פורת יוסף (שלופר) פו

דס"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה דיליף משחוטי חוץ ור"ש ס"ל דאין דנין חולין מקדשים וא"כ איך אפשר לומר דבשחוטי חוץ גופייהו פטור במליקה משום שחיטה שאינה ראויה דהא כל שחוטי חוץ שחיטה שאינה ראויה היא ז"א דהא מבואר בתוספות ב"ק (דף ע"ב) בד"ה דאי ממאי דחייב רחמנא אחולין בעזרה ואשחוטי חוץ לא מצי למיפרך אי ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס מכי שחט בה פורתא אסרה אידך מחתך בעפר בעלמא הוא דכיון דאין שם פסול אחר אלא דשחוטי חוץ לבדו איכא למימר דבהכי חייב רחמנא אבל כשיש פסול אחר עמו אז יש לפטור אפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס כו' עכ"ל ועיין במהרש"א וא"כ א"ש דאף דחייב רחמנא בשחוטי חוץ הוא דכיון דליכא פסול אחר בשחיטתו רק הפסול דשחוטי חוץ גלי קרא דע"י הפסול דשחוטי חוץ אינו פוטר מהלאו דשחוטי חוץ אבל כשיש פסול אחר לבד שחוטי חוץ כגון דהוי טרפה לא הוה שחיטה ופטור וא"כ הא מוכח לר"ע דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה דא"נ דהוי שחיטה עדיין תקשה דאמאי פוטר על מליקת חוץ דמה בין שחיטה למליקה כיון דשחיטה שאינה ראויה ג"כ הוי שחיטה וא"כ הא לא מצינו לתרוצי לר' עקיבא דאיצטריך קרא למעוטי מחוסר זמן דאו"ב דהא בשעיר המשתלח פטור משום או"ב דאף דחייתו לצוק הוי שחיטה מ"מ הא הוי שחיטה שאינה ראויה וא"כ לר"ע הדרא קושיית הגמר' לדוכתיה דל"ל קרא דלה' למעט דשעיר המשתלח אינו קדוש במחוסר זמן הא בלא"ה ידעינן זה משום דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם כיון דלר"ע נסתרה הנך שלשה תירוצים ק דמשני הגמרא. ח והנ"ל ליישב דלעולם י"ל אליבא דר"ע כשינויא דרבא דאיצטריך קרא למעט היכא דהיה לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ וא"ל הא לר"ע לשיטתו מוכח מהא דממעטינן מליקת עוף בחוץ דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ז"א דמזה אין להוכיח דשחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה דאיתא בזבחים (דן ס"ט) מלק ונמצא טרפה ר"מ אומר אינו מטמא בבית הבליעה ר' יהודה אומר מטמא ומפרש רש"י דלא מהניא מליקה לטרפה וה"ה נמי דבשחיטת חולין טרפה פליג ר"י וכן איתא להדיא (בפ"א דטהרות מ"א) שחיטתה ומליקתה מטהרות את טרפתה דברי ר"מ ר' יהודה אומר אין מטהרות אלמא דלר"י אף שחיטת עוף ג"כ אינו מטהר טרפתה וא"כ א"ש די"ל דר' עקיבא ס"ל כר"י דשחיטת עוף טרפה אינו מטהרה להוציאה מידי נבלה וא"כ ניחא דלעולם י"ל דר"ע ס"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה כר' מאיר דאף דאין מתירה השחיטה באכילה אעפ"כ כיון דהשחיטה מטהרתה להוציאה מידי נבלה מיקרי שחיטה א"כ כ"ז בבהמה אבל במליקת העוף כיון דמיד כשתבר לה שדרה ומפרקת הוה טרפה א"כ אף אם נימא דמליקתה הוא שחיטתה אעפ"כ הא בעוף אף שחיטת טרפה ג"כ אינו מטהרה להוציאה מידי נבלה וא"כ כיון דהשחיטה לא מהני לה כלל אף לטהרה מידי נבלה לאו שמה שחיטה כלל כמבואר בחולין (דף פ"ה) השוחט ונמצאת טרפה כו' חייב לכסות דברי ר"מ השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות אלמא אף דר"מ מחייב בכיסוי בשחטה ונמצאת טרפה דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אף על פי כן בשוחט ונתנבלה בידו ס"ל לר"מ ג"כ דכיון דשחיטתה אינה מטהרה מידי נבלה לא שמה שחיטה כן ה"נ במליקת העוף כיון דשחיטתה אינה מטהר את טרפתה לאו שמה שחיטה לכך פטור במליקת העוף בחוץ: ט אך לכאורה יש להוכיח דלר"ע לשיטתו מוכח דס"ל כר"מ דאף מליקת טרפה ג"כ מטהרה מטומאתה דהנה הגמ' בזבחים (דף ס"ט) הנ"ל מפ' טעמא דר"מ דס"ל דמליקה מטהר טרפתה דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף וכו באיזה תורה שותה בהמה לעוף ועוף לבהמה כו' אלא לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשירו באכילה מטהר טרפתו טומאתו ור"י מ"ט קרא אשכח וקדרש נבלה טריפה כו' אלא להביא טרפה ששחטה שמטמאה והנה צריכין להבין לר"י אף דיליף מן הקרא דנבלה וטרפה דטרפה, ששחטה מטמא אף על פי כן מאי עביד בהך קרא דזאת תורת הבהמה והעוף דמזה הא מוכח להיפוך דשחיטת טרפה מטהרה מטומאתה: אך י"ל דהא התוספות שם בד"ה וכי הקשו אהא דיליף ר"מ מזאת תורת הבהמה והעוף דשחיטת טרפה מטהר מטומאתה הא האי קרא איצטריך להא דדרשינן בחולין (דף כ"ז) מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה וי"ל דכל מילי דרשינן דהיקשא הוא ואין היקש למחצה וא"כ א"ש כיון דהקרא דזאת תורת הבהמה והעוף אינו מיותר דהא איצטריך להורות דיש שחיטה לעוף מה"ת רק דמצד אין היקש למחצה יליף ר"מ מזה דשחיטתה מטהר טרפתה וא"כ כיון דלר"י מוכח מקרא דנבילה וטרפה דטרפה ששחטה מטמאה א"כ הא לא שייך לומר אין היקש למחצה כיון דגלי קרא דלענין זה לא ילפינן עוף מבהמה א"כ כ"ז לר"י אבל לר"ע הא לדידי' לא איצטריך כלל הקרא דזאת תורת הבהמה להורות דיש שחיטה לעוף מה"ת דלדידי' בלא"ה מוכח דיש שחיטה לעוף מה"ת לפי מה דמבואר בכו"פ (ריש ה' שחיטה) ליישב דברי הרמב"ם (בפ"א מה' שחיטה) שכתב לימוד על שחיטת עוף מהתורה שהרי בעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם עוף כדם חיה עכ"ל ותמה עליו הכ"מ הא אדרבה בחולין (דף כ"ז) ילפינן מזה הפסוק דאין שחיטה לעוף מה"ת דכתיב ושפך את דמו בשפיכה בעלמא סגי ותי' דודאי בקרא כתיב כי יצוד ציד חיה או עוף פתח ברבים וסיים ביחיד ושפך את דמו ולא את דמם לשון רבים וצ"ל או כמ"ש ושפך היינו שפיכה בעלמא בלא שחיטה וזהו רק בעוף ולכך כתיב דמו או להיפוך הכתוב דבר בלשון יחיד להורות דחיה ועוף כחדא הם וכאילו מין אחד הם לשחיטה ושניהם צריכין שחיטה ואי אמרינן כר"ע דבמדבר הותר נחירה ל"ל פי' הראשון דבא ללמוד דסגי בשפיכה הא אז במדבר פשיטא דהכל היו בשפיכה ואין שפיכה דיוק כלל וע"כ צ"ל כפי' השני להורות דשוים הם לעולם הן במדבר הן אח"כ או שניהם בשפיכה או שניהם בשחיטה מבלי הבדל וא"כ א"ש כיון דאנן קיי"ל דבשר נחירה מותר במדבר שפיר הוכיח הרמב"ם מהא דושפך את דמו דיש שחיטה לעוף מה"ת עיי"ש: וא"כ כיון דלר"ע לשיטתו דס"ל בחולין (דף י"ז) דבשר נחירה מותר במדבר וא"כ הא לדידי' מיותר הקרא דזאת תורת הבהמה דהא להורות דיש שחיטה לעוף מה"ת לא איצטריך כיון דלדידי' מוכח בלא"ה דיש שחיטה לעוף מה"ת מהקרא דושפך וע"כ דהקרא אתי להורות דשחיטת טרפה מטהרה מטומאתה והאיך יכולין לשנויי דר"ע סובר כר"י דשחיטת עוף טרפה אינו מטהרה מטומאתה ודוחק לומר דנוקמא האי קרא דאתא לכדר"א להורות דשחיטה מן הצואר ז"א דהא אנן קיי"ל דשחיטה מן הצואר הוא הלכה למשה מסיני כמבואר ברמב"ם (בפ"א מה' שחיטה ה"ז) זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ולידע באיזה מקום מן הבהמה שוחטין וכמה שיעור השחיטה כו' ועל כל הדברים האלה צונו בתורה ואמר וזבחת כו' כאשר צויתיך שכל הדברים האלו על פה צוה בהן כו' ועיין בלח"מ שמפ' שהרמב"ם לא יליף מכאשר צויתיך רק לענין מקום השחיטה ולשיעור השחיטה אבל עיקר שחיטה בחי' ועוף צריכין למילף מקראי וא"כ הא לא איצטריך קרא ע"ז כיון דמהלכה למשה מסיני ידעינן לה: וע"כ צ"ל דלר"ע ג"כ אינו מיותר הקרא דזאת תורת הבהמה דאיצטריך לחייב מלקות בנבלת בהמה על שתייתו כמו שביארתי לעיל מע' י' אות ז' [וכיון דהקרא אינו מיותר א"כ הא שוב מצינן למילף אליביה דר"ע דאין שחיטת טרפה מטהרה מטומאתה מהקרא דנבלה וטרפה וא"כ א"ש דלעולם יכולין לשנויי לר' עקיבא כרבא דאיצטריך קרא להיכא שהיה לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ וא"ל הא לר"ע מוכח