פורת יוסף (שלופר) סה

עליו הבא מעשה א"כ ה"ה לענין קרבן ג"כ י"ל דחייב אף אם לא עשה מעשה כיש בו מעשה ולא אמרי' דבעינן דומיא דעו"ג דיש בו מעשה דכמו דחזינן דלענין מלקות חמור אין בו מעשה כיש בו מעשה א"כ ה"ה לענין קרבן דמ"ש. והשתא איש דהא דיליף ר"ע לחייב מגדף, הוא משום דכתיב כרת במקום קרבן הוא, רק לר"ע לשיטתו דמוכח דסובר דלאו שאב"מ לא היו לוקין במכות (דף ב) מ"ט דר"י דס"ל דלאו שאב"מ היו לוקין עליו אמר ר"ל גמר מע"ז מה ע"ז לאו שאין בו מעשה והיו לוקין עליו אף כל לאו שאב"מ ולוקין עליו מה לע"ז שכן קנס הא לא קשיא ר"י לא סבר לה כר"ע וא"כ לר"ע לשיטתו דס"ל דעדים זוממין קנסא א"כ הא לא מצי למילף מע"ז לחייב אין בו מעשה וא"כ צ"ל לדידי' דלאו שאב"מ לא היו לוקין עליו וא"כ ה"ה לענין קרבן ג"כ בעינן עשה מעשה לכך הוצרך ר"ע למילף לחייב קרבן במגדף משום דכתיב בי' כרת במקום אבל לר' ישמעאל י"ל דס"ל דלאו שאב"מ היו לוקין עליו ועי' בשבועות (דף ג') דרצה הגמ' לאוקים ג"כ דר"י סובר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו] וא"כ בלא"ה ניחא הא דמחייב קרבן במגדף אף דס"ל דמגדף הוא עו"ג משום דלדידי' לא בעינן כלל מעשה לענין קרבן: ואך לכאורה היה נ"ל להוכיח דלר' ישמעאל לשיטתו מוכרחין לומר דס"ל דלאו שאב"מ לא היו לוקין עלי' והוא דגרסינן בסנהדרין (דף ט"ו) שור, הנסקל, בכ"ג שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת א"ל אביי לרבא ממאי דהאי וגם בעליו יומת לכמיתת בעלים כך מיתת השור אימא לקטלא הוא דאתא כו' אלא אמר חזקי' אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו: א ולכאורה ק"ל דל"ל קרא דרוצח הוא על זה להורות דהבעלים לא היו חייבין מיתה הא בלא"ה ידעינן דאל"כ תקשה אמאי השור בסקילה הא קיי"ל דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ושוטת הש"ך בח"מ (סימן ל"ג) דאף בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה והשתא היכי מצינו לדון חיוב סקילה על השור ע"י העדים שהעידו שהרג את הנפש הא לענין סקילת השור הוי עדות שאאי"ל דהא בעינן לקיומי בהו כאשר זמם דכי היכי דרצו להפסיד להבעלים ממון בסקילת השור וגם לחייב מיתה כן ה"נ בעינן דכשיוזמו יהיו חייבין העדים ג"כ בתשלומי ממון להבעלים עבור השור ובחיוב מיתה עבור הבעלים ובעדים הא לא משכחת לה משום דהא יהיו פטורים אז מלשלם ממון עבור השור משים דכיון דחייבין מיתה עבור מה שזממו לחייב מיתה להבעלים א"כ הא מיפטרי מתשלומין משום קים לי' בדרבה מיני' וע"כ דהבעלים פטורין ממיתה ול"ל מיעוטא דרוצח הוא: וא"ל דלא שייך למיפטרינהו להעדים משום קלבד"מ לפי מה דמבואר בכתובות (דף כ"ט) דפריך הגמר' סוף סוף כיון דלעסו קניא מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לי' ומשני כגון שתחב לו בבית הבליעה אלמא דלא אמרינן קלבד"מ רק אם החיוב מיתה וממון באין כאחת אבל אם אינן באין כאחת לא מיפטרי וא"כ ה"נ לא שייך לומר קלבד"מ משום דהחיוב ממון של העדים עבור השור והחיוב מיתה עבור הבעלים אינם אגודים כאחת דהא זהו ברור דא"נ דהבעלים ג"כ נהרגין על רציחת שורו דבעינן שיתרו העדים להבעלים שיהיה מחויב מיתה ע"י רציחת שורו דלא יהי' חמיר חיובא שבא עליו ע"י רציחת שורו יותר מרציחת עצמו דאינו נהרג בלא התראה וא"כ הא אינן באין כאחת דמיד שהעידו בשקר ששורו של פלוני הרג את הנפש נתחייבו לשלם להבעלים ממון עבור שורו [דעדים זוממין ממונא] הוא וכשמעידין עוד בשקר שהתרו לו לחייבו מיתה נתחייבו אז העדים מיתה וכיון דעל אותו הגדה שמחייבין ממון לא נתחייבו סקילה והחיוב מיתה בא מפאת הגדה אחרינא אם כן הא לא מיפטרי משום קלבד"מ וחייבין לשלם: זה אינו דעדיין