פורת יוסף (שלופר) עח

אבל ר"ח סובר כר' יוחנן דס"ל בזבחים (דף ס"ח) הנ"ל דזר אינו מטמא בבית הבליעה וכן מסיק הגמ' שם א"ר יצחק שמעתי שתים א' קמיצת, זר ואחת מליקת זר א' תרד וא' לא תרד ולא ידענא אמר חזקי' מסתברא קמיצה תרד מליקה לא תרד כו' וכן שק הרמב"ם (בפ"ג מה' פסוה"מ הל' ט"ו) וא"כ א"ש דחייב על זרות אף בגמר שחיטה כיון דאם עלו לא ירדו לכך אינו חל איסור שבת דגמר שחיטה על איסור זרות ואינו מוכרח לומר דמיירי דוקא בכהן הדיוט ששחט וא"כ שפיר י"ל דכי אתנייה רבי לדידיה תרתי לפטור אתנייה ואליבא דר"ש ול"ל להגמ' לדחוק ולומר דב"ק עריב מנפשיה לזר שאכל מליקה משום דדמיא ליה: וא"ל הא עדיין י"ל דמיירי בזר ששחט הפרו של כה"ג ואעפ"כ לא שייך לומר בזה אם עלה ירד משום דהא שחיטת קדשים כשרה בזר וכיון דשחיטה אית לי' הכשירה בזר אהני שחיטתו דאם עלו לא ירד ז"א דלא דמי דהא דאמרינן בשמאל כיון דאית לי' הכשירה ביוה"כ וכן בזר דרצה הגמ' לומר דכיון דאית לי' הכשירה בבמה לכך אם עלה לא ירד הוא רק אם משכחת לה אופן שיהא זר כשר לעבודה וכיון דאיכא מקום שזר כשר לעבודה כגון בבמה אף דבמקדש אסריה רחמנא להזר לעבוד עבודה אעפ"כ הא חזינן דלא חמיר פסוליה והראי' דהא בבמה כשר לכך רצה הגמ' לומר דאם עלה לא ירד רק דדחי לה הגמ' משום דמבמה לא ילפינן וכן לענין שמאל, שפיר קאמרינן דהא חזינן דלא חמיר פסוליה והראי' דהא ביוה"כ מכשיר רחמנא לעבוד העבודה בשמאל לכך אם עלה לא ירד אבל בשחיטה כיון דהא דשרי רחמנא לזר לשחוט אין זה, מצד קלישת פסולו דזר רק משום דשחיטה לאו עבודה היא א"כ הא במקום דשחיטה הוי עבודה כגון, בשחיטת פרו של כה"ג כיון דלא מצינו בשום מקום שיהא זר כשר לעבודה שוב דמי שחיטת פרו של כה"ג לכל עבודות קדשים דכמו דבשארי עבודות קדשים אם עשאן זר עלה ירד כן ה"נ בשחיטת פרו של כה"ג אם שחטו זר אם עלה ירד דמ"ש כיון דבזה הוי שחיטה עבודה ובעבודה לא מצינו בשום מקום שיהא זר כשר בו [ועי' בזבחים דף ס"ח זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה שחיטה לאו עבודה היא]: והנה בחידושי הארכתי בזה בפלפול רב ליישב דברי הגמ' וכאן אנקוט בקצרה כיון דכל עיקר קושייתי הוא רק לשיטת רש"י דס"ל דהפלוגתא דמקלקל בחבורה אי חייב תליא בפלוגתא דמלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ י"ל לשיטת רש"י דסובר דאף לר' יהודה דס"ל דמקלקל בחבורה פטור מ"מ חייב בתחלת שחיטה משום חובל אף דבתחלת שחיטה לא תיקן מידי דהא לא התירה באכילה עד סוף השחיטה מ"מ לפי מה דמבואר בתוס' שבת (דף ק"ו) בד"ה חוץ מחובל דכתבו לחלק לר' יהודה בין חובל וצריך לכלבו דפוטר ובשוחט בשבת דמחייב בשני פנים אם משום דאין דרך לחבול בשביל כלבו אם משום דחובל וצריך לכלבו אין התיקון מיד בשעת הקלקול אלא לאחר מכן דלאחר שנעשה החבורה בא הדם משא"כ בשוחט דמיד בשעת הקלקול בא התיקון להוציא מידי, אבר מן החי עיי"ש ונ"מ בין שני התירוצים האלו הוא אם חייב לר' יהודה בתחלת שחיטה דאם נימא דהטעם דפוטר ר' יהודה בחובל וצריך לכלבו משום דאין דרך לחבול בשביל כלבו א"כ בשוחט דאורחי' בכך לשחוט הבהמה ואי אפשר להסוף שחיטה בלי תחלת שחיטה ממילא מיקרי מתקן אף בתחלת שחיטה כיון דהתחלת שחיטה נצרך לתיקון המלאכה דהשחיטה אבל א"נ דלכך פטור בחובל וצריך לכלבו משום דאין התיקון מיד בשעת הקלקול א"כ בתחלת שחיטה דג"כ אין התיקון בא בשעת תחלת מלאכתו דאינו ניתר באכילה עד סוף השחיטה פטור על התחלת שחיטה משום מקלקל וא"כ א"ש די"ל דרש"י סובר כתי' הראשון שבתוס' דהטעם הוא משום דאין דרך לחבול בשביל כלבו א"כ בשוחט בשבת חייב אף על תחלת שחיטה וא"כ שפיר חלין איסור זרות ושבת בבת אחת רק דיש לחקור אם חייב על הסוף שחיטה ג"כ משים חובל א"כ הא