פורת יוסף (שלופר) פה

אינה חיה נוכל למעט מיני' טריפה ממשמעותא דקרא ולמ"ד ט"ח לא ממעטינן עוד תי' דיש לחלק בין חי לחיות וא"כ א"ש דלהך תירוצא דהתוס' חולין (דף יא) הנ"ל דרבינא קסבר טרפה חיה י"ל דס"ל כהך תירוצא דמחלקינן בין חי לחיות וא"כ הא אף אי טרפה חיה מ"מ פסול בשעיר המשתלח אם נטרף אחר הגרלה משום דיעמד חי כתיב ומאי ממעטינן טרפה אף אי טרפה חיה משום דמ"מ אינו חי זמן מרובה ולתי' הראשון שבתוס' דלא מחלקי בין חי לחיות י"ל דס"ל כתי' השני שבתוס' (דף י"א) הנ"ל דבאמת קסבר רבינא דטרפה אינה חיה והוכחת רבינא דאזלינן בתר רובא הוא משום דאל"כ הא צריכין לחוש דלמא נעשה טרפה הך דאסהידו ביה בסוף י"ב חודש: ובזה ניחא לי הא דמיאן רבא בתירוצו דרבינא אף דבתמורה (דף ו') משני רבא על הא דפריך הגמרא דל"ל קרא למעוטי בע"מ כתי' רבינא כגון שהומם אבל לפי מה שביארתי ניחא דרבא לשיטתו אזיל דס"ל טרפה חיה כדאיתא בנדה (דף כ"ג) אמר רבא המפלת ושטו נקוב אמו טמאה לידה ומפרש רש"י ותוס' משום דסבירא ליה טרפה חיה עי"ש [ועי' בתוס' פ"ק דתמורה ובסנהדרין (דף ע"ח) ובמנחות (דף נ"ח] ] וא"כ א"ש דלרבא לשיטתו ליכא לשנויי כגון שהומם כתי' רבינא דא"כ הדרא קושייתן לדוכתיה דל"ל קרא דמום פוסל בשעיר המשתלח דלרבא ליכא לשנויי דמשכחת לה כגון שנטרף השעיר אחר הגרלה דהא לרבא לשיטתו דס"ל ט"ח א"כ היכא דנטרף השעיר לאחר הגרלה שפיר חזי להקרבה דיעמד חי קרינן בי' כיון דט"ח כמבואר בתוס' חולין (ד' ק"מ) הנ"ל בתי' הראשון דלמ"ד דט"ח ליכא למעט מכל החי טרפה היכא דהקרא אינו מיותר והכא ג"כ הקרא דיעמד חי אינו מיותר דהא איצטריך להא דדרשינן ביומא (דף מ') יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמים של חבירו ועי"ש ברש"י ד"ה יעמד חי וגם בתוספתא דרש להך קרא יעמד חי מה ת"ל לפי שנאמר לשלח אותו לעזאזל המדברה שילוחו למיתה יכול שילוחו לחיים ת"ל יעמד חי לפני ה' כיצד יעמידנו לפני ה' וימיתנו בצוק לכך הוצרך רבא לשנויי בשנויא אחריתי: אמנם עדיין קשה דהיכא מצינו לשנויי דמשכחת לה כשנטרף אחר הגרלה דא"כ תקשה הא בזה לא מהני חילול כלל דהא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כמבואר במשנה דתמורה (דף ל') כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין אותן שאין פודין קדשים להאכילן לכלבים וע"כ צ"ל דרבינא סובר כהנך תנאי דס"ל בתמורה דף ל"א ודף ט"ו) דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים עי"ש ועי' ברש"י שם: ובזה ניחא ג"כ הא, דמיאן רבא בתירוצו דרבינא משום דרבא לשיטתו אזיל דאיתא בב"ק (דף נ"ג) אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור כו' לענין כלים ושור פסולי המוקדשין אדם ושור חייב ובור פטור מ"ט א"ק והמת יהיה לו כו' וכתבו התוס' שם בד"ה לענין כשנפדו מיירי דאי לא נפדו אדם ושור נמי פטורין מדכתיב רעהו ותימא דבבור אמאי פטור כשנפדו והא הוי המיתה שלו למ"ד פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' ושמא רבא כרב יוסף סבירא לי' עכ"ל אלמא דרבא סובר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וא"כ הא לרבא ליכא לשנויי כתי' רבינא דא"כ קשה ל"ל קרא דמום פוסל דליכא לשנויי דמשכחת לה כגון שנטרף אחר הגרלה דבזה הא לא מהני ליה חילול כלל אליבי' דרבא דסובר דאין פודין: וא"כ לפ"ז הא לר"ע לשיטתו ליכא לשנויי כתי' דרבינא לפי מה דמבואר בתוס' זבחים (דף ע') בד"ה ובטרפה דהקשו דבבכורות (דף ל"ג) מתיר ר' עקיבא בכור אפילו לעו"ג ולקמן (דף ק"ג) אמר ר"ע מדבריהם למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו משמע דווקא בעורו אבל בבשרו לא דאסור להאכילו לחיות ולעו"ג ותי' דמידי דלא חזי לישראל אסור להאכילן