תקשה זוממי זוממין היכי משכחת לה דהא כשתבוא כת שלישית להזים להכת שניה א"א לקיומי בהו כאשר זמם לחייבם ממון ומיתה משום דהא לגבי המזימין בא חיוב' מיתה וממון מפאת הגדה אחת שהעידו בשקר על העדים הראשונים שעמנו הייתם וא"כ שוב מיפטרי מתשלומין על הך הגדה משום קלבד"מ וא"כ הא א"א לחייב להעדים הראשונים ממון ע"י הכת שני' משום דהוי עדות שאאי"ל וא"כ הא שוב הוי הכת ראשונה עדות שאאי"ל לענין סקילת השור משום דכשיוזמו יהיו פטורין מלשלם ממון ע"ז והדרא קושייתי לדוכתא: בשלמא לר"ע דס"ל במכות (דף ד') דעדים זוממין קנסא א"ש לפי מה דמבואר בכתובות (דף ל"ג) רבה אמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אף על גב דמיקטיל משלם א"כ ה"נ כשיוזמו יהיו חייבין העדים לשלם ממון משום דהא התשלומין דידהו הוי קנסא ובקנס לא אמרינן קלבד"מ אבל לרבנן דפליגי עליו וס"ל דעדים זוממין ממונא תקשה: וע"כ צ"ל דלרבנן דס"ל דע"ז ממונא מוקמי האי קרא דרוצח הוא לדרשה אחרינא להורות דמצמצם פטור כדאיתא בסנהדרין (דף ע"ז) ההוא גברא דצמצם לחיותא דחברי' בשימשא ומתה רבינא מחייב ר"א פוטר כו' אמר רב משרשיא מ"ט דאבוה דאבא דפוטר א"ק מות יומת המכה רוצח הוא ברוצח הוא דחייב לן מצמצם בנזקין לא חייב לן מצמצם וא"כ הא אינו מיותר קרא דרוצח הוא דאיצטריך למיפטר מצמצם: והנה הר"ן בחידושיו לסנהדרין כתב וז"ל ונראה דמאן דפטר מצמצם ל"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי הילכך למאן דדאין דינא דגרמי ומגבי אפילו ככשורא לצלמי פשיטא דמחייב דהא מצמצם לא גרמא בנזקין הוא אלא גרמי ומאן דפוטר מצמצם מייתי לה מקרא דרוצח הוא למעוטי מצמצם ולדידי' ה"ה בכל דינא דגרמי פטור עכ"ל נמצא מבואר דמאן דס"ל מצמצם פטור סובר דגרמי ג"כ פטור: והנה לכאורה הי' נ"ל להוכיח דגרמי חייב דהתוספות בב"ק (דף י') בד"ה שהשור הקשו וא"ת ל"ל קרא דשור ולא אדם הא בלא"ה ידעינן מדכתיב והמת יהי' לו מי שהמת שלו כדפטרינן שור פסולי המוקדשים דמת אסור בהנאה כדילפינן ג"ש שם שם מעגלה ערופה בפ' אין מעמידין (דף כ"ט) ותי' דשור ולא אדם איצטריך לעבד ועו"ג הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה והנה מש"כ התוס' דאיצטריך לעבד ועו"ג ע"כ מיירי בעבד שלא קיבל עליו מצות דבסתם עבד כיון דחייב במצות כאשה ה"ל דין ישראל וכן מבואר להדיא בכ"מ ברמב"ם (פ"ה מה' ערכין) והשתא א"נ דדינא דגרמי פטור הדרא קושיית התוס' לדוכתא דל"ל מיעוט דשור ולא אדם ת"ל מהמת יהיה לו דל"ל דאיצטריך לעבד ועו"ג הא לפי מה דמבואר ביבמות (דף מ"ה) דפריך רב אחאי אימא בכספא וטבילה קשיא אלמא דס"ל לר"א דאינו קונה עבד לגופיה רק בטבילה אבל קודם לזה אינו קונה רק למעשי ידיו ועי' בלח"מ (פ"ח ופ"ט מה' עבדים) דשיטת הרמב"ם דס"ל כר"א דלא קני אלא בכספא וטבילה וכיון דלא קני לי' לגופו ואין לו עליו אלא שעבוד ומזיק שעבודו של חבירו אינו אלא משום דינא דגרמי והשתא אם נימא דדינא דגרמי פטור א"כ ל"ל קרא למיפטר עבד שנפל לבור הא בלא"ה ידעינן דפטור משום דלא הוי אלא גרמי וע"כ דגרמי חייב מדאו' וכן הוכיח הקצוה"ח (בסי' ת"י): ה אמנם אי משום הא לא איריא דקושיית התוספות יש ליישב באופן אחר והוא דגרסינן לקמן (דף נ"ה) ומאי חזית דהמת יהי' לו דשור מפקת לי' לבעלים מטפלין בנבילה והמת יהי' לו דבור מפקת לי' למי שהמת שלו איפוך אנא מסתברא פטור גבי בור הואיל ופטר בו את הכלים וא"כ מיושב קושיית התוספות דשפיר איצטריך קרא דשור למעט אדם דאי הוי כתיב חמור לחוד למעט כנים ה"א דהאי חמור קאי למעט אדם אבל כלים חייבין וא"ל דל"ל קרא למעט אדם ת"ל מוהמת יהי' לו ז"א דהא אי לא הוי כתיב חמור למעט אדם ה"א דאיפוך אנא דהמת יהי' לו דבור קאי