פורת יוסף (שלופר) י

הדיוט ומיד שנתייאשו הבעלים ממנה חל עלה קדושת עולה ראשונה ואינו נקנה להגזלן ע"י היאוש: אמנם באמת ז"א דלא דמי נידון דידן לההיא דעולם ובכור דהתם כיון דהשני קדושות דעולה ודבכור סתרי אהדדי דאי יחול עלה קדושת בכור יהא נפקע הקדושת עולה לזה אמרינן דחל עלה קדושת עולה ולא בכור משום דחמיר אבל בנידון דידן כיון דאף א"נ דחל עלה זכיית הדיוט ונקנה להגזלן ע"י היאוש אעפ"כ קדושת עולה לא פקע ממנה דהא אף לאחר זכיית הגזלן ג"כ פשטה קדושה בכולה וחל עלה קדושת עולה אדרבה עדיפא לן לקיים שניהם שיהא שני הכחות נתפסין בה זכות הדיוט וקדושת עולה מלומר שאינו חל עלה רק קדושת עולה דחמיר וזכיית הדיוט יהא נפקע לגמרי: ח וכה"ג ביארתי בחידושי ליישב קושי' התוס' בשבועות (דף כ"ד) על רש"י שפי' אהא דקאמר הגמרא הא מני ר"ש הוא דאמר אין איסור חע"א דתניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביוה"כ פטור ומפ' רש"י דאפי' נתנבלה ביוה"כ אינו חייב רק משום נבלה והקשו התו' ע"ז דאמאי אינו חייב רק משום נבלה הא הוי איסור בת אחת דכי פקע איסור אבמ"ה כשנתנבלה חלה איסור יוה"כ ואיסור נבלה בב"א. והנ"ל ליישב דהנה התו' רי"ד בקדושין (ד' נ') ד"ה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו כתב וז"ל ראיתי מקשים בזה הרי איסורים דאמרינן אין איסור חע"א ואיתניהו בב"א דבאיסורי ב"א חייב שתים ואין זו קושי' של כלום כו' ותורף תירוצו דהכלל כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכל ולא יחול כלל כמו במקדש שתי אחיות שיש לבטל הקדושין והוי כאלו לא קידש כלל אבל באיסור הבא מאליו שא"א לדחותו מכל וכל לשווי' היתר גמור כגון א"א ואשת אח דחייב שתים דהי מנייהו מפקת וא"ת כל שאינו בזא"ז א"כ לא יחול אחד מהם ויהיה פטור אלו הם דברי בדות ע"כ תמצית דבריו. ולפי"ז יש סברא לומר באיסור ב"א בגוונא שאחד מהן יכול לחול על החתיכה אף אם קדם לו חלות איסור השני ואותו איסור השני הי' מנוע מלחול אם היה מוקדם לו איסור האחר שפיר יש לדחות את איסור זה שאינו בזא"ז מפני האיסור שיכול לחול אף בזא"ז ואינו חל על החתיכה רק האיסור שישנו גם בזא"ז ולא האיסור שאינו בזא"ז דשייך בי' לומר כל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו ועתה נחזי אנן דהנה זה נראה ברור דאיסור אכילה ביוה"כ שהוא כדי שיעונה גופו של אדם לא מיקרי איסור חפצא רק איסור גברא דלגבי אוכלין ליכא איסור חפצא דהם בעצמותן בהיתרן קאי רק דהגברא מוזהר עליהם שלא יאכל באותו היום כדי שיענה גופו אבל על החפץ בעצמותו אין שום איסור [ועי' בתו' פסחים (דף ק"ו) ובגיטין (ד' י"ג) ובמג"א ריש (סי' רס"ט)] וכן מצאתי בכפות תמרים ריש פרק יוה"כ בד"ה מודה ר"ל שאסור כו' שכתב וז"ל דלכך הוצרך התנא דמתניתין שם לאשמעינן דאכילת יוה"כ אסור אף בח"ש משום דס"ד דרק בשארי איסורים כגון חלב דהאיסור הוא איסור חפצא דהאוכל עצמו הוא אסור לפיכך גם ח"ש אסור אבל ביוה"כ דהאוכל עצמו הוא היתר והאיסור הוא אגברא דחייב להתענות בו ה"א דח"ש מותר לכך קמ"ל עיי"ש הרי חזינן דאיסור יוה"כ הוא רק איסור גברא [ובמק"א הארכתי בזה עוד ואכ"מ] והנה הר"ן בנדרים (דף י"ח) מביא הירוש' בככר אחד מכיון שהזכיר שבועה הרי הוא כנבלה ואין שבועה חלה על האיסורין אמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואח"כ נדר הנדרים חלין על איסורין וכתב הר"ן הטעם דקונמות חל על שבועה משום דשבועה ליתניהו אלא איסור גברא וכי אמר קונם מיתוסף ביה איסור חפצא לכך חל ע"ש שהאריך בזה הרי דמהא דנדרים חלין על השבועה נשמע דבאיסור חפצא אינו מנוע מלחול אף שקדום לו איסור גברא דהיינו איסור שבועה הרי דבדבר שיש בו איסור גברא ואיסור חפצא הוי לענין איסור חפצא ישנו אפילו בזא"ז אבל איסור גברא