פורת יוסף (שלופר) עז

חייב עיי"ש. ואם כן רבי דסובר דמלאכה שאצ"ל חייב ס"ל דמקלקל בחבורה פטור: ונקדים עוד הא דגרסינן בשבועות (דף כ"ה) טעמו דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה דלא מחייב אלא חדא אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון דאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה אלמא דלא שייך לדון דאין איסור חע"א רק במקום דשני האיסורין חלין בב"א אבל במקום דבשעה שחל האיסור השני ליתא עדיין לאיסור הראשון אז חלין שפיר שני האיסורין בב"א: והשתא לפ"ז תקשה דהאיך קפץ ב"ק ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי אחת הא לרבי לשיטתו דס"ל דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס וס"ל דהבערה ללאו יצאת וס"ל דמקלקל בחבורה פטור א"כ לא שייך לדון בזה דאין איסור חל ע"א ובוודאי מחויב שתים משום דהא לרבי לשיטתו דס"ל הבערה ללאו יצאה א"כ תקשה כדפריך הגמרא לקמן זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בהקטרה הא אמר ר"י הבערה ללאו יצאת וע"כ צ"ל כמו דמשני הגמרא התם דמיירי בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה וא"כ כיון דלא משכחת להאי דינא דזר ששימש בשבת אלא בשחיטה א"כ תקשה הא לא שייך כלל לדון בזה הא דאין איסור חע"א משום דאינם באים בב"א דהא לרבי לשיטתו דס"ל דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס א"כ מיד ששחט סימן א' חייב משום זרות כיון דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס כמו דאמרי' בחולין (דף כ"ט) לא נחלקו אלא כגון ששחט סימן אחד בחוץ וסימן א' בפנים למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס מחייב כו' וא"כ כיון דמיקרי שחיטה בסימן אחד להתחייב עליו משום שחוטי חוץ ה"נ מיקרי שחיטה בסימן אחד להתחייב עליו משום זרות כמו דמוכח מזבחים (דף ק"ט) דפריך הגמ' אהא דת"ר המקטיר כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור קס"ד מאי פטור פטור זר אמאי הקטרה היא אלמא דכיון דהוי הקטרה להתחייב בחוץ חשיב ג"כ הקטרה להתחייב משום זרות בפנים א"כ ה"נ כיון דחשיב שחיטה בסי' א' להתחייב עליו בחוץ חשיב נמי שחיטה להתחייב עליו משום זרות בפנים וא"כ כיון דמשום זרות חייב בסי' א' ומשום שבת אינו חייב עד שיגמור כל השחיטה דאז הוי מתקן דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ אבל בתחלת שחיטה הא הוי מקלקל ופטור דהא בתחלת שחיטה לא תיקן כלום דהא עדיין לא יצא מידי אבמה"ח עד גמר שחיטה ובתוספות שבת (דף ק"ו) ד"ה חוץ מבואר דלכך חייב בשוחט לר"י משום דבשעת הקלקול בא התיקון שהוציאה מידי אבמה"ח וא"כ בתחלת שחיטה דלא תיקן עדיין פטור דהוי מקלקל וא"כ כיון דאיסור זרות ואיסור שבת אינן חלין בב"א דהא משום זרות חייב בתחלת שחיטה ומשום שבת אינו חייב עד שיגמור כל השחיטה לרבי לשיטתו א"כ הא ל"ש לדון בזה דאין איסור חל ע"א כמבואר בשבועות (דף כ"ז) הנ"ל ובודאי מחויב שתים והאיך קפץ ב"ק ונשבע דשמע מרבי אחת: ד אך יש ליישב קושייתי בפשיטות לפי מה דמבואר בירושלמי (פ"ז) דתרומות ובכתובות (פ"ג) גבי מדליק גדיש בשבת דלא אמרינן שמיד שהדליקו חייב מיתה וחיוב ממון חל אחר זה משום דעל כל שיבולת ושיבולת חייב מיתה עיי"ש א"כ ה"נ י"ל לענין חיוב זרות דשחיטה דאף שנתחייב מיד כששחט מקצת סימנים כיון דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס מ"מ גם אח"ז לא פקע ממנו חיוב זרות ונמשך החיוב זרות בכל השחיטה דכל מה ששחט הוא בחיוב זרות כמו דאם הי' שוחט מקצת סימנים כהן וגמרו זר דחייב כן ה"נ אף דשחט זר מתחילה וע"ס מ"מ לא פקע ממנו החיוב זרות גם בגמר שחיטה וחייב על הגמר שחיטה ג"כ משום זרות לכך אינו חל איסור שבת על איסור זרות דגמר