נסתרה תירוצי ויש אתי בזה פלפול עצום ואכ"מ ועי' בדרוש וחדוש מהגרע"א מערכה ז']: ה אמנם לפי מה דמבואר בירושלמי ספ"ח דיומא א"ר יוחנן זו דברי ראב"ע ור"י ור' עקיבא אבל דברי חכמים אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר ר' זעירא אמר כל שהוא ר' חנינא אומר בסוף מה נפקא מביניהון מת מרד על דעתיה דר' זעירא כבר כיפר על דעתיה דר' חנינא לא כיפר א"ר זעירא מתניתא מסייע לר' חנינא חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר והשעיר אינו מכפר אלא ביוה"כ חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ משתחשך א"ר חנינא איתותבת קומי' ר' ירמיה ואמר תיפתר שהי' בדעתי' להביא שעיר ולא הביאו ר' יוסי בר' בון בעי ואין הקב"ה רואה את הנולד עי"ש וא"כ לפי מה דהוכיח הירושלמי מהברייתא דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו א"ש די"ל דלעולם אינו חייב עד שיעבור כל הל"ט מלאכות ומשכחת לה כרת דמלאכה כגון שעשה כל הל"ט מלאכות ומת קודם סוף היום שלא עבר עליו סוף היום לכפרו וכן אי נימא כר' יהודה דסובר בשבועות שם דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה ג"כ ניחא דהא משכחת לה כרת דיממא בלא עשה תשובה וא"כ שפיר איצטריך קרא דהבערה לחלק: ולכאורה הי' נ"ל להוכיח כאחת משתי אלה או דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו או דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה והוא דגרסינן במס' כריתות (דף כ"ז) דחייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יוה"כ אין יוה"כ מכפר ויליף שם מקרא דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' חטא שאינו מכיר בו אלא ה' דהיינו אשם תלוי יוה"כ מכפר אבל חייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר והקשו האחרונים לר"ש דס"ל בראש השנה (דף ד') דאינו עובר בבל תאחר רק אם איחר שלש רגלים כסדרן דהיינו חג המצות ושבועות וסוכות א"כ ל"ל קרא ע"ז דחייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר תיפוק ליה בלא"ה מדחזינן דריבה קרא חטאות ואשמות לענין בל תאחר והשתא היכא משכחת לה דיעבור עליהם בבל תאחר הא קודם שמגיע סוכות שהוא רגל האחרון כבר הגיע יוה"כ ומכפר עליהם וא"כ מדחזינן דכתבי' קרא דעובר עלייהו בב"ת ש"מ דאין יוה"כ מכפר על חייבי חטאות ואשמות ודאין וע"כ צריכין לומר כר"י דיוה"כ אינו מכפר בלא תשובה וא"כ א"ש הא דאיצטריך קרא דעל חייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר דבלאו קרא ה"א דיוה"כ מכפר ואפ"ה משכחת לה בל תאחר כגון שלא עשה תשובה ביוה"כ על החטא שמביא עבורו החטאת ואין יוה"כ מכפר לשאינו שבים וכן אי נימא דיוה"כ אינו מכפר אלא בסופו ג"כ ניחא דמשכחת לה גוונא שיהיו בב"ת בחטאת והוא: דגרסינן בשבת (דף ע"א) איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני ר' יוחנן אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת ר' יוחנן אמר חייב על חטאתו ונסלח לו ור"ל אמר פטור מחטאתו ונסלח לו כו' ולר"י נמי הא כתיב מחטאתו ונסלח לו הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני מהו דתימא ליצטרפו קמ"ל ומפ' רש"י דכיון דהאי חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא הוי כאלו נודע לו על הכל דהא אי הוי מייתי קרבן בהדיה דזית מתכפר בלא שום ידיעה דפחות מכשיעור לא חשיב אבל כזית לא מתכפר בלא ידיעה הלכך כי לא אתיידע ליה בהדיה אלא זה אחר זה הוו ידיעות מחלקות עכ"ל נמצא מבואר מדברי רש"י דלכך לא מצטרפי החצי זית קמא עם החצי זית בתרא משום דע"י הידיעה שנודע לו על הכזית חשיב כאילו נודע לו על החצי זית ג"כ: והנה לקמן (דף ק"ה) גרסינן הכותב ב' אותיות בשתי