פורת יוסף (שלופר) פב

ב והנ"ל לבאר דהא דשאלן דוקא הני תלתא שאלות הוא דר' עקיבא רצה להוכיח כשיטתו דלאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו לכך שאלן הני תלתא שאלות דמזה יהיה מוכח דלאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו והוא דגרסינן במכות (דף ג') ואיכא דמתני להא דעולא אהא דתניא לא תותירו ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שלא היו לוקין עליו דברי ר' יהודא ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו מכלל דר' יהודא סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מנ"ל כו' אמר ר"ל גמר מעדים זוממין כו' מה עדים זוממין לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כו' מה להצד השוה שבהן שכן קנס הא לא קשיא ר' יהודא לא סבר לה כר' עקיבא והקשו התוס' בד"ה הא לא קשיא כו' משמע הכא דלר"ע דא"ל עדים זוממין קנסא ל"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דלא מצי יליף מעדים זוממין דהא לדידיה איכא למיפרך מה לעדים זוממין שכן קנס וקשה דהא ר' עקיבא אמר לקמן (דף כ"א) המקיים כלאים בכרם לוקה ופי' בערוך דהיינו שמניח בסוף שדהו כשמצאן זרועין דהוי לאו שאין בו מעשה לכך נראה דהמקיים כלאים בכרם היינו שעשה גדר סביב הכלאים: והנ"ל ליישב שיטת הערוך דהנה לכאורה ק"ל מאי פריך הגמ' ור' יהודה מנ"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו הא הגמ' בתמורה (דף ה') פריך ור' יעקב האי והנותר מאי עביד לי' מיבעי לי' לכדתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו בשש' עשר חל להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר כו' ואמר חזקי' מ"ט אמר קרא והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו בא הכתוב ליתן בוקר שני לשרפתו ולכאורה ק"ל ל"ל קרא ע"ז להורות דשרפת נותר אינו דוחה שבת ויו"ט הא איתא בשבת (דף כ"ד) מנה"מ דאין שורפין קדשים ביו"ט כו' ומשני רב אשי שבת שבתון עשה וה"ל יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ ל"ל קרא להורות דשרפת קדשים אינו דוחה שבת ויו"ט הא בלא"ה ידעינן דלא אתי עשה דשרפת נותר ודוחה ל"ת ועשה דשבת וע"כ צ"ל דר' יעקב יסבור כאביי ורבא בשבת שם דילפינן הא דאין שורפין קדשים ביו"ט מקרא דלבדו או מעולת שבת בשבתו וע"כ דלא ס"ל דשבת הוי עשה ול"ת [וע' בתוס' שם ד"ה ולא מילה] לכך ילפי' אביי ורבא מקרא וא"כ י"ל דאף ר' יעקב לא ס"ל הא דשבת הוי עשה ול"ת לכך איצטריך קרא דעד בוקר דבלא"ה ה"א דאתי עשה דשרפת נותר ודוחה ל"ת דשבת והשתא תקשה מאי פריך הגמ' ור"י מנ"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו הא י"ל דר"י סובר כהילכתא כדקיי"ל בכ"מ בש"ס דשבת הוי עשה ול"ת וא"כ לא איצטריך הקרא דוהנותר ממנו עד בוקר להורות דשרפת נותר אינו דוחה שבת כנ"ל וע"כ דאתא ללאו הניתק לעשה א"כ מוכח דלאו שאין בו מעשה היו לוקין עליו בזמן הבית: אך י"ל דהגמ' פריך שפיר לפי מה דמבואר בתוס' חולין (דף קמ"א) בד"ה לא צריכא דשיטת הריב"א דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אעפ"כ אם עבר וקיים העשה אינו לוקה משום דהל"ת נדחית מפני העשה רק דהעשה אינה נדחית מפני העשה משום דמאי אולמא הך עשה מהך עשה לכך אם עבר וקיים העשה אינו לוקה עיי"ש וא"כ א"ש דנ"מ מהא דכתב רחמנא עד בוקר ליתן בוקר שני לשרפתו לחייב מלקות אם עבר ושרף נותר ביו"ט דא"נ דלכך אסור לשרוף נותר ביו"ט משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ אם עבר ושרפו אינו לוקה כשיטת הריב"א הנ"ל דהל"ת דיו"ט נדחית מפני העשה דשרפת נותר רק דהעשה דיו"ט אינה נדחית מפני העשה אבל השתא דכתב רחמנא עד בוקר בא להורות, שזמן שרפת נותר ומצותו הוא בבוקר שני וקודם לכן אינו חל עלה כלל המצוה