פורת יוסף (שלופר) עה

שאינה ראויה ועי' בדרוש וחידוש מהגרע"א בתשובה ראשונה מה שתמה על תירוץ התוס' עי"ש: ונקדים עוד דברי הרמב"ם (בפ"ב מהלכות בכורות ה"ו) דפסק בספק בכור דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו ותמהו עליו דמה יענה לסוגיא ערוכה דב"מ (דף ו') דקאמר ר"ח לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן הרי דהוכיח הגמ' מהברייתא כהן מוציאין מידו והאריך האורים והתומים בת"כ ליישב שיטת הרמב"ם דהנה צריכין להבין מאי פריך הגמ' נמצא זה פוטר ממונו בממון כהן אמאי מיקרי ממונו של כהן הא כל כמה דלא תקפו כהן הרי הוא בחזקת ישראל לכל דבר ויש לו בו זכות ממון למוכרו ולשוחטו לכך הוי ממונו ויכול להפרישו למעשר לכך העלה דקושיית הגמ' הוא רק א"נ דתקפו בלא הקדישו מהני אבל א"נ דתקפו בלא הקדישו לא מהני לא פקע כח ההקדש דהראשון וא"כ א"ש דברי הרמב"ם דלדידן דקיי"ל דהקדישו בלא תקפו לא מהני אינו ראיה מהברייתא עי"ש בדבריו הנעימים נמצא מבואר דלשיטת הרמב"ם אף אם תקפו כהן אין מוציאין מידו מ"מ כיון דכשהוא ברשותו מחזיקינן שהוא שלו ויכול למוכרו ולשוחטו ממילא שוב בידו להקריבו לקרבן ג"כ דלא בעינן בקרבן שיהי' שלו בעצם רק כיון דיש לו בו קנין ממון ג"כ חזי להקרבה דלא מיעטה תורה בקרבן רק גזול כמבואר בב"ק (דף ס"ו) קרבנו ולא הגזול אבל בנ"ד כיון דלענין ממון הוי שלו ורשאי להקריבו שוב חזיא להקרבה ג"כ: ונקדים עוד הא דגרסינן בפסחים (דף נ"ט) ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר כו' ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כו' חוץ ממחוסר כפורים בעהפ"ס שמקריב קרבנו אחר תמיד של בין הערבים משום דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודוחה עשה דהשלמה שאין בו כרת והשתא מיושב קושיית התוס' הנ"ל דשפיר איצטריך קרא דושחטו פתח אוהל מועד להורות דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין משום דמשכחת לה גוונא שיהא מותר לשחוט קודם תמיד של שחר כגון שהיה מחוסר כפורי' בערב פסח ואין לו קרבן להקריב רק קרבן אחד שמספקא לן אי שייך לו או לחבירו כגון שהחליף פרה בחמור וילדה ואינו ידוע אימתי ילדה אם קודם שהחליף או לאחר שהחליף כמבואר בב"מ (דף ק') [ועי"ש דפריך הגמ' ולחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחבירו ע"ה ומשני דקיימא באגם] והיתה מתחלה הבהמה תחת יד חבירו שהקדישה לקרבן ואח"כ תקפה דתקפו כהן אין מוציאין מידו כנ"ל והקדישה לחטאת א"כ הא הקדישו אינו חל משום דבהקדש לא מהני תקיפה כנ"ל ואינו חזיא להקרבה וא"כ בכה"ג נ"ל דרשאי לשחוט קודם התמיד של שחר כדי שיתחזי ע"י זה להקרבה לדידי' והוא משום דאם ישחטנו קודם התמיד א"כ הא מיד ששחט בה סימן אחד נפסלה בשחיטתה מצד העשה דהעולה ראשונה כנ"ל א"כ הא שוב יכול לפדותה דהשחיטה הוי מום כנ"ל וכיון שפדאה איגלאי מילתא דהוי שלו למפרע ואינו חל עלה ההקדש של חבירו וא"כ שוב חל עלה הקדישו שהקדישה לחטאת כנ"ל וחזיא להקרבה לדידי' וא"ל הא לדידי' ג"כ נפסלה בשחיטת' משום העשה דהעול' ז"א דהא לגבי דידי' רשאי לשחוט קודם התמיד משום דהא הוי מחוסר כפורים וא"כ אתי עשה דפסח שיש בו כרת ודוחה לעשה דהעולה עולה ראשונה שאין בה כרת דלא שייך לומר הא אפשר לקיים שניהם דימתין בהקרבתו עד אחר התמיד ז"א דהא אם יקריבנה אחר התמיד לא משכחת לה שיהיה חזי להקרבה לדידיה משום דהא לאחר התמיד הא יהי' שחיטתה כשרה וא"כ הא לא מהני לה פדיון דדוקא שחיטה פסולה הוא דמיקרי מום משום דלא חזיא ע"י זה להקרבה ודמי לשאר מומין דכיון דלא חזיא להקרבה ע"י המום מהני פדיון אבל שחיטה כשרה לא מיקרי מום ואינו יכול לפדותה אבל אם ישחטנה קודם התמיד א"כ הא נפסלה בשחיטתה ושוב הוי