פורת יוסף (שלופר) סד

בכהנים ול"ל קרא וע"כ דמוכח מזה דלא אמרי' בכלאים הואיל ואישתרי דלכך איצטריך קרא בכלאים בציצית וכיון דלא אמרי' בכלאים הואיל ואישתרי א"כ הא ה"ה, בנבלה ג"כ לא אמרינן הואיל ואישתרי ואסורה לכהנים וא"כ ל"ל קרא לאסור נבלה לכהנים הא בלא"ה ידעינן דאסורה. בשלמא אי אמרינן דהקרא קאי לאסור אנוסת אביו א"כ הא אינו מוכח כלל דעשה דוחה ל"ת א"ש די"ל דאיצטריך קרא בכלאים בציצית לגופא להורות דעשה דוחה ל"ת אבל נבלה וכלאים י"ל דמותר לכהנים לכך איצטריך קרא דנבלה וטרפה לאסור אבל א"נ דהקרא קאי לאסור שומ"י של אביו א"כ הא מוכח דעשה דוחה אפי' ל"ת שבכרת וא"כ מוכרחין לומר דהקרא דכלאים בציצית קאי להורות דעשה שאינה שוה בכל דוחה ל"ת השוה בכל א"כ הא בלא"ה מוכח מזה דנבלה וכלאים אסורה לכהנים ול"ל קרא דנבלה וטרפה: ד אך י"ל דאימתי שייך לומר כסברת התוס' דכיון דגילה לן קרא בחד מינייהו דלא אמרי' הואיל ואישתרי יש ללמוד לאינך הוא דוקא במקום דל"ל סברא לחלק חדא מאידך אבל במקום דאית לן סברא לחלק בודאי לא שייך למילף חדא מחברי' והנה בזבחים (דף ל"ב) פריך הגמ' מי דמי מצורע היתרא הוא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי טומאה דחויה הוא להא אידחאי להא לא אידחאי והשתא א"ש דליכא למילף מכלאים לכהנים לאסור נבלה לכהנים די"ל דלכך אסור כלאים לכהנים משום דהא דהתירה התורה כלאים בבגדי כהונה אין זה בדרך היתר רק דהוא בדרך דיחוי דאתי עשה דעבודה ודוחה ל"ת דכלאים א"כ זהו דוקא במקום מצוה אבל שלא, לצורך עבודה אסור דהואיל ואידחי אידחי לא אמרי' אבל במליקה הא דשרי לכהנים ל"ל דהוא בדרך דיחוי משום דאתי עשה דאכילת קדשים ודוחה לאו דנבלה ז"א דהא מבואר בתוס' שבועות (דף כ"ד) בד"ה האוכל די"מ דבנבלה איכא איסור עשה דאינה זבוחה ג"כ דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ומה שאי אתה זובח אי אתה אוכל וכיון דבנבלה איכא איסור עשה ג"כ א"כ הא אנן קיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וע"כ צ"ל דהא דהתירה תורה מליקה לכהנים הוא בדרך, היתר דהותרה, להם נבלה וכיון דהיתרא הוא ה"א דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי לכך איצטריך קרא דנבלה וטרפה לאסור נבלה לכהנים: אמנם ז"א דהא כבר הוכיח הריצב"א שם בתוס' דל"א כהי"מ דאיכא עשה דאינה זבוחה דא"כ תקשה למ"ד בהמה בחי' לאו לאברים עומדת היכי אתי איסור אבמ"ה וחייל על איסור עשה דאינה זבוחה דקדים ולכאורה היה נ"ל לדון דשפיר חייל איסור אבמ"ה על איסור דאינה זבוחה לדידן משום דהוי איסור מוסיף דהא מבואר בחולין דאם אכל אבר שיש בו משהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית דחייב והנה זה ברור דגידין ועצמות אינם ראוין לאכילה ואין דרך בנ"א לאכול משהו בשר עם גידין ועצמות דהא בשאר איסורין פטור על אכילתן והוי שלא כדרך אכילה ואפ"ה באבמ"ה חייב רחמנא א"כ נ"ל דה"ה אם אכל האבר שלא כדרך אכילתו ג"כ חייב דמ"ש כיון דאם אכל בצירוף גידין ועצמות כדרכו הוי ג"כ שלא כדרך אכילה ואפ"ה חייביה רחמנא א"כ הא הוי איסור אבמ"ה על איסור שאינה זבוחה איסור מוסיף דאיתוסף עלה איסור לענין שלא כדרך אכילתן דמצד אינה זבוחה היה פטור אם אכלו שלא כדרך אכילתן ומצד איסור אבמה"ח חייב. והא דלא תי' התוס' כך הוא משום דהא הי"מ קאי לתרץ זה אליבא דר"ש עיי"ש ור"ש הא ס"ל דאין איסור חל על איסור אפילו באיסור מוסיף ועי' בתוס' כריתות (דף כ"ג) בד"ה ומי א"כ הא לר"ש ליכא למימר דס"ל אליבא דאמת דאיכא איסור דאינה זבוחה דא"כ האיך מצי לחול עלה איסור אבמה"ח ועוד דר"ש ס"ל כ"ש למלקות]: אך ז"א דהא מבואר בפרמ"ג בריש הלכות שחיטה דעל איסור אינה זבוחה חייב בכ"ש עי"ש ושיטת המהרש"ל בשבועות (דף כ"ג) בתוס' ד"ה דמוקי דהיכא דחייב על כ"ש ה"ה דחייב ג"כ אם אכלו שלא כד"א וא"כ הא לא איתוסף מצד איסור אבמה"ח כלום דמצד איסור דאינה זבוחה ג"כ חייב אם אכל שלא כד"א אמנם זהו דוקא לשיטת המהרש"ל אבל לשיטת המהרש"א שם דפליג עלי' וס"ל דאף היכי דחייב בכ"ש אפ"ה פטור שלא כד"א י"ל כתירוצי דאיסור אבמה"ח הוי איסור מוסיף מצד שלא כד"א: ה והשתא א"ש המשך הני תרתי דינים דמדאמרו ה' דברים חייבים בחלה א"כ תקשה דהאיך אכלו מצה מחדש הא אין חמץ חל על איסור חדש וע"כ צ"ל דאיסור חמץ הוי איסור מוסיף דאיתוסף עלה איסור שלא כד"א א"כ הא מוכח כשיטת המהרש"ל דהיכי דחייב בכ"ש ה"ה דחייב ג"כ אם אכלו שלא כד"א וא"כ הא מוכח דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת דאל"כ תקשה ל"ל קרא דנבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים לאוסרם בנבלה הא בלא"ה ידעינן מקרא דכלאים בציצית דכהנים אסורים בכלאים וה"ה בנבלה דל"ל דבנבלה איכא סברא להיתרא משום דאיכא עשה דאינה זבוחה ז"א דע"כ מוכרחין לומר דליכא עשה דאינה זבוחה דאל"כ, האיך חייל איסור אבמ"ה דל"ל דניתוסף איסור בשלא כד"א כיון דעל איסור דאינה זבוחה ג"כ חייב בשלא כד"א וע"כ דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וא"כ הא ל"ל דהקרא קאי לאסור שומ"י של אביו כנ"ל וע"כ דקאי לאסור אנוסת אביו לכך א"ש הא דחשיב ט"ו נשים פוטרות צרותיהן ולא קחשיב נמי אמו אנוסת אביו משום דמוכח דאנוסת אביו אסורה: ו ל"ו כריתות בתורה הנה בכריתות (דף ג') פריך הגמ' תנא במאי קא חשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת ובצרא לה חדא אי בנשי קחשיב דל מינהון הבא על הזכור ועל הבהמה ובצרי להו תרתי א"ר יוחנן לעולם תנא גברי קחשיב ור' ישמעאל היא דאמר חייב שתים והא מדקתני מגדף בסיפא ומוקמיה לה כר"ע רישא נמי ר"ע כו' אלא רישא ר"י ובמגדף סבר לה כר"ע ולכאורה ק"ל דהאיך מצינו למימר דר' ישמעאל סבר לה במגדף כר"ע הא לקמן (דף ז') מבואר דטעמא דר"ע דס"ל דחייב כרת במגדף אף שאין בו מעשה הוא משום דכתיב ביה כרת במקום קרבן וא"כ זהו דוקא לר"ע דס"ל שם דקרא דמגדף הוא מברך השם וא"כ כיון דכתיב כרת במקום קרבן מוכח דחייב אבל לר' ישמעאל דס"ל בסנהדרין (דף ס"ד) דמגדף דקרא הוא עו"ג כמבואר ברש"י ותוס' שם אהא דקאמר לי' ר' ישמעאל לר"ע והלא כבר נאמר ונכרתה וכי שלשה עולמות יש עי"ש א"כ לדידי' הא לא כתיב כרת דמגדף במקום קרבן וא"כ תקשה לר' ישמעאל אמאי מחייב קרבן במגדף הא אין בו מעשה: ואילולי מסתפינא הוי אמינא ליישב דהאי חקירה אי חייב קרבן אם לא עשה מעשה תליא בהא דגרסי' במכות (דף י"ג) מ"ט דר"י דכתיב אם לא תשמור לעשות וכתיב והפלא ה' את מכותך כו' א"ה לאו שאין בו מעשה נמי לעשות כתיב לאו שניתק לעשה נמי דומיא דלאו דחסימה השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה: והנה הטעם דבעינן בקרבן לאו שיב"מ מבואר במכות שם דהוא משום דאיתקש כל התורה כולה לעו"ג מה עו"ג שב ואל תעשה והוא עבר בקום ועשה אף כל שב ואל תעשה והשתא נ"ל דאימתי אמרינן דאינו חייב קרבן רק על לאו שיש בו מעשה הוא רק א"נ דלאו שאב"מ לא היו לוקין עליו משום דמלקות כתיב אצל לאו דחסימה לכך בעינן דוקא דומיא דלאו דחסימה דיש בו מעשה אלמא דלאו שאב"מ חלוק מיש בו מעשה לענין מלקות א"כ ה"ה לענין קרבן ג"כ י"ל דאינו חייב קרבן רק אם עשה מעשה דחמיר דומיא דעו"ג אבל א"נ דלאו שאב"מ ג"כ היו לוקין עליו אלמא דגלי רחמנא דאין בו מעשה חמיר כיש בו מעשה ולא אמרינן דבעינן דומיא דלאו דחסימה לענין