פורת יוסף (שלופר) עא

א"כ א"ש דנ"מ מלאו דטומאה לענין איסור הנאה אם יש בו כזית ואין בו ש"פ דלענין טומאה מיחשב שיעור שלם ואסור מה"ת אבל משום זרות מיחשב ח"ש ומותר מה"ת.: והשתא מיושב קושיית הצל"ח די"ל דר"פ יסבור כר"ל דח"ש מותר מה"ת וא"כ א"ש דוהבשר דסיפא הוי לאוי יתירי משום דנ"מ מלאו דזרות לענין הנאה אם יש בו כזית ואין בו ש"פ וכיון דזכינו לדין מיושב קושייתי הנ"ל דאמאי לא יליף חזקיה מן והבשר דכ"מ שנאמר לא תאכל לא תאכלו משמע איסור הנאה די"ל דחזקיה סובר כהילכתא דח"ש אסור מדאורייתא וא"כ איהו מוקי האי לא יאכל לגופו ללאוי יתירי וא"ל הא קיי"ל דלא מוקמינן בלאוי יתירי ז"א דאין לנו יתור בזה דא"נ לאוקמי שלא לגופו אייתר והבשר לאימורין והוי ג"כ לאוי יתירי כיון דסובר דח"ש אסור מה"ת כקושיית הצל"ח והשתא נחזור לעניננו בהמשכת הדברים דל"ו כריתות בתורה וי"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור דכיון דחשיב בל"ו כריתות בתורה מגדף א"כ, מוכח דסובר דלאו שאב"מ לוקין עליו א"כ יקשה ל"ל קרא דשור רעהו כנ"ל וע"כ דמשכחת לה בנגח שור של הקדש ע"י תערובות כנ"ל א"כ מוכח דסובר דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים א"כ תקשה קושיית הכנה"ג דאמאי איצטריך קרא דלא תבשל לאסור בהנאה ת"ל מלא תאכל כל תועבה דל"ל דנ"מ לענין בשר הקדש שבישלו בחלב כיון דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כנ"ל וע"כ דמוכח כחזקיה דלא תאכל לא משמע איסור הנאה וע"ז קשה דנילף לאיסור הנאה מוהבשר וע"כ דח"ש אסור מה"ת לכך מוקי הקרא לגופו וא"כ א"ש הא דס"ל למתני' דאבמה"ח אינו נוהג בטמאה ולא קשה מי איכא מידי דלישראל שרי משהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית ולעו"ג אסור דכיון דח"ש אסור מה"ת א"כ הא לישראל ג"כ אסור משום טמאה כמו שביארתי ודו"ק: ו ארבעה אבות נזיקין גרסינן בב"ק (דף ד') מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם כו' ומאי לא הרי ה"ק לא הרי השור שמשלם את הכופר כראי האדם שאין משלם את הכופר כו' והנה התוס' שם בד"ה כראי הקשו מאי חומרא היא זו האי דאין משלם את הכופר משום דקים לי' בדרבה מיני' והנ"ל ליישב די"ל דמתני' סובר כר' ישמעאל דס"ל לקמן (דף מ') דכופרא כפרה ובתוס' כתובות (דף ל') בד"ה זר מבואר וז"ל וי"ל דשאני שוגג דתרומה משום דתשלומין דידי' כפרה ולא ממונא כו' ולכך לא שייך קים לי' בדרבה מיני' לפוטרו מכפרה עיי"ש וא"כ ה"נ לא שייך לומר דלכך אדם פטור מכופר משום קלבד"מ דכיון דכופרא כפרה ובכפרה לא אמרינן קלבד"מ וא"כ שפיר קאמר הגמ' דלא מצינן למילף אדם משור דמה לשור שכן חייבה תורה בכופר משא"כ באדם דקיל שפטור מכופר: אמנם לכאורה היה נ"ל להוכיח דכופרא ממונא דאיתא לקמן (דף כ"ח) ויהא אדם חייב בכופר מק"ו ומה שור שאינו חייב בד' דברים חייב בכופר אדם שחייב בד' דברים אינו דין שחייב בכופר אמר קרא עליו ולא על האדם והשתא א"נ דכופרא כפרה קשה ל"ל קרא דעליו ולא על האדם הא בלא"ה לא שייך למילף בק"ו אדם משור דיהא חייב בכופר לפי מה דמבואר במהרש"א בסנהדרין (דף ס"ג) דהטעם דאין עונשין מן הדין אע"ג דק"ו מדה הוא בתורה מכ"מ לא שייך לדון לענין עונש דמה בדבר הקל חייבו תורה כש"כ בדבר החמור משום דכל העונשין הוא בדרך כפרה וא"כ י"ל בהיפוך דאימא זה שעשה עברה החמורה מזו אינו מתכפר בעונש המפורש בקלה הימנה ומזה הטעם נ"ל דלכך בממון עונשין מן הדין כמבואר בתוס' ריש ב"ק ד"ה ולא משום דבתשלומי ממון כיון דלא הוי בדרך כפרה א"כ בוודאי שייך לדון כיון דבדבר הקל חייבו תורה בתשלומין כש"כ בדבר החמור: א"כ כ"ז בממון אבל בכופר כיון דהוי בדרך כפרה א"כ הא לא שייך