מום ויכול לפדותה מיד כששחט סימן אחד וא"כ כיון שמותר לשחוט בכה"ג קודם התמיד משום דאתי עשה דפסח ודחי להעשה ה"א דלא בעי פתיחת דלתות ההיכל לכך איצטריך קרא דושחטו פתח אוה"מ להורות דאם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין: יא אמנם זהו תליא בהא דאיתא בזבחים (דף צ"ז) יקדש להיות כמוה אם פסולה היא תפסל ופריך הגמ' ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כו' ר"א אמר יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ לשיטת רבא דסובר דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש נסתרה הך תירוצא דמשכחת לה שיהא מותר לשחוט קודם תמיד של שחר כגון שהיה מחוסר כפורים בע"פ משום דאתי עשה דפסח ודוחה להעשה דעולה ראשונה ז"א כיון דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש א"כ מכש"כ דאין עשה שבמקדש נדחה מפני עשה דהא ל"ת קיל מעשה דכל עשה דוחה ל"ת ואין עשה דוחה עשה. וכיון דהעשה דהעולה ראשונה הוא עשה שבמקדש לא אתי עשה ודחי לה אבל א"נ דעשה דוחה ל"ת שבמקדש ניחא תירוצי הנ"ל אך הא מוכח דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש מקרא דיקדש להיות כמוה דאל"כ תקשה ניתי עשה וידחה ל"ת כקושיית הגמ' אמנם אי משו' הא לא איריא דקושיית הגמ' יש ליישב באופן אחר והוא לפי מה דמבואר בנזיר (דל"ז) דרבנן דר"ע מוקמי להקרא דיקדש דקאי לטעם כעיקר עיי"ש ובטעם כעיקר הא לא נבלע רק מיעוט ברוב היתר (וכמו שכתב רש"י בחולין (דף צ"ח) דלכן טעם כעיקר לאו דאורייתא משום דבטל ברוב] ובכל כזית קדשים כשרים לא נבלע רק פחות מכזית מן קדשים פסולין ושיטת הרמב"ם (בפ' ט"ו מה' מאכלות אסורות) דאינו לוקה בטעם כעיקר רק אם נבלע כזית באכילת פרס ואכל כל הג' ביצים אבל בפחות מזה מיקרי חצי שיעור וביומא (דף ע"ד) ס"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת וא"כ מאי פריך הגמ' דליתי עשה וידחה לל"ת הא קיי"ל בשבת (דף קל"ג) דכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וא"כ הא יכול לקיים שניהם שיכולים לאוכלם ולחלקם להרבה כהנים שלא יגיע לכל אחד כי אם כזית קדשים והמצות עשה דאכילת קדשים מקיים בכל כזית ועל הל"ת דקדשים פסולין לא עבר משום דהוי חצי שיעור דבכל כזית קדשים לא נבלע רק פחות מכזית דקדשים פסולין ומותר מה"ת: אך י"ל דקושיית הגמרא קאי לר' יוחנן דס"ל ביומא (דף ע"ד) הנ"ל דח"ש אסור מדאורייתא א"כ פריך הגמ' שפיר דניתי עשה וידחה ל"ת משום דלא אפשר לקיים שניהם דהא אף אם יחלק לכהנים הרבה אעפ"כ עבר כ"א על אכילתו משום קדשים פסולין כיון דח"ש ג"כ אסור מדאורייתא [א"כ הא שוב מוטב שיאכלנה כהן אחד ויעבור איסור חמור ממה שיאכלו הרבה כהנים ויעברו כל אחד על איסור קל]: נמצא מבואר דאם נימא דח"ש מותר מה"ת י"ל דעשה דוחה ל"ת שבמקדש והא דכתיב קרא דיקדש משום דאפשר לקיים שניהם כנ"ל אבל אי נימא דח"ש אסור מדאורייתא א"כ מוכח מהקרא דיקדש דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש: יב והשתא דזכינו לדין מיושב קישור הדברים די"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וארבעה אבות נזיקין דכיון דחשיב בנבלת עוף טהור והאוכל אבמה"ח ממנה סופג את הארבעי' א"כ מוכח דס"ל דאבמה"ח אינו נוהג בטמאה לישראל א"כ תקשה מי איכא מידי דלישראל שרי משהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית ולעו"ג אסור וע"כ דלישראל נמי אסור משום טמאה אם כן מוכח דח"ש אסור מה"ת א"כ הא מוכח דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש א"כ הא נסתרה תירוצי על קושיית התוס' דל"ל קרא דושחטו פתח אוה"מ דמשכחת לה במחוסר כפורים בע"פ כיון דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ מוכח אחת