לכלבים אבל מידי דחזי לישראל כיון שנפדו שרי ליתן לכלבים וה"ט דדרשינן ואכלת ולא לכלבים כלומר דבר שאין עומד אלא לכלבים אבל היכא דחזי לדידי' אישתרי לגמרי דאיתקש לצבי ואיל עכ"ל וכן מבואר בתוס' פסחים (דף כ"ט) בד"ה אין פודין עיי"ש אלמא דר"ע סובר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וא"כ הא לא מצי ר"ע לתרץ כתירוץ רבינא כגון שהומם דא"כ קשה ל"ל קרא דמום פוסל דליכא לשנויי דמשכחת לה כגון שנטרף אחר הגרלה דבזה הא לא מהני חילול כלל אליבי' דר' עקיבא דס"ל דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים: ז וכן כתירוצא דרבא דמשני דמשכחת לה כגון ששחט אמו ביוה"כ ליכא לשנויי אליבא דר"ע דהנה הגמ' פריך שם לרבא וכי האי גוונא הא לאו שחיטה היא הא אמרי' במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו והנה הך תירוצא דהגמ' דחייתו לצוק הוי שחיטתו אינו שייך רק לר"מ דס"ל בחולין (דף פ"ה) דהשוחט ונמצאת טרפה חייב בכיסוי דאף דהשחיטה לא התירה באכילה ג"כ הוי שחיטה אלמא דלא בעינן שהשחיטה יהא מתיר באכילה רק דבעינן שיהא שם שחיטה עלה דהא השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות אף לר"מ שפיר משני הגמר' דדחייתו לצוק הוי שחיטתו וא"כ כיון דשם שחיטה עלה אף דחייתו לצוק אינו מתירו באכילה אעפ"כ הא לר"מ אף היכא דאינו מתירו באכילה ג"כ הוי שחיטה וחייב משום או"ב אבל לר"ש דס"ל שם דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה לא שייך תי' זה דאף דדחייתו לצוק הוי שחיטתו אעפ"כ כיון דדחייתו לצוק אינו מתירו באכילה הא הוי שחיטה שאינה ראויה דהא לא עדיף דחייתו לצוק משחיטת טרפה דאף דשם שחיטה עלה אעפ"כ כיון דאינו מתיר באכילה הוי שחיטה שאינה ראויה א"כ ה"נ הא הוי שחיטה שאינה ראויה ופטור משום אותו ואת בנו [ועי' בחולין (דף פ"א) השוחט פרת חטאת ועגלה ערופה ר"ש פוטר וחכמים מחייבין וע"כ צ"ל דרבא קאי בתירוצו אליבי' דר"מ וכן מבואר בתוספות שם ובת"י וא"כ הא לר"ע ליכא לשנויי בכה"ג דלר"ע מוכח דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה: והא דגרסינן בזבחים (דף ק"ז) והדתנן הזורק מקצת דמים בחוץ חייב מנ"ל נפקא לי' מדתניא דם יחשב לרבות את הזורק דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר או זבח לרבות את הזורק כו' ור"ע האי דם יחשב מאי עביד לי' לרבות שחיטת העוף ור"י נפקא לי' מאו אשר ישחט ור' עקיבא אמר לך ההוא מבעי לי' על השוחט הוא חייב ולא על המולק וק"ל דהאיך מצינן לאוקמא לר' עקיבא הקרא למעוטי מולק הא איתא בחולין (דף י"ז) כי ירחק ממך המקום כו' וזבחת ר"ע אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה שבתחלה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן כו' וכיון דעיקר קרא דשחוטי חוץ נאמר במשכן שהיה במדבר דכתיב אל פתח אהל מועד לא הביאו וא"כ כיון דלר"ע היה מותרין בבשר נחירה במדבר א"כ אף אם נימא דיש שחיטה לעוף מה"ת מ"מ לא עדיף מבהמה שהיא מותרת בנחירה ולמה פטור המולק דהא נחירתו זו היא שחיטתו ומה חילוק איכא בין שחיטה למליקה כיון דמליקה הוא ג"כ שחיטה: וע"כ צ"ל דר"ע יסבור כר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה וא"כ א"ש דלכך פטור במליקה משום דהא קיי"ל כיצד סדר מליקה חותך שדרה ומפרקת עד שמגיע לסימנים [ועיין בזבחים (דף ס"ד) ובחולין דף כ')] וא"כ הא מיד נשתבר לה שדרה ומפרקת הויא לה טרפה ועיין בחולין (דף כ"ח) נהי נמי דכי תבר לה שדרה ומפרקת ה"ל טרפה]וא"כ הא אם מלק אח"כ בסימנים נהי נמי דמליקתו הויא שחיטתו מ"מ הא הוי שחיטה שאינה ראויה דהא כבר נעשית טרפה מקודם ולאו שמה שחיטה לכך פטור וא"ל הא אמרינן בחולין (דף פ"ה) דטעמא דר"מ