פורת יוסף (שלופר) פד

אף אי הוה ילפינן מנזיר דהיתר מצטרף לאיסור אעפ"כ ה"א דשרי באכילה משום דעשה דוחה ל"ת לכך איצטריך קרא דיקדש אבל לפי מה שביארתי ניחא דהא דהוצרך ר"א לשנויי דיקדש עשה הוא משום דרוצה ליישב אליבי' דכ"ע אף לר"ש דס"ל כ"ש למכות אבל הכא דקיימינן אליבי' דר"ע ולר' עקיבא לשיטתו דלא ס"ל כר"ש בלא"ה ניחא דלא שייך לומר בזה דאתי עשה ודחי ל"ת משום דאפשר לקיים שניהם כנ"ל: ה והנ"ל דלר' עקיבא לשיטתו מוכח ע"כ דלא כר"ש דבעינן כזית בכל האיסורים והוא דגרסינן ביומא (דף ס"ג) ירצה לקרבן אשה לה' אלו אישים מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח ופריך הגמ' טעמא דרבי רחמנא הא לא, רבי רחמנא ה"א שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ומשני הגמ' ע"ז שלשה תירוצים רב יוסף משני הא מני חנן המצרי היא דתניא חנן המצרי אומר אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזוויג לי' אימור דשמעת לי' לחנן המצרי דל"ל דחויין דלית לי' הגרלה מי שמעת ליה דילמא מייתי ומגריל אלא אמר ר"י הא מני ר' שמעון היא דתניא ר"ש אומר מת אחד מהם מביא חבירו שלא בהגרלה רבינא אמר כגון שהומם וחיללו על אחר ומנא תימרא דפסיל בי' מומא דתניא ואשה לא תתנו מהם אלו החלבים כו' לה' לרבות שעיר המשתלח כו' רבא אמר כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ וכי האי גוונא מי אסור הא לאו שחיטה היא הא אמרי במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו: ולכאורה ק"ל לר' עקיבא אמאי איצטריך קרא דלה' למעוטי מחוסר זמן ת"ל דאין הגורל קובע דלר"ע לשיטתו נסתרה הנך שלשה תירוצים דהגמ' דכתירוץ ר"י דמשני דאיצטריך קרא היכא דמת שעיר המשתלח ליכא לשנויי לדידי' לפי מה דאיתא לעיל (דף מ') ת"ש שאלו תלמידיו את ר"ע עלה בשמאל מהו שיחזיר לימין אמר להם אל תתנו מקום כו' טעמא דאל תתנו כו' הא לא"ה מהדרינן ליה והא אמרת הגרלה מעכבא כו' אמר רבא ה"ק עלה הגורל בשמאל מהו שיחזירו לו ולשעירו לימין א"ל אל תתנו מקום כו' וכתבו התוס' שם בד"ה כיון ולא בעי לאוקמא לר"ע כר"ש דס"ל דהגרלה לא מעכבא כיון דר' יהודה ור' נחמי' נמי היו תלמדיו כדאיתא ביבמות (דף ס"ב) עכ"ל [רק דהגמ' רוצה להוכיח מדר' עקיבא דר' יהודה סובר דהגרלה אינה מעכבא אבל לפי מה דמסיק הגמרא דאף לר' יהודה ג"כ הגרלה מעכבא א"כ בודאי סובר ר"ע ג"כ דהגרלה מעכבא] אלמא דר"ע סובר דהגרלה מעכבא דלא כר"ש וא"כ הא ליכא לשנויי לדידי' דאיצטריך קרא היכא דמת השעיר המשתלח כיון דאף אם מת השעיר אעפ"כ אם מייתי אחר צריך להגריל כיון דהגרלה מעכבא ואם כן עדיין תקשה הא בלא"ה ידעינן משום דאין הגורל קובע: ועוד לפי מה דמבואר בפסחים (דף צ"ו) אמר ר"י שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש אמר ר"ע אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו ומפרש רש"י ותוס' דאפילו לרב דס"ל דבעלי חיים אינן נדחין מ"מ אם נמצא קודם שחיטת הפסח ירעה משום דדחיא בידים אמנם הרמב"ם (בפ"ד מה' ק"פ הל' ו') כתב מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהם עומדים יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח והשני יקריב שלמים כו' והשיג עליו הראב"ד זה שיבוש אלא ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים כמבואר במשנה הנ"ל ועי' בכ"מ ובלח"מ שהאריכו בישוב שיטת הרמב"ם ותורף דבריהם הוא דהרמב"ם לא ס"ל חילוקו של התוס' בין היכא דדחיא בידים או לא רק דהרמב"ם ס"ל דטעמא דר"ע דס"ל דאם נמצא קודם שחיטת הפסח ירעה הוא משום דס"ל דבעלי