אינו בזא"ז דהא שבועות אינם חלין על נדרים וא"כ לפי מה שביארתי דאיסור יוה"כ לא הוי רק איסור גברא ואיסור נבלה הוי איסור חפצא כמו כל איסורי תורה דהוי איסור חפצא ע"כ אף אם בא איסור יוה"כ ואיסור נבלה בב"א אין לחיוב משום יוה"כ רק משום נבלה דלגבי איסור יוה"כ הוא אינו אלא איסור גברא דשייך לומר דכיון שאינו בזא"ז אף בב"א אינו אבל איסור נבלה שישנו בזא"ז א"א לדחותו בשום טעם אמנם אם הי' איסור יוה"כ חל מקודם איסור נבלה בודאי לא היה נדחה מפני איסור נבלה הבא אח"כ אף שנבלה הוא איסור חפצא כי כן גם בשבועות ונדרים שאם קדם השבועה להנדר אף שחל איסור הנדר מצד שהוא איסור חפצא לא נדחה מחמתו איסור השבועה שקדמה חלותו על גברא וכעין שכ' הריטב"א בקדושין (דף ע"ז) אין אחע"א אמרינן אבל שיהא איסור דוחה איסור הקל שקדם לו לא אמרינן וע"כ הוצרך רש"י להקדים דבעוד הבהמה בחייה לא הי' מקום לאיסור יוה"כ לחול מצד אבמ"ה אשר ע"כ שלא הי' לאיסור יוה"כ שום קדימה נגד איסור נבלה וא"א לדון על חלות איסור יוה"כ רק משום שבא בב"א עם איסור נבלה ולפי מש"כ לא שייך איסור ב"א היכא שאחד מהאיסורים הוא איסור חפצא והשני איסור גברא ואין לדמותו למה שאמרו ביבמות (דף ל"ג) בזר שאכל מליקת עוף דחייב משום זרות ומשום נבלה משום דבאין כאחד אחר זריקת הדם דהתם שני איסורים איסור נבלה ואיסור קודש לזר הם איסורי חפצא זה מפני שהוא נבלה וזה מפני קדשים דכל קודש מיקרי איסור חפצא שקדושתו גרמה לו שיהי' אסור לזר משא"כ בנבלה ביוה"כ כמ"ש: ואין לומר הא הטעם דאיסור חפצא חל על איסור גברא הוא משום מוסיף דמיגו דאיתוסף עלה איסור אחפצא איתוסף נמי איסור אגברא וא"כ לר"ש דס"ל דאין אחע"א אפי' באיסור מוסיף א"כ הא לדידי' אף איסור חפצא ג"כ אינו חל על איסור גברא והשתא הא נסתר דברינו בישוב שיטת רש"י דהא הכא אליבא דר"ש קיימינן ולר"ש הא אף איסור נבלה ג"כ אינו בזא"ז דא"א לחול על איסור יוה"כ אף דהוי מוסיף ז"א דהנה התוספ' בכריתות (דף כ"ג) כתבו דמהא דפטר ר"ש באוכל נבלה ביוה"כ אינו מוכח דל"ל לר"ש איסור מוסיף דבזה ליכא מוסיף רק כולל ע"ש דהוכיחו דל"ל איסור מוסיף מהא דיבמות (ד' ל"ג) גבי נשא מת עיי"ש וא"כ כיון דאינו מוכרח מכאן לומר דר"ש ל"ל מוסיף לכך מפ' רש"י דמיירי בשנתנבלה ביוה"כ: וראיתי בשאגת ארי' (סי' ע"ו) שכ' לדחות דברי התו' דכריתות הנ"ל דיוה"כ הוי ג"כ מוסיף דמצד איסור נבלה אינו אסור אלא באכילה כדרך הנאתן ומחמת יוה"כ דלא כתיב בי' אכילה ואעינוי דגוף קפיד קרא אין לחלק בין אכילה כדרך הנאתו או שלא כדרך הנאתו: ולענ"ד נראה דאם באנו לדון בענין חלות איסור, על איסור אם איסור ראשון הוא איסור חפצא לא מיקרי איסור השני הבא עליו בשם מוסיף כ"א היכא דגם מחמת איסור שני יש בו הוספת איסור באותו חפץ שכבר חל עליו איסור ראשון אבל אם מצד איסור שני לא נתוסף איסור אחפצא רק אגברא לא מיקרי מוסיף לגבי חפצא כ"א כולל ומדוייק בזה מה דאמרינן בכריתות (דף י"ד) בלישנא דגמ' טהור מעיקרא לא אסור אלא בחלב הו"ל טמא מיגו דאסור בחתיכות טהורות איתוסף בי' נמי איסורא עילוי חלב ומפ' רש"י דהיינו כולל ולכאורה אינו מובן למה קרי לי' הגמ' מוסיף אבל לפי הנ"ל ניחא דלגבי גברא הוי שפיר מוסיף דכשהיה טהור לא אסור אלא בחלב ומצד טומאתו נוסף עליו איסור אכילת בשר טהור של הקדש אבל לגבי חלב שהוא איסור חפצא ליכא שום הוספה באותו החפץ דמוסיף לגבי איסור חפצא לא מיקרי רק היכא שאיסור השני הוא ג"כ איסור חפצא ויש בו הוספה אחפצא דבר שלא הי' בו ע"י איסור ראשון ואוסר החתיכה האחרון במה שהית' מותרת קודם שבא איסור אחרון אבל בהוספה באיסור גברא לבד ולא אחפצא לא מיקרי לענין איסור חפצא רק כולל [ולכן מדוייק בלשון הגמ' כריתות (דף כ"ד) כי אמרינן איסור מוסיף בחדא חתיכה וכן מורין דבר'