פורת יוסף (שלופר) סט

ולא יאכל בו והרמב"ם (בפ"ט מה' קרבן פסח) כתב בהדיא דכל הני אזהרות ערל ובן נכר שב"נ עצמו מוזהר בו ועיין בצל"ח בפסחים וא"כ בקרבן פסח הא לא תיקן כלום בשחיטתו א"נ דלא מהני כיון דאסור לב"נ ג"כ וא"כ בזה הדרי קושייתי לדוכתא דנימא דלא מהני דיתוקו האיסור דשוב הוי מקלקל ועיין בתוס' פסחים (דף ע"ג) ד"ה לדברי דאפי' לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב מ"מ בעינן לדידי' ג"כ תיקן קצת ואם לא תיקן כלום פטור: וע"כ צ"ל דמ"ד דשוחטין וזורקין על ט"ש יסבור דאי עביד מהני וא"כ א"ש די"ל דמיירי בעבר ושחט: והשתא נחזור לענינינו בהמשך הדברים דקא חשיב ט"ו נשים פוטרות צרותיהן ול"ו כריתות שבתורה דתליא בהדדי דהנה התוס' ביבמות (דף י') בד"ה לרבי יהודה הקשו אהא דמשני ר"א דלכך לא קחשיב אמו אנוסת אביו בהדי' עריות שפוטרות צרותיהן משום דמתני' ר"י היא דאוסר אנוסת אביו דא"כ כיון דמתני' ר"י היא דאוסר באנוסת אביו א"כ ע"כ סבר נמי דאין קדושין תופסין בח"ל דהא בהא תליא כדמוכח ביבמות (דף מ"ט) דמפרש טעמא דר"ע דאמר יש ממזר בח"ל משום דסובר כר"י דמוקי לא יגלה באנוסת אביו וא"כ למתני' נמי הוי ממזר וכל היכא דהוי ממזר אין קדושין תופסין וי"ל דאע"ג דמתני' מוקמי לקרא באנוסת אביו מ"מ לא הוי ממזר כמו לר' יהושע דמוקי לא יגלה בשומ"י של אביו אפ"ה סבר דלא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות ודרשי מלא יקח דהוי ח"מ עד לא יגלה דהוי ח"כ הוי ממזר ולא ח"כ וה"נ לתנא דמתניתין מלא יקח עד לא יגלה שהוא ח"ל הוי ממזר ולא מח"ל נמצא מבואר דמתניתין סובר כר' יהושע דהאי לא יבוא ממזר קאי רק אלא יקח דהוי חייבי מיתות אבל מח"כ לא הוי ממזר והנה התוס' ביבמות (דף מ"ה) בד"ה עשאה הקשו דלר' יהושע לא יהי' תפסי קדושין באלמנה לכה"ג דבתמורה (דף ה') פריך לרבא דס"ל דאי עביד לא מהני והרי אלמנה לכה"ג דרחמנא אמר לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכ"ג כו' ומשני שא"ה דאמר רחמנא לא יחלל חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים פי' וכיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושין א"כ לר' יהושע לא יתפסו קדושין באלמנה אליבא דרבא דלר' יהושע ליכא לאוכוחי מדלא הוי ממזר בודאי תפסי קדושין דהא ח"כ יוכיח דלא הוי ממזר לדידי' ואעפ"כ אין קדושין תופסין בהו וע"כ צ"ל דלפי מה דמבואר בתמורה (דף ה') דהא דרבא תליא בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן עי"ש א"כ ה"נ י"ל דר' יהושע יסבור כר' יאשי' דאי עביד מהני וא"כ כיון דמתניתין סובר ג"כ כר' יהושע דמח"כ לא הוי ממזר א"כ תקשה דאמאי תפסי קדושין באלמנה לכ"ג וע"כ צ"ל דמתני' סובר דאי עביד מהני: והשתא א"ש המשך הדברים דמדחשיב ט"ו נשים לכך מצי לחשוב ל"ו כריתות בתורה דמדחשיב ט"ו ולא קחשיב אמו אנוסת אביו ע"כ דמוכח דאי עביד מהני וא"כ א"ש דלכך חשיב מגדף בל"ו כריתות אף דמתני' ר' ישמעאל היא משום דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וא"ל הא מוכח דלאו שאב"מ אין לוקין עליו משום דלדידי' קשה קושיית התוס' דל"ל קרא דשור רעהו לאפוקי הקדש כנ"ל ז"א דמשכחת לה בהקדש ע"י תערובות כנ"ל וא"ל הא מוכח דע"י ביטול ברוב אינו נהפך האיסור להיות היתר דאל"כ קשה ל"ל קרא דטמא אינו עושה פסח כנ"ל ז"א די"ל דאין שוחטין וזורקין על ט"ש וא"ל דא"כ ל"ל קרא דפסח דוחה שבת הא מוכח מלא ילין לבוקר כנ"ל ז"א די"ל דמיירי בעבר ושחט כיון דמוכח ממתני' דט"ו נשים דאי עביד מהני: מערכה י א י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וקחשיב חד מינייהו והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים והנה בחולין (דף ק"ב) גרסינן אבמה"ח נוהג בבהמה חי' ועוף בין טמאה בין טהורה כו' דברי ר"א וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורין כו' וא"כ מתניתין דקחשיב בעוף טהור והאוכל אבמה"ח ממנה סופג ארבעים ע"כ כרבנן ס"ל דאבמה"ח אינו נוהג אלא בטהורין: ב והנה התוס' לעיל (דף ל"ג) בד"ה אחד הקשו אהא דהנה דקאמר הגמ' מי איכא דלישראל שרי ולעו"ג אסור הא איתא לקמן (דף ק"ב) אמר ר"ג אמר רב מחלוקת בישראל אבל בעו"ג דברי הכל מוזהר על הטמאין כטהורין והשתא תקשה מי איכא מידי דלישראל שרי אבמה"ח מן הטמאה ולעובד גלולים אסור ותי' דמ"מ לישראל ג"כ אסור משום טמאה ואע"ג דכותי אסור במשהו בשר וגידים ועצם וישראל לא מיתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר"י דחצי שיעור אסור מה"ת ולר"ל דאמר ח"ש מותר מה"ת דילמא ל"ל ההוא כללא אלא ס"ל כמ"ד אין מזמנין עו"ג על בני מעים עכ"ל וא"כ לדידן דקיי"ל דאמרינן מי איכא מידי כדמסיק הגמ' (בדף ל"ג שם) תניא דלא כראב"י ע"ש א"כ יקשה דהיכי מצינו למימר דאבמה"ח אינו נוהג אלא בטהורין דמי איכא מידי דלעו"ג אסור אבמה"ח דטמאה במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית ולישראל שרי דלא הוי אלא ח"ש וע"כ דח"ש אסור מה"ת והנ"ל דתליא בהא דגרסינן בחולין (דף קט"ו) דבי ר' ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בישול והכי קיי"ל כמבואר בטור יו"ד (ריש סי' פ"ז) והקשה הכנה"ג ע"ז דל"ל קראי דלא תבשל אסור בב"ח באכילה ובהנאה הא בלא"ה יכולין למילף מהא דגרסינן לעיל (דף קי"ד) ר"א אמר מנין לבב"ח שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר"א דאמר ר"א כל מקום שנא' לא יאכל כו' אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע בשלמא לענין אכילה י"ל דשפיר איצטריך קרא משום דנ"מ לענין מלקות בזמן הסנהדרין דמצד הקרא דלא תאכל כל תועבה לא היו לוקין על אכילת בב"ח משום דהוי לאו שבכללות אבל השתא דכתיב לאו מיוחד על אכילת בב"ח היה חייב מלקות אבל לענין הנאה תקשה לפי מה דמבואר ברמב"ם (פ"ח מה' מ"א) דעל כל איסור הנאה לא היה לוקה אם נהנה מהם ולא אכל א"כ ל"ל קרא דלא תבשל לאסור בהנאה הא יכולין למילף מלא תאכל כל תועבה דל"ל דנ"מ לענין מלקות דהא אף אם ילפינן מקרא מיוחד לאסור בהנאה ג"כ לא היה מחויב מלקות והנ"ל ליישב דשפיר איצטריך קרא דלא תבשל לאסור בב"ח בהנאה ולא אסרינן לה משום לא תאכל כל תועבה משום דנ"מ לכה"ג והוא דגרסי' בחולין (ד' קי"ג) איתמר המבשל בשר נבלה בחלב ר' אמי ור' אסי ח"א לוקה וח"א לא היה לוקה ומוקי הגמ' דכ"ע ס"ל אין איסור חל על איסור אאכילה דכ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי לענין בישול מ"ד כו' ומ"ד אינו לוקה להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי: והנה נחזי אנן האיך הדין אם הקדיש חתיכה של בשר לבדק הבית שחל עלה קדושת דמים ואח"כ לקח החתיכה של בשר הקדש ובישלו בחלב במזיד באופן שלא מעל ולא יצא לחולין כמבואר בקדושין (דף נ"ג) עי"ש ואח"כ פדה החתיכה של בשר מהקדש דנפקא לחולין ואכלה אם חייב על אכילתה משום בב"ח והנ"ל פשוט דחייב על אכילתה משום בב"ח דאף דבשעה שהיה הקדש לא היה חל על החתיכה איסור בב"ח משום דהא קיי"ל דאין איסור חע"א ולא אתי איסור בב"ח וחייל על איסור אכילה והנאה דמוקדשין שקדמה אעפ"כ אם פדה החתיכה דנפקא לחולין שוב חייל עלה איסור בב"ח כמבואר ביבמות (דף ל"ב) דאיסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי דאי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל כן ה"נ כשפקע איסור מוקדשין שוב אתי איסור בב"ח וחייל: