פורת יוסף (שלופר) סג

לראובן משום אריה דאיסורא דרביע עלה דא"א להשתמש לאחד מהם אא"כ משתמש בצד אישות שבה לשני אבל כי אמר לה סתם אהני קידושיו למיסרה בפירוש אראובן עכ"ל וא"כ ה"ה באומר חוץ מפלוני פשיטא דאסורה לפלוני משום א"א מחמת צד מקודש שבה לעלמא ע"י הראשון דהשיור הוא רק לענין שיהא קדושי פלוני נתפסין בה: והנה נחקור לפ"ז האיך הדין אם קידש ראובן אשה חוץ מלוי ויהודה בני שמעון אחיו ומת ראובן וקידשה לוי דקדושי לוי תופסין בה אף דהוי דודתו כיון דקידשה חוץ ממנו ואח"כ מת לוי אם היא זקוקה ליבום ליהודה אחיו או לא אי נימא אף דקידשה ראובן חוץ ממנו אעפ"כ כיון דאסורה עליו בכרת משום דודתו דהא לענין איסור דודתו א"א לחלוק לחצאין וכיון דהיא מקודשת לראובן ממילא משתמש באשת דודו כמו שביארתי וא"כ הא הוי ח"כ להיבם וקיי"ל דח"כ פטורין מחליצה ויבום או דנימא דכיון דקדושין תופסין בה לגבי היבם כיון דקידשה ראובן חוץ ממנו לכך חלוקה משאר ח"כ וזקוקה ליבום: והנ"ל דזקוקה ליבום לפי מה שביארתי בחידושי ליישב קושיית התוס' ביבמות (דף ט') אהא דקאמר הגמ' והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי ר"ע ורבנן וקתני וכתבו התוס' בכל דוכתא פשיטא לי' להש"ס דח"ל לר"ע לאו בני חליצה ויבום נינהו ותימא לר"י דאמאי לא אמרינן לר"ע נמי ליתי עשה ולדחי ל"ת ותירצתי בזה דנ"ל לומר מילתא חדתא דאין הטעם דח"כ פטורין מן החליצה ומן היבום הוא משום חומר איסורן כיון דהוי בכרת לכך לא הותרו במקום יבום דא"כ תקשה להנך אמוראי דס"ל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת א"כ אמאי פטורין מיבום ניתי עשה דיבום וידחה לל"ת וע"כ דהחילוק הוא בין ח"ל דזקוקין ליבום ובין ח"כ דאינם זקוקין ליבום הוא דאימתי שייך לומר דזקוקה ליבום הוא רק במקום שקדושין תופסין בה וע"כ הזיקה נתפסת בה ג"כ וזקוקה ליבום אבל במקום שאין קדושין תופסין אין הזיקה תופסת ג"כ דהזיקה הוי כמו קדושין לכך בח"כ כיון דאין קדושין תופסין בה אין זיקת היבום נתפסת בה ג"כ ומש"ה פטורה מן החליצה ומן היבום אבל בח"ל כיון דקדושין תופסין בה לכך הזיקה נתפסת בה ג"כ וכיון דזקוקה ליבום רק דהאיסור דח"ל מגרע א"כ שוב לענין איסור אמרינן דאתי עשה ודוחה ל"ת א"כ כ"ז לדידן דקיי"ל דקדושין תופסין בח"ל אבל לר"ע דסובר דאין קדושין תופסין בח"ל א"כ אף דהאיסור דח"ל אינו מגרע מיבום משום דשייך לומר דאתי עשה ודחי לל"ת אבל מ"מ הא אינה זקוקה ליבום לדידי' משום דכיון דאין קדושין תופסין בה אין הזיקה נתפסת בה ג"כ וכיון דאינה זקוקה ליבום א"כ ממילא ליכא עשה כלל דלידחי לל"ת: וכן הוכיח מו"ח הגאון בס' נחלת יהושע (סי' כ"ה) מדברי הרמב"ם בה' יבום (פ"ו הל' ט') וז"ל כיצד יבמה שהיא ערוה על היבם כו' ה"ז פטורה מן החליצה ומן היבום ואין לה עליו זיקה כלל שנאמר ולקחה לו לאשה ויבמה מי שראוי לליקוחין וקדושין תופסין בה היא זקוקה ליבום עכ"ל משמע דהטעם הוא מדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה דליקוחין תופסין בה וע"כ תפסה הזיקה אבל במקום שאין קדושין תופסין אין הזיקה תופסת דהזיקה הוי כמו קדושין וכיון דזכינו לדין נ"ל לענין החקירה שחקרנו שהיא זקוקה ליבום ליהודה להנך אמוראי דס"ל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת דכיון דהזיקה נתפסת בה דהא קדושין ג"כ תופסין בה כיון דקידשה ראובן חוץ ממנו א"כ כיון דמצד תפיסת קדושין זקוקה ליבום רק דהאיסור כרת מגרע א"כ לענין איסור שוב שייך לומר דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת דדודתו אף דהיא בכרת: ונקדים עוד הא דגרסין ביבמות (דף ל"ב) בא עלי' חייב עלה משום אשת אח ופריך הגמ' כיון דאיסור אחות אשה לא חי"ל תתייבם יבומי ומשני דאיסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח. אתי איסור אחות אשה וחייל והנה בס' הכריתות (שער ג' סי' קס"ד) מבואר דאין עשה דוחה תרי לאוין והשתא א"ש דנ"מ מהא דאסר הקרא שומ"י של אביו בכה"ג כגון שקידש ראובן אשה שתהא אסורה לכל חוץ מלוי ויהודה בני שמעון אחיו ומת ראובן ונפלה לפני שמעון אחיו ליבום. דשפיר זקוקה ליבום לשמעון דהא לדידי' הוי מקודשת גמורה ואח"כ מת שמעון וקידשה לוי דאף דאסורה עליו משום דודתו אעפ"כ קדושיו תופסין בה משום דהא קידשה דודו חוץ ממנו כמו שבארתי ואח"כ מת לוי ונופלת לפני יהודה אחיו ליבום וא"כ אם לא היתה אסורה משום שומ"י של אביו רק משום דודתו היתה זקוקה ליבום דאף דחייב עלי' כרת משום דודתו אעפ"כ כיון דישנה בתפיסת קדושין להיבם זקוקה ליבום כנ"ל וא"כ שוב מותרת להתייבם משום דאתי עשה דיבום ודוחה לל"ת דדודתו [ועי' ביבמות דף כ'] אבל השתא דאסר רחמנא משום שומ"י של אביו א"כ א"נ דפקע איסור דודתו משום דאתי עשה ודחי לי' שוב אתי איסור שומ"י של אביו וחייל עלה וא"כ לא אתי עשה דיבום ודחי לתרי לאוי לאו דודתו ולאו דשומ"י של אביו ואסורה להתייבם: ג אמנם הך תירוצא הוא רק א"נ דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אבל א"נ דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת [ועי' ביבמות דף ז'] נסתרה תירוצי דעדיין קשה ל"ל קרא לאוסרה משום שומ"י של אביו דאף משום איסור דודתו ג"כ לא היתה זקוקה ליבום משום דלא אתי עשה דיבום ודוחה ל"ת דכרת: והנה התוס' ביבמות (דף ו') בד"ה טעמא הקשו וא"ת אי בעלמא דחי עשה אפי' ל"ת שיש בו כרת א"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל ותי' דאיצטריך קרא משום דה"א דלא אתי עשה דציצית דאינה שוה בכל דנשים פטורות מציצית ולידחי לל"ת דכלאים דשוה בכל לכך איצטריך קרא דדחי אך לכאורה ק"ל על תי' התוס' מהא דגרסינן במנחות דף מ"ה) נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי כו' רבינא אמר איצטריך סד"א הואיל ואישתרי מליקה גבייהו אישתרי נמי נבלה קמ"ל והנה בתוס' שם בד"ה הואיל ואישתרי כתבו אע"ג דלעיל פרכינן שכן מצותו בכך וכלאים נמי אסרינן להו בלא קרא מ"מ אתא לאורויי לן דלא נטעה למילף מהאי דקאמר אין שחיטה לעוף מה"ת פירשתי בחולין עכ"ד והנה ד' התוס' סתומים והמהרש"ק וצ"ק מגיהים בדברי התוס' במקום דקאמר צ"ל ולמאן דאמר והוא דיבור בפ"ע דהקשו למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת הא לא הוי נבלה וע"ז כתבו פירשתי בחולין וכן הוא בחולין (דף כ') בתוס' ד"ה לא אמרן עיי"ש: ומה שכתבו דאתא לאורויי לן דלא נטעה למילף מהאי נ"ל דה"פ דמאחר שגילה קרא בנבלה וטרפה שלא אמרינן הואיל ואישתרי לגבוה אישתרי להדיוט נשמע באמת גם גבי כלאים זה דילפינן מהכא דלא אמרי' הואיל ואישתרי וע"כ משום דצורך גבוה שאני שכן מצותו בכך וע"ז סמיך ופריך לעיל מה לכלאים שכן מצותו בכך אבל אי לא הוה גלי קרא גבי נבלה וטרפה דלא ילפינן היתר מגבוה ה"א להתיר בנבלה וה"ה גבי כלאים: היוצא לנו מדבריהם דאם מצינו פעם אחד ראי' מפורשת מקרא דלא אמרי' הואיל ואישתרי רק דצורך גבוה שאני ילפי' מיניה בכ"מ היכא דהותר איזה דבר לגבוה דלא ילפי' מני' להדיוט והשתא תקשה דל"ל קרא לאסור נבלה לכהנים הא בלא"ה ידעינן דלא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי דאל"כ הדרי קושיית התוס' לדוכתא דל"ל קרא למישרי כלאים בציצית הא בלא"ה ידעינן כיון דעשה דוחה אפי' ל"ת שיש בו כרת דאין לומר כתירוצם איצטריך קרא משום דה"א דלא אתי עשה דציצית שאינה שוה בכל ודוחה ל"ת דכלאים השוה בכל ז"א דהא א"נ בנבלה דאמרי' הואיל ואישתרי א"כ הא ה"ה בכלאים ג"כ אמרי' הואיל ואישתרי א"כ הא הל"ת דכלאים ג"כ אינה שוה בכל דאינו נוהג