פורת יוסף (שלופר) עו

משני אלה התירוצים שבתוס' או דשחיטה שרי קודם התמיד או דזהו למצוה ולא לעכב א"כ הא ל"ל כר"ע דבשר נחירה מותר במדבר דלר"ע הא מוכח מהקרא דויעלו עולות דשחיטה ג"כ אסור קודם, התמיד וגם דמעכב כנ"ל וע"כ מוכרחין לומר כר' ישמעאל דבשר נחירה לא אישתרי א"כ הא מוכח מהקרא דושפך דאין שחיטה לעוף מה"ת כנ"ל א"כ תקשה דל"ל הקישא דזאת תורת הבהמה והעוף וע"כ דאתא לחייב מלקות בזמן הבית על שתיית נבלת בהמה כנ"ל וע"כ דאין עונשין מה"ד כנ"ל א"כ מוכח דהטעם דאין עונשין מה"ד הוא כשיטת הק"א משום דילמא איכא פירכא ולא כהמהרש"א א"כ א"ש הא דחשיב מבעה דהוא אדם בארבעה אבות נזיקין ולא קשה מאי לא הרי משום דאדם קיל שאין משלם כופר ולא קשה הא הוי קלבד"מ משום דכופרא כפרה ולא קשה דא"כ ל"ל קרא דעליו דהא אין עונשין מה"ד משום דהא לשיטת הק"א עונשין אף בכופר מן הדין ודו"ק: מערכה יא א אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וקחשיב חד מינייהו והמבעיר והנה הגמרא בשבת (דף ע"ג) פריך מנינא ל"ל אמר ר' יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת והנה לעיל (דף ע') גרסינן הבערה ללאו יצאת דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת וא"כ מתני' דחשיב הבערה במנין הל"ט חטאות א"כ הא מוכח דס"ל כר' נתן דהבערה לחלק יצאת דלר"י דס"ל דהבערה ללאו יצאת הא ליכא חיוב חטאת בהבערה כיון דאין זדונו בכרת כמבואר, בשבת (דף קי"ג) עיי"ש. ב והנ"ל דהאי פלוגתא אי הבערה ללאו או לחלק יצאת תליא בהא דפליגי רבי ור' יהודא בשבועות (דף י"ג) אם יום הכפורים מכפר בלא תשובה או דבעינן תשובה עם יוה"כ והוא דהנה הגמ' פריך שם לרבי דס"ל דיוה"כ מכפר אף בלא תשובה א"כ כרת דיממא היכי משכחת לה ומפרש רש"י דהא בהדיא כתיב כרת דיממא בין בעינוי בין במלאכה בעצם היום הזה ומשני דאכל אומצא וחנקיה ומית א"נ דאכל סמוך לחשכה דלא הוי שהות לכפורי ליה והנה זהו תירץ בין על כרת דאכילה ובין על כרת דמלאכה וא"כ ק"ל לרבי ל"ל קרא דהבערה לחלק שלא נאמר דאינו חייב סקילה וכרת עד שיחלל שבת בכל הל"ט מלאכות כמבואר ברש"י יבמות (דף ו') דהא בלא"ה ידעינן דחייב הי' כרת וסקילה אף על מלאכה אחת דהא זה ברור דאף אם לא הי' כתב קרא לחלק אעפ"כ הוי ידעינן דמלאכה אחת אסור מדאו' דהא קיי"ל דח"ש אסור מה"ת א"כ אף אם נימא שאינו חייב עד שיעשה כל הל"ט מלאכות מ"מ הא מלאכה אחת לא נפיק מתורת ח"ש דהא חזי לאיצטרופי אם ישלים עוד הל"ח מלאכות יתחייב על ידה ואף באיסורי שבת ח"ש אסור מה"ת כמבואר באחרונים וכן מוכח מרש"י דשבת (דף ע"ד) ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור עיי"ש. ש: וא"כ קשה דהאיך ה"א דאינו חייב כרת וחטאת עד שיעבור כל הל"ט מלאכות דא"כ תקשה כרת דיוה"כ במלאכה היכי משכחת לה דהא א"א לעשות כל הל"ט מלאכות סמוך לשקיעת החמה א"כ תקשה הא כיון דעשה מלאכה א' מיד נתכפר דהא אף מלאכה אחת אסור מדאורייתא א"כ שוב לא חזי לאיצטרופי להשאר מלאכות שעשה וא"כ אף דעשה המלאכה בתרא שהשלים לל"ט מלאכות סמוך לשקיעת החמה אעפ"כ הא אין לה במה להצטרף כיון דהל"ט מלאכות הראשונות שעשה כבר נתכפר וכן גם להך שינויא דעביד מלאכה ומית מיד ג"כ קשה הא אף אם מת מיד כשהשלים הל"ט מלאכות אעפ"כ הראשונות כבר נתכפרו ושוב לא חזי לאיצטרופי וכה"ג פריך הגמר' בכריתות (דף י"ח) איתיבי רבא אכל היום אכל למחר כו' ואפי' מכאן ועד שלש שנים מנין שהן מצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ וא"ל הא משני שם באידך שנויא כי קמכפר יוה"כ על כולו שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר ז"א דמו"ח הגאון בנחלת יהושע (ד' ו') האריך להוכיח דהא דאמרינן על פלגא דשיעורא לא מכפר יוה"כ הוא רק בחטא שעבר מקמי יוה"כ ע"כ כיון