למילף בק"ו די"ל בהיפוך כיון דאדם חמור אינו מתכפר בהתשלומין וא"כ ל"ל קרא דעליו בשלמא א"נ דכופרא ממונא א"ש הא דאיצטריך קרא דעליו משום דבממון עונשין מן הדין וא"ל הא אף דכופרא ממונא ג"כ תקשה דא"כ ל"ל קרא דעליו תיפוק לי' דבלא"ה פטור מתשלומין משום דהא חייב מיתה בהריגתו והוי קים לי' בדרבה מיני' בשלמא א"נ דכופרא כפרה א"ש משום דבכפרה לא אמרינן קלבד"מ כנ"ל אבל א"נ ממונא תקשה ז"א דבתוס' ב"ק (דף ט') בד"ה מה שאין כן בבור שאין משלם כופר כו' הקשו וא"ת ונילף משור ונחייבו בכופר כו' וי"ל דאש ובור פטורין דדרשינן עליו ולא על בור עליו ולא על האש כו' וא"כ א"ש די"ל דלמ"ד דכופרא ממונא מוקים האי קרא דעליו דאינו קאי למעט אדם דזה בלא"ה ידעינן רק דקאי למעט שור ואש מכופר כתירוץ התוס' אבל א"נ דכופרא כפרה תקשה ל"ל קרא דעליו למעט אדם וכן בור ואש מכופר הא בלא"ה ידעינן דהא אנן קיי"ל דאין עונשין מה"ד ושיטת התוס' והר"ן בנדרים (דף ד') דאפי' בדבר הלמד במה מצינו ג"כ אין עונשין מן הדין משום דאימא דבר הלמד חמור מדבר הנלמד לכך אינו מתכפר בהעונש המפורש בהנלמד: אמנם א"נ כשיטת הקרבן אהרן דהטעם דאין עונשין מה"ד הוא משום דדילמא איכא איזה פירכא על הק"ו או על המה מצינו מה דאנן לא ידעינן וע"כ דלדידי' הטעם דבממון עונשין מה"ד הוא משום דזהו מדה בתוכה דדוקא לענין עונש הגוף חיישינן דילמא איכא פירכא אבל לענין תשלומי ממון לא חיישינן דילמא איכא פירכא א"כ נ"ל דה"ה לענין תשלומי כופר אף אי הוי כפרה אעפ"כ כיון דאין זה עונש הגוף עונשין מה"ד: ז והנ"ל דתליא בהא דגרסינן בחולין (דף כ"ז) אמר ר' יצחק בן פנחס אין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר ושפך בשפיכה בעלמא סגיא א"ה חיה נמי איתקש לפסולי המוקדשין עוף נמי איתקש, לבהמה דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף הא כתיב ושפך את דמו ולכאורה צריכין להבין למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת א"כ ל עביד בהאי הקישא דזאת תורת הבהמה והעוף דמזה ילפינן דיש שחיטה לעוף כדאמרי' שם לעיל דתניא זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזה תורה שוותה בהמה לעוף בהמה מטמא במגע ומשא עוף אינו מטמא כו' לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה הרי דמוכח מזה דיש שחיטה לעוף מה"ת: וא"ל הא מבואר בתוס' שם אהא דקאמר הגמ' באיזה תורה שוותה בהמה לעוף וז"ל בזבחים (דף ס"ט) דרשינן מינה מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף כו' תרתי שמע מינה עכ"ל וא"כ כיון דההיקש אינו מיותר דאיצטריך להורות דעוף טרפה ששחטה אינו מטמא רק דמכח אין היקש למחצה ילפינן מינה ג"כ שחיטה לעוף מה"ת א"כ י"ל דאתא קרא דושפך לאפוקי דלא נקיש לכולי מילתא לענין שחיטה ג"כ ז"א דאיתא בזבחים (דף ס"ט) הנ"ל מלק ונמצא טרפה ר"מ אומר אינו מטמא ר' יהודא אומר מטמא אר"מ ק"ו אם נבלת בהמה שמטמא במגע ובמשא שחיטתה מטהר טרפתה מטומאתה נבלת העוף שאינו מטמא במגע ובמשא א"ד שתהא שחיטתה מטהרת טרפתה כו' ר' יוסי אומר דיו כנבלת בהמה שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה ופריך הגמ' ור"מ לא דריש דיו והא דיו דאורייתא הוא אמר ריב"א ר"מ קרא אשכח וקדרש זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזה תורה שוותה בהמה לעוף כו' אלא לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשירה לאכילה מטהר טרפתה מטומאתה. הרי מבואר דהא דבעינן קרא לר"מ ולא ילפינן מק"ו הוא משום דאמרינן דיו א"כ זהו דוקא א"נ דיש שחיטה לעוף מה"ת אבל א"נ דאין שחיטה לעוף מה"ת א"כ הא לא . שייך למימר דיו דהא אנן קיי"ל היכא דמיפרך ק"ו לא