פורת יוסף (שלופר) סב

חל חמץ על חדש משום דאיסור חמץ כולל כל חמשת המינים ומצד איסור חדש אינו אסור רק שעורים: ה אך ז"א דאיסור חמץ שפיר חל על איסור חדש משו' דהוי איסור מוסיף לפי מה דמבואר ברמב"ם (פ"א מה' חמץ ומצה) דאסור נאכול חמץ בפסח כל שהוא שנאמר לא יאכל חמץ ותמה ע"ז המ"ל דל"ל קרא בחמץ בפסח הא בלא"ה קיי"ל בכל איסורין שבתורה דח"ש אסור מדאורייתא ותי' הנודע ביהודה דהא הטעם דחצי שיעור אסור הוא משום דחזיא לאיצטרופי כמבואר ביומא (דף פ"א). א"כ לפ"ז אם אכל חצי זית חמץ בשביעי של פסח קודם חשיכה דליכא שהות עוד ביום לאכול עוד חצי זית בזה הא הו ח"ש מותר מה"ת כיון דלא חזיא לאיצטרופי לכך מביא הרמב"ם הקרא דלא יאכל דמזה מוכח דבחמץ אסור במשהו מצד עצמו אף היכא דלא שייך חזי לאיצטרופי לכך אסור לאכול חצי זית אף בשביעי של פסח קודם חשיכה אף דליכא עוד שהות ביום לאכול החצי זית השני ונקדים עוד שיטת התוס' בשבועות (דף כ"ג) ד"ה דמוקי שכתבו ועוד דמצי לאוקמה שלא כדרך הנאה ואינו אסור אלא מדרבנן כמו חצי שיעור לר"ל והקשה ע"ז המהרש"ל דא"כ מ"ט דר"ש דפוטר ומתרץ דלר"ש דס"ל דכל שהוא למכות, ה"ה דגם שלא כדרך הנאתן אסור דדינו ככ"ש ותמה ע"ז המהרש"א דמנין לנו לומר דחייב בשלא כדרך הנאתן בכל האיסורים לר"ש כמו בכ"ש הא חזינן דר' יוחנן ס"ל דח"ש אסור מה"ת ואעפ"כ סובר דשלא כדרך הנאתן אינו אסור אלא מדרבנן עיי"ש אמנם באמת לא קשה כלל קושיית המהרש"א דהא דר"י אוסר בח"ש הוא רק משום דחזיא לאיצטרופי א"כ בשלא כדרך הנאתן דלא שייך חזי לאיצטרופי דאף באוכל כמות מרובה שלא כדרך הנאתן לא אתי לידי חיוב לכך ס"ל לר"י דשרי מה"ת אבל לר"ש דמחייב בכ"ש אלמא דס"ל דכ"ש הוי איסור מחמת עצמו א"כ יש סברא לומר דשלא כדה"נ חשוב כאכילת כ"ש וכן תירץ מו"ח הגאון בעמק יהושע (סי' י'): ומעתה לפ"ז נ"ל לדון דבאכילת חמץ אסור שלא כדרך אכילתן מדאורייתא כיון דבחמץ הוי איסור כ"ש איסור מחמת עצמו אף בלא הטעם דחזיא לאיצטרופי כמו שהבאתי שיטת הרמב"ם א"כ שוב צריכין לומר דשלא כדרך אכילתן חשיב כאכילת כ"ש דכמו דכ"ש אסור כן שלא כד"א אסור מדאורייתא וא"כ לפ"ז הא הוי איסור חמץ על איסור חדש איסור מוסיף דמצד חדש הי' מותר לאכול שלא כדרך אכילתן אבל השתא דאיתוסף עלה איסור חמץ אסור לאכול אף שלא כדרך אכילתן אמנם עדיין תקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דלא מיקרי איסור מוסיף רק היכא דהמוסיף מצי לחול אף אם נימא דהאיסור אינו חל וא"כ תקשה דהאיך מצי למימר דחמץ הוי איסור מוסיף משום דאיתוסף איסור שלא כד"א הא אם נימא דאינו חל על החדש איסור אכילה דחמץ א"כ ממילא פשיטא דכשלא כד"א ג"כ אינו אסור וע"כ צ"ל דלא, כהרמב"ם דמיקרי בכה"ג איסור מוסיף כיון דאם יחול איסור אכילה יתוסף עלה איסור בשלא כד"א ג"כ מיקרי איסור מוסיף ט והשתא א"ש המשך הני תרתי דיני' דחמש' לא יתרומו וחמשה דברים חייבין בחלה דלכאורה קשה דהאיך מצינו למימר דילפינן לחם לחם ממצה דאורז ודוחן פטור מחלה הא צריכין למילף ג"כ דחדש נוהג, בחמשת המינים דאין ג"ש למחצה וא"כ מוכרחין לומר דלא כשיטת הרמב"ם דמיקרי איסור מוסיף אף היכי דהמוסיף תליא בחלות האיסור וא"כ תקשה דל"ל קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה ניליף מק"ו מבע"מ דאין לומר דנ"מ לענין בהמת הקדש שנטרפה כנ"ל ז"א דהא אף אם הוי ילפינן איסור טרפה מהקרא דממשקה ישראל היתה ג"כ אסורה בהקרבה משום דחל עלה איסור טרפה להדיוט ג"כ משום דאיתוסף איסור לגבוה אבל השתא דחשיב חמשה לא יתרומו דקטן