חיים נדחין אבל הרמב"ם לשיטתו שפסק (בפ"ג מה' פסולי המוקדשין ובפ' ט"ו מה' קרבנות) דאין דיחוי לבעלי חיים לכך פסק דאפילו נמצא קודם שחיטת הפסח יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח והשני יקריב שלמים וא"כ לפי שיטת הרמב"ם מוכח דר"ע סובר דבעלי חיים נדחין וא"כ הא ליכא לשנויי לר' עקיבא דאיצטריך קרא דלה' היכא דמת השעיר המשתלח דהא כיון דמת השעיר המשתלח א"כ הא נדחה הך שעיר של שם ג"כ מהקרבה כיון דס"ל דבע"ח נדחין [ועיין ביומא (דף ס"ד)] וא"כ הא צריך להביא זוג אחר ולהגריל: ואף לשיטת רש"י ותוס' דחילקו דהא דס"ל לר' עקיבא ירעה הוא רק משום דדחיא בידים אבל היכא דלא דחיא בידים י"ל דס"ל לר"ע דבע"ח אינן נדחין אעפ"כ לפי מה דמבואר בצל"ח בפסחים שם דסברתם הוא רק לר' זירא דס"ל דקודם חצות ולאחר חצות שנינו אבל לרבה דס"ל דקודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו לא מיקרי הראשון דחיא בידים דכיון דנמצא הראשון לאחר חצות א"כ כשהגיע חצות אתחזי השני שהרי כבר מופרש ועומד לפנינו וחזי להקרבה נמצא שזה השני הוא ראשון לשעה הראוי להקרבה והוא אתחזי קודם שאתחזי הראשון שהראשון לא אתחזי עד שנמצא בזה בין לרבנן ובין לר"י דפליגי ביומא (דף ס"ד) איזה יקריב ראשון מצוה בשני שהוא ראשון דאתחזי וכיון שמצוה בשני אז לא מיקרי הראשון דחיא בידים אף שיקריב השני לפי שהדין כן עיי"ש שהאריך בזה וא"כ הא מוכח אליבא דרבה דר"ע דס"ל דאם נמצא קודם שחיטת הפסח ירעה הוא משום דס"ל דבע"ח נדחין אף היכא דלא דחיא בידים וא"כ הא ליכא לשנויי אליבי' דר"ע דאיצטריך קרא דלה' היכא דמת השעיר המשתלח כיון דס"ל דבע"ח נדחין כמו שביארתי: ו וכן תירוצו דרבינא דמשני דאיצטריך קרא דלה' כגון שהומם וחיללו על אחר ליכא לשנויי אליביה דר"ע דהנה הגמ' קאמר שם ואיצטריך למיכתב בעל מום ואיצטריך למיכתב מחוסר זמן דאי כתב רחמנא מחוסר זמן משום דלא מטי זמניה אבל בעל מום דמטי זמניה אימא לא כו' והקשה הגר"ע בדו"ח דעדיין קשה דל"ל קרא לפסול בע"מ הא מהך קרא דמחוסר זמן ממילא ידעינן דמום פוסל דהא ליכא לאשכוחי אלא בהומם וחיללו (וכן הקשה התו"י] ותי' דבאמת איכא לאשכוחי נמי בטרפה דטרפה פסול דיעמד חי כתיב וטרפה אינה חיה וכמבואר ברמב"ם (בפ"ד מה' עבודת יוה"כ ה"ח) ורבינא דנקט הומם כיון דבאמת גם מום פוסל: ולכאורה קשה לפי מה דמבואר בתוס' חולין (דף י"א) אהא דקאמר רבינא אתיא מע"ז דאמר רחמנא ועשיתם לו כאשר זמם וליחוש דילמא הך דאסהידו ביה טרפה הוי והקשו התוס' דילמא חובשין אותו י"ב חודש ואם יחיה לאו טרפה הוא י"ל דשמא קסבר טרפה חיה וא"כ כיון דרבינא סובר דטרפה חיה א"כ הא ליכא לשנויי לדידיה דאיצטריך קרא למעוטי מחוסר זמן היכא דנטרף השעיר המשתלח דהא לרבינא דס"ל טרפה חיה א"כ היכא דנטרף לאחר הגרלה שפיר חזי להקרבה דיעמד חי קרינן בי' ז"א לפי מה דמבואר בתוס' חולין (דף ק"מ) דהקשו על הא דקאמר הגמ' טרפות מחיות נפקא הניחא למ"ד טרפה חיה אלא למ"ד טרפה אינה חיה כו' הרי מבואר דלמ"ד טרפה חיה ליכא למעט מחי טרפה ובמס' עו"ג (דף ה') איתא דמחוסר אבר פסול לב"נ לקרבן מדכתיב מכל החי ופריך ההוא מבעיא ליה למעוטי טרפה ומשני טרפה מלהחיות זרע נפקא ופריך הניחא למ"ד טרפה אינו יולדת אלא למ"ד טרפה יולדת מאי איכא למימר והרי הך מ"ד דס"ל דיולדות כ"ש דס"ל דחיה ואפ"ה פריך הגמ' לדידי' דילמא בא הך מכל החי למעט טרפה ותירצו דהיכא דהפסוק הוי מיותר נוכל למעט טרפה גם למ"ד טרפה חיה דמ"מ אינו חי זמן מרובה ורק היכא דאינו מיותר דאיצטריך לדרשא אחרינא תלוי בהך פלוגתא דלמ"ד