פורת יוסף (שלופר) פא

למילף ג"כ בהיפוך הקהל מראי' בג"ש דראי' ראי' דכי היכי דבראי' טמאים פטורין מראי' והבאת קרבן כמבואר בחגיגה (דף ד') וברמב"ם (פ"ב מה' חגיגה ה"א) ה"ה בהקהל ול"ל קרא ע"ז: אך י"ל דהנה הטורי אבן בחגיגה (דף ג') הנ"ל הקשה אהא דקאמר הגמ' גמר ראי' ראי' מהקהל הא בנדה (דף כ"ה) אמרינן כל ג"ש שאינו מופנה כל עיקר אין למידין ממנו והכא הא ראי' דגביה מצות ראי' אינו מופנה כל עיקר וההיא דגבי הקהל בבוא כל ישראל לראות מיבעי לי' להא דדרש בסוטה הנ"ל דאי כתב רחמנא בחג הסוכות ה"א אפי' יו"ט האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד והאיך מצינן למילף בג"ש זו הא אינה מופנית מיהו י"ל דההיא דהקהל מופנית דלכתוב בבוא כל ישראל ל"ל לראות ש"מ לאפנויי מ"מ ק"ל למאי דאמרינן התם בנדה בלישנא קמא מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין ולרבנן למדין ומשיבין והכא כיון דאינו מופנה אלא מצד אחד דהקהל לחוד הא איכא למיפרך מה לראי' שכן תדיר שנוהג ג' פעמים בשנה תאמר בהקהל שאינו נוהג אלא פעם אחד בשמיטה והא וודאי פירכא גדולה היא כדפריך הגמ' כה"ג במנחות (דף ס') מה לצד השוה שבהן שכן מצויין עיי"ש שנשאר בקושיא: וע"כ צ"ל דהגמ' קאי כאן לר' ישמעאל דס"ל דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין לכך שפיר ילפינן ראי' ראי' מהקהל כיון דאין משיבין. והשתא א"ש הא דהביא הרמב"ם ילפותא למעט טמא מראי' מבבוא כל ישראל ולא ילפינן בג"ש מראי' משום דלדידן דקיי"ל כרבנן דר' ישמעאל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין א"כ הא איכא למיפרך מה לראי' דקיל שנשים וטף פטורין כמבואר בריש חגיגה תאמר בהקהל דחמיר דנשים וטף חייבין בה לכך טמא ג"כ חייב לכך איצטריך לן ילפותא דקרא דבבוא כל ישראל למעט טמא מראי' וכיון דזכינו לדין מיושב קושייתי הנ"ל דלכך לא משני הגמ' דאיצטריך הקרא דבבא כל ישראל למעט טמא משום דהגמ' רוצה ליישב אליבא דכו"ע אף אליבא דר' ישמעאל דס"ל מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין א"כ הא לדידי' לא בעינן קרא למעט טמא משום דמצינן למילף בג"ש מראי' לכך משני הגמ' דאתא הקרא דבבוא כו' למעט שמיני עצרת: ומעתה א"ש די"ל דרבנן ור"ש דפליגי אי בעינן שלש רגלים כסדרן פליגי בהא דרבנן ס"ל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין א"כ א"ש די"ל דאיצטריך הקרא דבחג הסוכות למעט שמיני עצרת כקושיית הז"ב וא"ל הא מוכח דש"ע בכלל חג הסוכות מדאיצטריך קרא דבבוא כל ישראל ז"א די"ל דהקרא דבבוא כל ישראל אתא למעט טמא וא"ל הא יכולין למילף בג"ש הקהל מראי' ז"א די"ל מה לראי' שכן נשים פטורות תאמר בהקהל שנשים חייבות כיון דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין אבל ר"ש י"ל דס"ל כר' ישמעאל דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין א"כ לא איצטריך קרא למעט טמא וע"כ דאתא הקרא דבבוא כל ישראל למעט ש"ע א"כ מוכח דש"ע בכלל סוכות וע"כ דאתא הקרא דחג הסוכות להורות דבעינן כסדרן והנ"ל דהאי פלוגתא במופנה מצד אחד אי למדין ומשיבין או לא תליא בהא דאיתא בנדה (דף כ"ב) המפלת כמין בהמה חיה ועוף אם זכר תשב לזכר כו' דברי ר"מ אר"י אמר שמואל מ"ט דר"מ הואיל ונאמר בו יצירה כאדם מעתה המפלת דמות תנין תהא אמו טמאה לידה הואיל ונאמר בו יצירה כאדם שנאמר ויברא אלהים את התנינים הגדולים אלא וייצר מופנה משני צדדין מופנה גבי אדם ומופנה גבי בהמה ויברא גבי אדם מופנה גבי תנינים אינו מופנה מאי מופנה גבי בהמה דכתיב ויעש אלהים את חית הארץ וכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה: י אמנם זהו תליא בהא דאיתא בחולין (דף כ"ז) ועוד שאלו כתוב אחד אומר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף אלמא ממיא איברו וכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איברו א"ל מן הרקק נבראו ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה א"ל קשה בעיניכם כו' מן המים נבראו ולמה הביאן אל האדם לקרות להן שם והשתא א"נ דהאי ויצר לא קאי הקרא לספר אופן הבריאה רק דקאי הקרא לספר האיך שאדם הראשון קרא שמות לכל אחד כפי תכונתו א"כ הא האי וייצר אינו מופנה כלל ולא הוי גבי בהמה מופנה רק דלגבי אדם הוי מופנה האי ויצר והשתא אם נימא דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין א"כ תקשה למאי אפנויי התורה האי ויצר דאדם כיון דלגבי בהמה אינו מופנה האי ויצר ולא הוי מופנה רק מצד אחד דלמדין ומשיבין א"כ הא ליכא למילף מאדם דהמפלת מין בהמה חיה ועוף שתהא טמאה לידה משום דאיכא למיפרך מה לאדם שכן מטמא מחיים כמבואר בנדה (דף כ"ג) וע"כ דמדאפנויי קרא האי ויצר דאדם ש"מ דרצון התורה היתה ללמוד מאדם אלמא דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין אמנם זהו רק אם נימא דהאי ויצר דבהמה קאי לקרות להן שם אבל א"נ דהאי ויצר דקרא קאי לגופיה להורות אופן הבריאה א"כ הא הוי מופנה משני צדדים ועדיין י"ל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין והנה זהו תליא בהא דאם נימא דעופות מן המים נבראו א"כ מוכח דהאי ויצר דבהמה קאי לקרות להן שם אבל א"נ דעופות מן הרקק נבראו צריכין לומר כפשטיה דקרא דהאי ויצר דבהמה קאי על אופן הבריאה והנה בחולין (דף כ"ז) הנ"ל מבואר דזהו תליא בהא דא"נ דאין שחיטה לעוף מה"ת הוא משום דמן המים נבראו לכך דומים לדגים דבאסיפה בעלמא סגיא להו אבל א"נ דמן הרקק נבראו צריכין שחיטה כבהמה רק דכיון דחיותן זוטר סגיא להו בסימן אחד ועי"ש בתוס' ד"ה תדע: ומעתה א"ש המשך הדברים דארבעה אבות נזיקין ואבות מלאכות ארבעים חסר אחת דתליא בהדדי דכיון דקחשיב ארבעה אבות נזיקין וקחשיב מבעה אלמא דס"ל דכופרא כפרה וע"כ דס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת דמזה מוכח דבממון עונשין מה"ד אף בכופרא דהוי כפרה כשיטת הקרבן אהרן א"כ מוכח דהאי ויצר דבהמה קאי על קריאת שם א"כ מוכח דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין א"כ לא איצטריך קרא למעט טמא מהקהל וע"כ דהקרא דבבוא כל ישראל קאי למעט ש"ע א"כ מוכח דש"ע הוא בכלל חג הסוכות א"כ מוכח מהקרא דחג הסוכות דבעינן שלש רגלים כסדרן א"כ קשה דל"ל קרא דלה' להורות דעל חטאת אינו מכפר יוה"כ ת"ל דאל"כ לא משכחת לה בבל תאחר וע"כ דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו כמו שביארתי א"כ לית לן ילפותא על חילוק מלאכות והבערה לחלק יצאת לכך חשיב אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וחשיב חד מינייהו הבערה משום דהבערה הוי אב מלאכה ודוק: מערכה יב א גרסינן במס' כריתות (דט"ו) אמר ר' עקיבא שאלתי את ר' גמליאל ואת ר"י באיטליז של עימעום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר' גמליאל הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו מהו חייב א' על כולן או חייב על כל אחת ואחת א"ל לא שמענו אבל שמענו הבא על חמש נשיו נדות בהעלם אחת שהוא חייב על כל א' וא' ורואים אנו שהדברי' ק"ו ועוד שאל ר' עקיבא אבר המדולדלת בבהמה מהו א"ל לא שמענו אבל שמענו אבר המדולדלת באדם שהוא טהור כו' ורואים אנו שהדברים ק"ו ועוד שאלן ר' עקיבא השוחט ה' זבחים בחוץ בהעלם אחת מהו חייב על כל אחת ואחת או אחת על כולן אמר לו לא שמענו אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזבח א' מה' תמחויין בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה ורואה אני שהדברים ק"ו: