פורת יוסף (שלופר) פז

מהא דפטר רחמנא מולק עוף בחוץ דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ז"א דהתם לאו שחיטה היא כלל משום דלא מהני' שחיטתה לטהרה מידי נבלה אבל בעלמא יש לומר דר"ע ס"ל דשחיטה שא"ר שמה שחיטה וא"כ הא מוכח לר"ע לשיטתו דבעינן כזית בכל האיסורים דא"נ דכ"ש למלקות א"כ הא לא איצטריך קרא לחייב מלקות בנבלת בהמה על שתייתו דבלא"ה ידעינן דהא כל עיקר דאיצטריך קרא לחייב על שתייתו הוא משום דבלא"ה ה"א דפטור משום דהוי שלא כדרך אכילתן כמבואר בפסחים (ד' כ"ד) והשתא א"נ דכ"ש למכות א"כ הא ה"ה דחייב אף בשלא כדרך אכילתן כמבואר במהרש"ל בשבועות (ד' כ"ג הנ"ל) וא"כ קשה ל"ל קרא דזאת תורת הבהמה לחייב בנבלת בהמה על שתייתו הא בלא"ה ידעינן דחייב כיון דשלא כד"א גם כן חייב וע"כ דבכל איסורים שבתורה בעינן דווקא כזית דהוי דרך אכילה אבל בשלא כד"א פטור וא"כ א"ש הא דאיצטריך קרא לחייב בנבלת בהמה על שתייתו א"כ הא מוכח לר"ע דלא כר"ש דס"ל דכ"ש למכות: י אמנם אי משום הא לא איריא דעדיין י"ל כר"ש דכ"ש למכות וא"ל דא"כ הא מוכח דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה א"כ הא נסתרה תי' רבא ואם כן הדרא קושיית הגמ' לדוכתיה דל"ל קרא דלה' למעט דהמשתלח פסול במח"ז ת"ל דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם זה אינו דהנה לכאורה קשה לי מאי פריך הגמרא הא שפיר איצטריך קרא משום דנ"מ לכה"ג דהנה נחקור האיך הדין אם נתערב שעיר שהוא ספק מחוסר זמן עם עוד אחד שהוא בוודאי אינו מחוסר זמן אם מותרין להקרבה והנ"ל פשוט דמותרין בהקרבה לשיטת הר"ת במסכת ביצה (דף ג') אהא דתניא וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות ומפרש הר"ת דהך אם נתערבה באלף קאי על וודאי טרפה אבל ספק טרפה שנתערבה מותרין אף בלא ביטול מטעם ספק ספיקא ספק דילמא הביצה אינה טרפה ואף אם היא טרפה דילמא זה הביצה שהוא לוקח היא מן הכשרות דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות הוי ספק ספיקא ועי' בכו"פ (סי' ק"י ס"ק ל') הביא שיטת בעל התרומות שהסכים לחד תי' הרשב"א דאפילו ספק תערובות חד בחד מיקרי ג"כ ספק ספיקא לדעת הר"ת וא"כ ה"נ יש להתיר ליקח אחד מהם ולהקריבו מטעם ס"ס ספק דילמא לאו מחוסר זמן הוא זה השעיר הספק ואף אם הוא מחוסר זמן דילמא זה השעיר שהוא לוקח הוא האינו מחוסר זמן וא"כ כיון דאיכא ס"ס מותר בהקרבה: אמנם להקריב שני השעירים בבת אחת חדא לה' וחדא לשעיר המשתלח נ"ל ברור דאסור להקריב תרווייהו דהא ידעינן בוודאי שאחד מהם הוא ספק מחוסר זמן ופסול להקרבה ודמיא להא דמבואר בפסחים (דף י') שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות ר"י אומר אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפ"ע טהורים שניהם בב"א טמאים אלמא אף דכל אחד טהור מספיקא משום דמוקמינן אותו אחזקת טהרה אעפ"כ שניהם בב"א טמאים משום דידעינן שיש אחד מהם שהוא ודאי טמא כן ה"נ אף שכל שעיר בפ"ע מותר להקריבו מטעם ס"ס אעפ"כ האיך מותר להעמיד שניהם ולהגריל הא ידעינן בודאי שיש כאן אחד מהם ספק מחוסר זמן אשר הוא פסול להקרבה וא"כ אסור להעמיד שניהם ולהגריל וא"ל הא מבואר בתוספות (שם) ד"ה בבת אחת טמאים נראה דהיינו מדרבנן אבל מדאו' אפילו בב"א טהורים לא דמי לנידון דידן דשאני התם גבי שני שבילין שהכח המטהרם הוא מחמת החזקת טהרה של הנידון, אבל לא משום דתלינן שהאחר הלך בהשביל הטמא דהא באדם אחד שהלך בשני שבילין ג"כ טהור משום דמוקמינן ליה אחזקת טהרה רק דבהלכו שניהם ביחד כיון דיש כאן אחד בוודאי טמא האיך נוכל לטהרם ע"ז אמרינן דמדאורייתא כיון דכל אחד