דאין החטא בשלימות לא מכפר יוה"כ אבל בחטא שעשה ביוה"כ כיון דא"נ דיוה"כ מכפר א"כ אין מקום להחטא לחול כלל שזה אף בח"ש ג"כ נתכפר כיון דזהו לאו בתורת כפרה אלא דאין חל כלל החטא שעשה ביוה"כ וא"כ קשה לרבי ל"ל קרא לחלק הא בלא"ה ידעינן וע"כ צ"ל דבאמת לרבי ל"צ קרא לחלק ויסבור כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת:. ג אמנם לכאורה יש להוכיח דלא כדברינו דרבי סובר דהבערה ללאו יצאת והוא דאיתא ביבמות (דף ל"ב ודף ל"נ) זר ששימש בשבת ר"ח אומר חייב שתים בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת קפץ ר"ח ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי שתים קפץ בר קפרא ונשבע העבודה כך שמעתי מרבי אחת וכן פליגי בבעל מום ששימש בטומאה וזר שאכל מליקה ומסיק הגמר' דפליגי באיסור בת אחת ואליבא דר"ש ופריך הגמרא בשלמא לב"ק כי אתנייה רבי לדידיה אליבא דר"ש כי אתנייה לר"ח אליבא דר' יוסי אלא לר"ח בר קפרא שקורי קא משקר אמר לך ר"ח כי אתני רבי לדידיה תרתי לפטור אתנייה ואיסור כולל אתנייה ואליבא דר"ש וחזיא לב"ק לזר שאכל מליקה ואיידי דדמיא לה ערבה בהדייהו ועיין בה ולא אשכח אלא בבת אחת וסבר מדהא בב"א הא נמי בב"א ומדהנך לפטור הנך נמי לפטור והשתא קשה ל"ל להגמר' לדחוקי לשינויא לב"ק דאיהו עריב זר שאכל מליקה הא יש לשנויי ברווחא דבר קפרא לשיטתו הוכיח דרבי פוטר אף בבת אחת והוא דהנה לכאורה קשה דהאיך קפץ ב"ק ונשבע דשמע מרבי אחת הא לרבי לשיטתו לא שייך כלל לדון בזה הא דאין איסור חע"א דגרסינן בחולין (דף ל"ו) ת"ר השוחט והתיז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר ר"ח אומר תולין אמר ר"פ הכל מודים כו' כי פליגי בנתקנח הדם בין סימן לסימן רבי סבר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף והאי דם שחיטה הוא ר"ח סבר אינה לשחיטה אלא לבסוף והאי דם מכה הוא אלמא דרבי סובר דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף ואיתא בשבת (דף צ"ז) ת"ר הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרים רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה דאמרי' ביתא כמאן דמליא דמיא ועיי"ש דמסיק הגמ' דרבי מחייב שתים והנ"ל להוכיח מזה דרבי סובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב דאל"כ עדיין תקשה אמאי מחייב רבי הא אף א"נ דברה"י מקורה אמרינן דכמו שהונחה דמי מ"מ הא האי הנחה שמונחת באויר רה"י אינה צריכה לו כלל דהא לא נשארה מונח באויר ברה"י אלא דהלכה ונחה ברה"ר וא"כ הא הוי האי הנחה שמונחת באויר מלאכה שא"צ לגופה אף דא"א שתנוח ברה"ר בלי הנחה דאויר רה"י מ"מ הא לענין מלאכה שא"צ לגופה אף דהוי פסיק רישא ג"כ פטור כדקיי"ל החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אף דהוי פ"ר מ"מ כיון דהאי מלאכה דחפירת גומא אינה צריכה לו בעצם אלא דחופר לצורך העפר מיקרי מלאכה שאצ"ל וא"כ ה"נ כיון דהאי הנחה דאויר בעצם אינה צריכה לו כלל ואינו מכוין לתכליתה דלא זרק בכדי שתנוח באויר רה"י דהא לא נשארה מונח באויר רק דהלכה ונחה בר"ה א"כ הא הוי האי הנחה דאויר רה"י מלאכה שאצ"ל וע"כ דס"ל לרבי דמלאכה שאצ"ל חייב וכן העיר בסברא זו הבשמים ראש. והנה ברש"י בשבת (דף ק"ו), בד"ה הא ר' יהודה הא ר' שמעון מבואר דהך פלוגתא אי מקלקל בחבורה חייב או לא תליא בפלוגתא דר"י ור"ש במלאכה שאצ"ל דלר"י דסובר דמלאכה שאצ"ל חייב צריכין לאוקמי אסברא חיצונה דמקלקל פטור דלאו מלאכת מחשבת מיקרי והא דאיצטריך קרא למישרי מילה הוא משום דהוי מתקן לצורך המצוה אבל לר"ש דסובר דמלאכה שאצ"ל פטור ליכא למימר דלכך חייב במילה משום דהוי תיקון מצוה כיון דלענין עצם המלאכה דחבורה הוי מקלקל אף דמתקן לצורך המצוה הא הוי מלאכה שאצ"ל וע"כ דמקלקל בחבורה