דשרפה וא"כ אם עבר ושרפו לוקה: ומעתה א"ש דלר' עקיבא לשיטתו מוכח אף בלאו האי קרא דעד בוקר דזמן שרפת נותר ומצותו הוא בבוקר שני דהנה בשבת (דף כ"ד) יליף אביי דאין שורפין קדשים ביו"ט מהא דאמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט והקשו התוס' תימא כיון דקרא בשבת איירי מנ"ל למדרש ולא עולת חול ביו"ט דילמא דוקא ולא חול בשבת דחמור מיו"ט וי"ל דאביי סבר כר' עקיבא דס"ל בשבת (דף קי"ד) עולת שבת בשבת אחרת לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט ומדאיצטריך קרא למישרי עולת שבת ביו"ט א"כ עולת חול ביו"ט אסור דקסבר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט כדאמר התם ור' ישמעאל פליג התם ודריש עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביוה"כ אבל שקריבין ביו"ט לא איצטריך דקסבר נדרים ונדבות קריבין ביו"ט עכ"ל הרי מבואר דלר"ע לשיטתו דס"ל דהאי קרא דעולת שבת בשבתו קאי להורות דחלבי שבת קרבין ביו"ט א"כ מוכח דעולת חול אינה קריבה ביו"ט א"כ לדידי' ידעינן מזה דה"ה שרפת נותר ג"כ אינו נשרף ביו"ט דהא עולת חול הוא ובלאו קרא דעד בוקר ידעינן דאין זמן שרפת נוחר ומצותו ביו"ט ולא איצטריך קרא דעד בוקר ע"ז וע"כ דאתא האי קרא דוהנותר ממנו עד בוקר לנתק לעשה א"כ מוכח דמדאיצטריך קרא לנתק לעשה ש"מ דבלא"ה הי' לוקין ע"ז בזמן הבית הרי דמוכח מזה דלאו שאין בו מעשה היו לוקין עניו [וכעין זה מבואר באחרונים]: ג אמנם זהו תליא בהא דלכאורה קשה מאי קאמר ר' יעקב לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה הא י"ל דאף ר"י סובר ג"כ דלאו שאין בו מעשה לא היו לוקין עליו ואעפ"כ בעינן האי והנותר ממנו עד בוקר לנתוקי ללאו משום דמשכחת לה בנותר שיהא לאו שיש בו מעשה לפי מה דמבואר בש"א (סי' ל"ב) שהוכיח דאף דלאו שאין בו מעשה לא היו לוקין עליו אעפ"כ אם התחלת הלאו בא ע"י מעשה שלו אע"ג דלא נתחייב בשעת מעשה אלא לאח"כ אעפ"כ מיקרי לאו שיש בו מעשה כיון דהלאו בא ע"י מעשה שלו כדמוכח בנזיר (דף י"ח) דבעי הגמ' בנזיר בקבר אי צריך שהי' למלקות ומפ' לה התם כגון שנכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיב' עי"ש הרי דמוכח דאם שהה שם לכ"ע חייב אלמא אף שהשהי' אין בה מעשה מ"מ כיון שהתחלת הכניסה היה ע"י מעשה אף שהי' בהיתר מיחשב גם השהיה כמעשה וכן מוכח ממכות (דף כ"ב) גבי הי' לבוש כלאים וא"ל אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת וקאמר עלה ר"א אפי' שהה כדי לפשוט וללבוש נמי חייב אלמא אף דהשהיה הוא לאו שאין בו מעשה אפ"ה הי' לוקה משום דחשבינן כעושה מעשה הואיל דהתחלת הלבישה באה ע"י מעשה שלו עיי"ש שהאריך בזה וכן מוכח מהא דפסק הרמב"ם (בפ"א מה' חמץ ומצה הל' ג') לא הי' לוקה משום ב"י וב"י אלא א"כ קנה חמץ בפסח או החמיצו שעשה בו מעשה אלמא מדכתב או שהחמיצו דאם נתן מים לקמח אעפ"י שהחימוץ בא לאחר מכאן ובשעת החימוץ אינו עושה מעשה אעפ"כ מיקרי לאו שיש בו מעשה והשתא תקשה הא משכחת לה גבי נותר שיהיה לאו שיש בו מעשה לפי מה דמבואר בפסחים (דף צ"ה) ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח נמצא מבואר דעצם שיש בו מוח ג"כ אסור לשבור א"כ הא משכחת לה נותר ע"י מעשה כגון שלקח עצם שיש בו מוח ושיברו להוציא המוח שיש בו כזית ולא אכל ונתותר דהוי לאו שיש בו מעשה כיון דע"י מעשה שלו ששברו חל הלאו דלא תותירו על המוח דאם לא הי' שובר העצם לא היה חל עליו הלאו דלא תותירו על המוח שבעצמות אף דהוי בכלל בשר כדתניא נימנין על המוח שבראש אעפ"כ כיון דא"א לאוכלן דהא אסור לשבור העצם ולהוציא המוח א"כ לא קאי עליו הלאו דלא תותירו אבל השתא דשברו ויכול לאוכלו א"כ שוב חל עליו הלאו דלא תותירו על המוח כיון דיכול לאוכלו וא"כ קשה מנ"ל דר' יהודא סובר דלאו שאין בו