בפ"ע טהור מצד החזקת טהרה שלו אף בהסתפחם יחד לא נגרע ואנו דנין על כ"א בפ"ע אף דיש כאן אחד וודאי טמא לא איכפת לן מה שבעצם הוא סתרי אהדדי משום דאנו דנין על כל אחד בפ"ע והנידון בפ"ע הוא טהור מדאורייתא: אבל בנ"ד כיון דכל ההיתר הוא דווקא מכח התערובות דהא אם היה עומד לפנינו שעיר אחד שהיה ספק מחוסר זמן היה פסול להקרבה והא דמכשרינן לאחד מהם בתערובות הוא משום דתלינן דהאידך הוא הפסול והך שעיר הוא הכשר א"כ הא בהסתפחם יחד בטל כח המתיר ממ"נ דאם תדון על שני השעירים כאחד הא בב"א אסורין בהקרבה משום דיש כאן אחד מהם בוודאי פסול ואם תדון על כל שעיר בפ"ע הא כל שעיר בפ"ע זולת התערובות פסול להקרבה משום ס' מחוסר זמן לכך בזה אסור מדאורייתא להקריב שניהם בב"א וא"כ אם נתערב שעיר שהוא ס' מחוסר זמן עם עוד שעיר שאינו מחוסר זמן אסור להעמיד שניהם בב"א ולהגריל עליהם אחד לה' ואחד לעזאזל משום דהא ידעינן דאחד מהם הוי ספק פסול מדאורייתא: אמנם זהו דווקא א"נ דמחוסר זמן פסול בשעיר המשתלח אבל א"נ דבעצם כשר השעיר המשתלח אף אם הוא מחוסר זמן והא דאין יכולין להעמיד שעיר אחד מחוסר זמן ולהגריל משום דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם פי' דבשעה שמגריל בעינן שכל אחד מהשעירים יהא ראוי לה' שאם יעלה עליו הגורל דלה' יהיה ג"כ כשר אבל אם שעיר אחד מחוסר זמן כיון דאם היה עולה עליו הגורל דלה' היה פסול להקרבה רק דאירע במקרה שעלה עליו הגורל דלעזאזל פסול ההגרלה ואין הגורל קובע וא"כ כיון דלא בעינן שיהיו שני השעירים המשתלח ושל שם ראויין להקרבה רק דבעינן שכל אחד מהם יהיה ראוי להקרבה אם יפול עליו לשם א"כ הא אם נתערב ס' מחוסר זמן עם עוד אחד שאינו מחוסר זמן יכול להעמיד שניהם ולהגריל משום דבזה אף בהסתפחם יחד ואנו דנין על שניהם בב"א אינו בטל כח המתיר משום דכל אחד מהשעירים ראוי לה' משום ספק ספיקא דילמא הך ספק לאו מחוסר זמן הוא ואפילו את"ל דהוא מחוסר זמן אעפ"כ דילמא הך שעיר שעלה עליו הגורל דלה' לא זהו המחוסר זמן ואידך השעיר שעלה עליו הגורל דלעזאזל הוא המחוסר זמן וכיון דכל אחד מהשעירים ראוי לה' אם יעלה עליו הגורל דלה' א"כ הא מותר להעמיד שניהם בב"א ולהגריל והגורל קובע עליהם משום דכל אחד מהם הא ראוי לה' מטעם ס"ס: והשתא מאי פריך הגמ' דל"ל קרא דלה' לפסול בשעיר המשתלח מחוסר זמן ת"ל דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם הא שפיר איצטריך הקרא דלה' משום דנ"מ לכה"ג אם נתערב ס' מחוסר זמן עם עוד שעיר שאינו מחוסר זמן דאי הוי ממעטינן מחו"ז בהמשתלח משום דאין הגורל קובע א"כ כיון דבאמת לא בעינן רק שיהיה אחד מהם לאו מחוסר זמן רק דבעינן שיהיה כל אחד מהם ראוי להקרבה א"כ הא בזה כל אחד מהם ראוי להקרבה ויכול להעמיד שניהם ולהגריל אבל השתא דכתיב קרא דלה' והוי פסול בעצם בהמשתלח אם הוא מחוסר זמן ובעינן שיהיו שניהם באמת ראויין להקרבה אסור להעמיד שניהם להגריל כנ"ל ומאי פריך הגמ': יא והנ"ל ליישב די"ל דמוכח מזה כשיטת הרמב"ם דספק מותר מה"ת וא"כ א"ש דל"ל דאיצטריך קרא דלה' לאסור ספק מח"ז אם נתערב עם עוד אחד שאינו מחו"ז דהא אף השתא דכתיב קרא דלה' ג"כ שרי מספיקא להקריב הס' מחו"ז וא"ל הא עדיין משכחת לה נ"מ בכה"ג אם נתערב שעיר שהוא מחוסר זמן עם עוד שעיר שאינו מחוסר זמן ואח"כ פירש שעיר אחד מהתערובות ונתערב עם עוד שעיר שאינו מחו"ז דבזה שרי ג"כ כ"א בהקרבה מטעם ס"ס דילמא הך שעיר שפירש מהתערובות לאו מח"ז הוא ואף אם הוא מחו"ז אעפ"כ דילמא זה השעיר לאו הך שפירש מהתערובות ואידך השעיר הוא שפירש מהתערובות דבזה הא אף להרמב"ם אסור מספיקא להקריב שניהם