אינו יכול לתרום משום דילפינן מהקרא דאיש ממעט קטן כמבואר בירושלמי ריש תרומות א"כ תקשה קושיית התוס' דהאיך משכחת לה הקרא דאם אין לאיש גואל וע"כ צ"ל במעוברת א"כ מוכח דעובר ירך אמו הוא א"כ ניחא בלא"ה דאיצטריך קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה, משום דנ"מ לענין ולד טרפה כנ"ל כיון דעובר ירך אמו א"כ ולד טרפה אסור א"כ באמת סוברים דלא כהרמב"ם דמיקרי איסור מוסיף אף היכי דהמוסיף תלי' בחלות האיסור א"כ א"ש הא דחמשה דברים אסורים בחדש: מערכה ט א ט"ו נשים פוטרות צרותיהן והנ"ל דאיתא ביבמות (דף מ') א"ג לוי לרבי מאי איריא דתני ט"ו ליתני שש עשרה א"ל כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו מה דעתך אמו אנוסת אביו פלוגתא דר"י ורבנן ובפלוגתא לא קא מיירי והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי ר"ע ורבנן וקתני בפירקין קאמרינן רב אשי אמר בפלוגתא קמיירי ומאי שאין לו מוח בקדקדו דקאמר לי' ה"ק לי' מ"ט לא דייקת דמתני' ר"י הוא דקתני שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים לאחרים אין לאחין לא מאן שמעת לי' דאית ל' האי סברא ר"י היא דאסר באנוסת אביו משום הכי לא קתני לה: והנה הך פלוגתא דר"י וחכמים באנוסת אביו נ"ל דתליא בהא דגרסינן ביבמות (דף צ"ז) נושא אדם אנוסת אביו ור"י אוסר באנוסת אביו ומפ' הגמ' טעמא דר"י דכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה כו' ורבנן בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה ות"ל משום דגדתו לעבור עליו בשני לאוין והנה לכאורה ק"ל דמאי משני הגמ' דהאי לא יגלה כנף אביו איצטריך לב' לאוין האיך משכחת לה שיהא חייב משום שומ"י דהא קיי"ל דאין איסור חע"א וא"כ איך חל איסור שומ"י של אביו על איסור דודתו דקדים דאיסור דודתו חל עליו אף בחיי אביו אף דאסורה משום א"א משום דהוי איסור בת אחת דמיד כשקידשה אח' אביו חל עליו איסור דודתו ואיסור א"א בבת אחת וא"כ האיך מצי לחול איסור שומרת יבם על איסור דודתו דקדים: והנ"ל ליישב דשפיר איצטריך קרא דאסורה משום שומ"י של אביו משום דמשכחת לה גונא שיהא חל איסור שומ"י של אביו על איסור דודתו דגרסינן בגיטין (דף פ"ב) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרים כו' בע' ר"א בקדושין האיך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן כו' לבתר דאיבעי' לי' הדר פשטה בין לר"א ובין לרבנן בעינן ויצאה והיתה נמצא מבואר דלר"א אם קידש חוץ מפלוני מהני הקדושין ואסורה לכו"ע חוץ מפלוני: ב והנה נחקור לר"א האיך הדין אם קידש חוץ מפלוני אם נימא דהשיור הוא לגמרי לאותו פלוני עד שאין חל עליו האיסור א"א ג"כ לגבי פלוני כיון דקידשה חוץ ממנו ומותר לו לבוא עליה או דנימא דבאמת אסורה אף לפלוני מצד א"א דבעצם האיסור דא"א א"א לחלוק לחצאין וכיון דהיא מקודשת לבעלה ממילא הוי אשת איש ואסורה לכ"ע רק דהוא שבק שיור שיהא קדושי שמעון ג"כ נתפסין בה אבל לענין איסור א"א אסורה אף לפלוני ג"כ: ובעיוני בזה מצאתי בעז"ה ברשב"א בחי' לגיטין שם אהא דקאמר אביי את"ל איתא לדר"א בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מ"ט קדושי דראובן אהנו קדושי דשמעון לא אהנו וכתב הרשב"א ע"ז וז"ל לאו למימרא דלא אהנו כלל קדושי שמעון דהא ודאי אהנו למיסרה בביאה אראובן משום דמשתמש בצד מקודש שבה לשמעון והלכך אסורה היא לשניהם אלא הכי קאמר לא אהני דיבוריה למיסרי' אראובן שהוא לא אסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר והא דאסורה