לדידן דקיי"ל דבע"ח אינן נדחין כדפסק הרמב"ם (בפט"ו מה' מעשה הקרבנות ה"ד) עיי"ש א"כ הא אם נימא דפשטה קדושה בכולה תהיה קדושה קדושת הגוף ותהיה חזיא להקרבה לא בעינן כלל שיקדישנה לאחר הלקיחה רק דמיד כשלקחה כיון דאין כאן דעת אחרת המעכב פשטה קדושה בכולה ונעשית הקדש מאליה: ומעתה נחקור לפי מה דקיי"ל דבע"ח אינן נדחין האיך הוא הדין בבהמה של שני שותפין שהקדיש שותף אחד חציו לעולה ואח"כ גזל זה שהקדיש חציו את החציו השני שהוא חולין מיד שותפו ונתייאש השותף אי קנאו הגזלן ביאוש הבעלים למ"ד יאוש קונה או לא ומקום הספק הוא משום דמיד כשנתייאשו הבעלים ממנה עומדת שיהא נתפס בה שני דברים בהדדי זכיית הגזלן משום דקנאה ביאוש בעלים וקדושת הקדש שתהיה קדושה קדושת הגוף משום דכיון שנתייאשו הבעלים ואין כאן דעת אחרת המעכב שוב פשטה עלה קדושת הגוף בכולה ומעתה יש לחקור איזה כח נתפס בה ראשונה א"נ דכח הקדש נתפס בה ראשונה מיד כשנתייאשו הבעלים ממנה ופשטה עלה קדושת הגוף בכולה וא"כ הא שוב אינה נקנה להגזלן ע"י היאוש דכיון שנעשה הקדש הא שוב אין שום קנין ותפיסה בהקדש ולא הוי קרבן דידי' רק של גבוה ואינו יכול להקריבנה לשם נדרו או דכח תפיסת וזכיית הגזלן נתפס בה ראשונה ומיד שנתייאשו הבעלים ממנה נקנה להגזלן ע"י היאוש א"כ אף דאח"כ פשיט עלה קדושה ג"כ שתהיה קדושה קדושת הגוף משום דאין כאן דעת אחרת המעכב דלא גרע מחזר ולקחה אעפ"כ יכול להקריבנה לשם נדרו משום דהוי קרבן שלו דהא היתה קנויה לו קודם ההקדש: ולכאורה היה נ"ל לפשוט ספק זה מהא דמבואר בתמורה (דף כ"ה) א"ל רב עמרם לר"ש אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה הוי כו' ומפ' רש"י אמר על הבכור בעודו בבטן עם יציאת רובו דבעי למיחל עלי' קדושת בכור ההיא שעתא אמר דתיחול עליה קדושת עולה ולא קודם דהשתא הוו תרתין קדושות למיחל בהדדי הי מינייהו חמורה וקדמה למיחל ודחי לחברתה עולה הוי שכן כליל או בכור הוי שכן קדושת בכור חלה על כל הבכורות דעלמא מרחם ופשיט ר"ש מהא דאמר אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ה"נ דברי הרב קודמין ולכך בכור הוא עיי"ש [כן הוא גירסת ופירש"י] אלמא דהי' ס"ל להגמ' דאף לענין קדושת בכור דהוי ג"כ קדוש רק דכיון דקדושת עולה חמיר שכן כליל קדמה למיחל ודחי לקדושת בכור רק דמסיק הגמ' דברי הרב והתלמיד דברי מי שומעין דרחמנא עביד לי' בכור אבל בלא"ה ה"א דעולה קדמה למיחל א"כ כל שכן בנידון דידן בקדושת עולה לגבי זכיית הדיוט דבוודאי קדושת עולה חמיר וקדמה למיחל ודחי לזכיית