פורת יוסף (שלופר) פג

מעשה לוקין עליו הא י"ל דאף דסובר דלאו שאין בו מעשה לא היו לוקין עליו אעפ"כ איצטריך ללאו הנל"ע משום דמשכחת לה נותר ע"י מעשה: אמנם י"ל דר' יעקב שפיר קאמר לא מן השם הוא זה לר' יהודה לשיטתו דלדידי' לא משכחת בכה"ג לפי מה דמבואר בפסחים (דף פ"ה) והתניא ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח וא' עצם שאין בו מוח כו' או אינו אלא בבשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל בעצם שיש בו מוח שובר ואוכל משום דאתי עשה ודחי ל"ת כשהוא אומר ועצם לא ישברו בו בפסח שני שאין ת"ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח יעשו אותו הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח הרי מבואר דהא דאסור לשבור עצה שיש בו מוח הוא משום דילפי' מפסח שני א"כ כ"ז לדידן דקיי"ל כר' יוסי דאשה בשני שוחטין עליה בפני עצמה א"כ שוה פסח שני לפסח ראשון אבל לר"י לשיטתו דסובר בפסחים (דף צ"א) דנשים בראשון חובה ובשני רשות א"כ לדידי' הא ל"ל ילפותא לאסור בפסח ראשון שבירת עצם שיש בו מוח דהא י"ל דעד כאן לא אסר רחמנא כ"א בפסח שני משום דהעשה דאכילת פסח אינו שוה בכל דאינו נוהג בנשים והל"ת דשבירת עצם הוא נוהג בנשים ג"כ לכך לא אתי עשה שאינו שוה בכל ודוחה ל"ת השוה בכל אבל בפסח ראשון דהעשה דאכילת פסח ג"כ שוה בכל דאף נשים מצווין על אכילת פסח י"ל דדחי העשה דאכילת פסח הל"ת דשבירת עצם וא"כ א"ש דר' יעקב שפיר קאמר לר' יהודה לשיטתו דלא מן השם הוא זה אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה דלר' יהודה לשיטתו דסובר דנשים אינו מצווין על פסח שני א"כ לדידי' צריכין לומר דבפסח ראשון מחויב לשבור עצם שיש בו מוח משום דאתי עשה ודוחה ל"ת וא"כ לא שייך לומר דבהאי שבירה הוא מביא לידי נותר דהא אף אם לא שבר העצם ג"כ חל עליו הלאו דלא תותירו כיון דמחויב לשבור העצם ולאכול המוח א"כ שפיר קאמר לר' יהודה לשיטתו דלא צריכין לנתוקי ללאו דהא לדידך בלא"ה אין לוקין משום דהוי לאו שאין בו מעשה [אבל ר' יעקב גופא יסבור כהילכתא דנשים חייבות בפסח שני א"כ באמת איצטריך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר לנתק לעשה וא"כ א"ש דאף דקיי"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת ולא איצטריך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר להורות דאין שרפת נותר דוחה יו"ט אעפ"כ י"ל דאיצטריך קרא לנתק לעשה כנ"ל והא דמוקי הגמ' דוהנותר ממנו עד בוקר קאי להורות דאין שרפת נותר דוחה שבת קאי לאביי ורבא דלא ס"ל דשבת הוי עשה ול"ת א"כ לדידהו בפשיטות ניחא אבל באמת אף לדידן ניחא]: וא"כ לפ"ז מיושב קושיית התוס' על הערוך הנ"ל די"ל דר"ע יליף שפיר מוהנותר ממנו עד בוקר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו די"ל דר"ע סובר כר' יהודה דנשים בפסח שני רשות וא"כ שפיר מוכח מהקרא דוהנותר ממנו עד בוקר דאתא לנתק לעשה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו דאל"כ ל"ל לנתק הא בלא"ה אין לוקין עליו משום דהוי לאו שאין בו מעשה דל"ל דמשכחת לה שיש בו מעשה כגון ששבר עצם שיש בו מוח כנ"ל ז"א דבלא"ה חל עליו איסור נותר על המוח שבעצמות דהא מחויב לאוכלו כנ"ל [ולהורות דאין שורפין נותר ביו"ט נמי לא איצטריך קרא לר"ע דזה ידעינן מהקרא דעולת שבת בשבתו]. ד אמנם לכאורה י"ל דאף דליכא קרא דאסור לשבור עצם שיש בו מוח אעפ"כ בלא"ה ידעינן דאסור לשבור עצם שיש בו מוח דלא שייך לומר בזה דאתי עשה ודאי ל"ת לפי מה דמבואר בזבחים (דף צ"ו) דפריך הגמ' אהא דכתיב יקדש להיות כמוה ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת אמר רבא, אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ כיון דמוכח מהקרא דיקדש דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש א"כ ה"נ כיון דהלאו דשבירת עצם מיוחד בקדשים דווקא לכך לא אתי עשה דאכילת פסח ודחי לה [וכן מבואר בצל"ח בפסחים (דף צ"ה) בד"ה מבעי לי' וז"ל ונראה דגם רבנן מודה דאפי' עצם שיש בו מוח יש בו משום שבירת עצם אלא דלא מצרכי קרא לזה דבלא"ה אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ודלא כמו שפי' התוס' בזבחים (שם) בד"ה אחד עצם דמהכא יליף לה רבא ולענ"ד רבא שם קאי אליבי' דרבנן וראי' לדבר דשם בזבחים קאמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש שנאמר ועצם לא תשברו בו והיינו קרא דפסח ראשון דבפסח שני כתיב ועצם לא ישברו בו וא"כ מקרא דפסח ראשון עצמו אמר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח והיינו שבלא"ה אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש]: אמנם לכאורה אין להוכיח מהך קרא דיקדש דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דקושיית הגמ' יש ליישב בלא"ה דהנה המ"ל (בפ"ה מה' יסה"ת) חקר בהא דקיי"ל כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך אכילתן היכא דמצוה הוא לאכול אם יוצא י"ח שלא כד"א או לא והנ"ל דאף אם נימא דבמצוה בעינן ג"כ דרך אכילתן אבל במ"ע דאכילת קדשים לא בעינן דרך אכילתן והוא לפי מה דמבואר בדורש לציון דרוש א' דבמ"ע דאכילת קדשים לא בעינן כזית וכדבריו מבואר להדיא בתוס' ישנים ביומא (דף ל"ט) אהא דקאמר דבימי שמעון הצדיק היה ברכה בלה"פ וכל כהן שמגיעו כזית כו' מכאן ואילך נשתלחה מאירה וכל כהן מגיעו כפול וז"ל וא"ת האיך היו מקיימין מצות אכילת קדשים הא בעינן כזית ותי' דלא בעינן כזית אלא דכזית עדיף וחשוב הרי להדיא דלא בעינן כזית באכילת קדשים והנה שיטת המהרש"ל בשבועות (דף כ"ג) בתוס' ד"ה דמוקי דלר"ש דס"ל כ"ש למכות ה"ה דשלא כדרך אכילתן ג"כ אסור לדידיה ודבריו ברורין דכיון דחזינן דחייביה תורה לר"ש אף על כ"ש אף דלא הוי דרך אכילה דאין אכילה פחותה מכזית ה"ה אם אכל שלא כד"א ג"כ חייב לדידי' וא"כ לפ"ז ה"ה במ"ע דאכילת קדשים כיון דלא בעי' כזית ה"ה דיוצא י"ח אף אם אכל שלא כדרך אכילה וא"כ לפ"ז מאי פריך הגמ' דניתי עשה וידחה ל"ת הא קיי"ל בנזיר (דף מ"ח) דכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וא"כ הא יכול לקיים שניהם דמצי לאכול שלא כדרך אכילתן דעל הל"ת דקדשים פסולין אינו עובר אם אכל שלא כדרך אכילה דהא קיי"ל בפסחים (דף כ"ד) דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך אכילתן ושיטת הרמב"ם (בפ"ה מה' יסה"ת ה"ח) דבשלא כדרך אכילה אף איסור תורה ליכא ואינו אסור רק מדרבנן עי"ש והמ"ע דאכילת קדשים קיים בזה דהא המ"ע דאכילת קדשים יוצא אף בשלא כד"א וע"כ צ"ל דהאי דלא משני רבא הכי הוא משום דרוצה לתרץ אליבי' דכו"ע אף לר"ש דס"ל כ"ש למכות א"כ לדידי' אף בשאר איסורין ג"כ חייב בשלא כד"א א"כ תקשה לר"ש מהך קרא דיקדש לכך משני דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש א"כ כ"ז לר"ש אבל לר"ע לשיטתו דס"ל דלא כר"ש כדמוכיח הגמ' בשבועות (דף כ"א) מהא דקאמר ר"ע נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ואי ס"ד כר"ש ס"ל ל"ל לצרף א"כ לדידי' אין להוכיח כלל מהקרא דיקדש דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דלדידי' בלא"ה ניחא כמו שביארתי: ובזה יש ליישב קושיית המפרשים בפסחים (דף מ"ה דקאמר הגמ' א"ל ר"א בר"א לרב אשי לר"ע נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה א"ל משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת מאי היא דתניא יקדש להיות כמוה כו' אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת ותיגמר מיניה דהא כל איסורין שבתורה קא גמר מנזיר וקשה מאי משני רב אשי הא לר"א לשיטתו דמשני בזבחים (דף צ"ו) הנ"ל אהא דפריך הגמ' ניתי עשה וידחה ל"ת ומשני רב אשי יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ הא לר"א לשיטתו אינו מיותר כלל הקרא דיקדש דהא