שחיטה: והשתא קשה דל"ל להגמרא לדחוקי דבר קפרא עריב לזר שאכל מליקה הא יש לומר דבר קפרא הוכיח מזה דע"כ איירי בב"א לפי מה דמבואר ברש"י ביומא (דף כ"ד) אהא דקאמר הגמ' גבי עבודות שזר חייב עליו מיתה והמעלה על גבי המזבח בין דבר כשר ובין דבר פסול ומפ' רש"י בהנך פסולין שפסולין בקודש ראם עלו לא ירדו מש"ה חשיבא הקטרה אלמא דבהנך פסולין דאם עלו ירדו אינו חייב זר עליהן משום הקטרה ואיתא בזבחים (דף ס"ח) אמר רב שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה זר וסכין מטמאין בבית הבליעה ומבואר בתוספות שם ד"ה אמר רב כו' דבזר וסכין דמטמאין בזה אם עלו ירדו וא"כ הא י"ל דבר קפרא ס"ל כרב דזר מטמא בבית הבליעה וא"כ בשחיטת זר אם עלו ירדו א"כ היה קשה ליה לבר קפרא אמאי ס"ל לרבי בזר ששימש בשבת דאינו חייב אלא אחת הא לרבי לשיטתו לא שייך לדון בזה אם איסור חע"א משום דאינן באין כאחת החיוב זרות ושבת דהא כיון דמיד בתחלת שחיטה חייב משום זרות לרבי דס"ל דישנו לשחיטה מתחלה וע"ס א"כ שוב אם עלו ירדו אף אם הי' הכהן גומר השחיטה דהא נפסלה מיד בתחלת שחיטה משום שחיטת זרות וא"כ שוב אינו חייב הזר על הגמר שחיטה משום זרות דהא בהנך פסולין דאם עלו ירדו אינו חייב עליהם משום זרות כמבואר ברש"י ביומא הנ"ל לענין חיוב הקטרה א"כ ה"נ לענין חיוב שחיטה דזרות דמ"ש וא"כ כיון דבגמר השחיטה נפקע החיוב זרות א"כ הדרא קושייתי לדוכתא דהא לא שייך בזה אין איסור חע"א דהא בשעה שבא החיוב שבת ליכא איסור זרות (ודחיקא לי' לב"ק לאוקמה דהא דקאמר רבי אינו חייב אלא אחת אינו אליבא דנפשי' רק אליבא דר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב]. וע"כ צ"ל דהנה הגמרא פריך לקמן (דף ל"ג) אהא דקאמר ר' יוסי זר ששימש בשבת חייב שתים זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה אי בהקטרה האמר ר"י הבערה ללאו יצאת ומשני בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה ופריך א"ה מאי איריא זר אפי' כהן הדיוט נמי ומשני שזר אצלו קאמר ומיירי אף בכהן הדיוט וא"כ א"ש די"ל דהאי זר ששימש בשבת דקאמר רבי דאין חייב אלא אחת מיירי דווקא בזר אצלו דהיינו בכהן הדיוט ששחט פרו של כה"ג א"כ בזה אף דשחיטת פרו של כה"ג פסולה בהדיוט מ"מ אם עלו לא ירדו דהא בזבחים (דף ס"ח) הנ"ל פריך הגמר' לרב מ"ש שמאל דאית לי' הכשירה ביוה"כ זר נמי אית לי' הכשירה בבמה מבמה לא יליף ופירש"י משום דבמה כחול היא לגבי מקדש וא"כ כ"ז בזר אבל בכהן הדיוט ששחט ביוה"כ אף דפסלה בשחיטתו מ"מ כיון דאית לי' הכשירה כל השנה בעבודה אהני שחיטתו דאם עלה לא ירד לכך אינו חייב אלא אחת משום דאיסור זרות לא פקע אף בגמר שחיטה: והשתא א"ש הא דעריב ב"ק לזר שאכל מליקה משום דב"ק לשיטתו הוכיח דרבי ס"ל דאין אחע"א אף אם חלין בב"א דכיון דב"ק סובר דבשחיטת זר אם עלו ירדו א"כ ק"ל אמאי ס"ל לרבי בזר ששימש בשבת דאינו חייב אלא אחת הא אינם חלין בב"א כנ"ל וע"כ צ"ל דמיירי בכהן הדיוט ששחט פרו של כה"ג א"כ מוכח דרבי סובר דאין איסור חע"א אפי' בב"א דהא בכהן הדיוט ששחט פרו של כה"ג הוי איסור ב"א דהא לא חל על הכהן איסור זרות עד שבא יוה"כ ובשעה שבא יוה"כ חל עליו איסור זרות לגבי פרו של כה"ג ואיסור שבת בב"א והוי כמו דאייתי שתי שערות בשבת דהוי איסור ב"א כדמפרש"י דהשתא ל"ל כדלעיל כו' דהא לא חל שום איסור עליו עד היום דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו אבל הביא ב' שערות בחול קדים זרות עלי' עכ"ל כן ה"נ בכהן ששחט פרו של כה"ג הוי איסור ב"א דהא לא חל עליו איסור לעבוד העבודה עד יוה"כ וא"כ מוכח דרבי סובר דאף באיסור בת אחת אינו חייב אלא אחת לכך עריב בר קפרא גזר שאכל מליקה משום דלדידי' מוכח מזר ששימש בשבת דרבי פוטר אליבא דר"ש באיסור ב"א: