פורת יוסף (שלופר) נח

אמו וא"כ לפי"ז נ"ל דבולד הקדש יש לאסור להקריבו לגבוה לפי מה דקיי"ל בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר אף דהחזקה דמעיקרא מעיד שהחסרון שבמקוה נעשה באיחור הזמן אעפ"כ כיון דהחזקת מקוה איתרע דהרי חסר לפניך שוב מצרפינן החזקה דמעיקרא דהטמא ומעמידין הטמא על חזקתו דעדיין לא נטהר מטומאתו והוי תרתי לריעותא וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דולד טרפה אין ההקדש חל עליו דהא לא חזי להקרבה כנ"ל א"כ כיון דהחזקת כשרות של הבהמה איתרע דהרי היא טרפה לפניך שוב מצרפינן החזקת חולין דבמעי אמו של הולד לומר שאינו קדוש כיון דולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ובמעי אמו חולין הוי א"כ הא יש לו חזקת חולין במעי אמו וא"כ מצטרף החזקה דמעיקרא של הולד דבמעי אמו חולין הוי להריעותא דהשתא דהרי היא טרפה לפניך והוי תרתי לריעותא ואמרינן דנטרפה מקודם לכן קודם שילדה ואין קדושה חל עליה: והשתא לפ"ז מיושב קושיית הגמר' דאיצטריך קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה ולא ילפינן מהקרא דממשקה ישראל משום דנ"מ לכה"ג כגון בבהמת הקדש שילדה ולד ואח"כ נשחטה האם ונמצאת טרפה ואנו מסיפקין אם בעת לידת הולד כבר היתה האם טרפה או שנטרפה אח"כ אחר לידת הולד ואח"כ נתערב הולד בבהמה של כלאים שאסורה לגבוה ומותרת להדיוט ועוד בהמה אחרת של היתר. א"כ השתא דכתיב קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה והוי איסור טרפה איסור מחמת עצמו אסורה הטרפה בהקרבה לגבוה דלא שייך ביטול לענין גבוה משום דכיון דאינך בהמות ג"כ אסורים לגבוה א"כ הא אין איסורין מבטלין זא"ז: וא"ל הא כיון דלענין איסור אכילה להדיוט נתבטלה ברוב ופקע ממנה האיסור טרפה א"כ שוב אף לענין הקרבה לגבוה ג"כ מיתרת ז"א דהא הכא לא שייך לדון לענין הדיוט דהא להדיוט בלא"ה מותרת משום דמוקמינן אותה אחזקת כשרות ואמרינן דהשתא הוא דנטרפה וא"ל הא בבהמת קדשים כיון דהוי תרתי לריעותא א"כ שוב צריכה להיות אסור מצד איסור טרפה אף להדיוט ז"א לפי מה שביארתי במ"א כלל חדש דהא דאמרינן בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דמצטרף חזקת טמא להריעותא דהרי חסר לפניך והוי תרתי לריעותא זהו דוקא היכא דכל חזקה בלחוד מורה לאסור הדבר או לטמא בזה דנין לצרף הריעותא שלפנינו להחזקת טומאה כיון דכל אחד הוי ריעותא בעצמותה אבל היכא דהחזקה בעצם אינו מורה לאסור כגון החזקת חולין של הבהמה דהיא בעצם אינו מורה לאסור הבהמה דהא בהמת חולין מותר באכילה רק דהך חזקה הוי רק הוכחה על הריעותא דהרי היא טרפה לפניך לומר דנטרפה מקודם כדי שישאר בחזקתה שהיא חולין במעי אמו בזה אינו מצטרפת הך חזקת חולין במעי אמו להריעותא דהרי טרפה לפניך שיהא תרתי לריעותא כיון דהך חזקת חולין לא הוי ריעותא מצד עצמה: וכה"ג מבואר בדרוש וחידוש מהגרע"א שהקשה על התוס' בכתובות (דף ט') בד"ה לא צריכא באשת כהן וא"ת ונוקמא אחזקה דהיתה כשרה לכהונה ולא זינתה תחתיו ותירצו דמוקמינן אחזקת הגוף עכ"ל והקשה על תירוצם דאמאי לא נימא הרי בעולה לפניך לאוקמ' אחזקת היתר שנבעל' מכבר כשאינה תחתיו כמו במקוה שנמדד בריש נדה וי"ל דבכ"מ דמצינו תרתי לריעותא כמו במקוה וכה"ג היינו דכל היכא דהריעותא שלפנינו מורה על החזקה דמקוה כשעתה בפנינו חסירה מורה דאינה מטהרת לטמא אלא דבאת לדון דכשטבל עדיין לא הי' חסר בזה דנין לצרף הריעותא שלפנינו לחזק' טומאה כיון דענין הריעותא שלפנינו אינו מטהר לטמא משא"כ הכא דהריעותא שלפנינו אינו מורה בשום דבר לענין ההיתר בזה לא מצטרף הריעותא דבעולה לפניך לחזקת היתר כיון דהריעותא שלפנינו אינו מועיל לסייע לחזקת היתר עכ"ל]: וא"כ כיון דהבהמה מותר להדיוט מצד איסור טרפה ואם אכלה אינו חייב מלקות על אכילתה משום טרפה וכל עיקר החקירה הוא רק לענין איסור גבוה אסורה בהקרבה אבל אי לא הוי כתיב קרא לאסור טרפה לגבוה רק דהוי אסרינן לגבוה מקרא דממשקה ישראל א"כ כיון דאין האיסור טרפה לגבוה מפאת עצמה רק מחמת דאסורה להדיוט א"כ בכה"ג כיון דהבהמה מותרת בעצם להדיוט דהא אף אם קמי שמיא גליא דהיא טרפה ג"כ מותרת להדיוט דהא נתבטלה ברוב היתר א"כ ממילא לענין הקרבה לגבוה אף דלא שייך ביטול ג"כ מותרת כיון דהוי מן המותר לישראל לכך איצטריך קרא דמן הבקר להורות דאיסור טרפה לגבוה הוי איסור מחמת עצמו ואסורה בכה"ג להקרבה כמו שביארתי כן נ"ל ליישב קושיית הגמ': והא דלא תירצתי בקצרה דבבהמת הקדש שילדה ואח"כ נמצאת טרפה כיון דאינה אסורה להדיוט הוי מן המותר לישראל ומותרת לגבוה ז"א דהא בזה שאסורה לגבוה משום דלגבוה הוי תרתי לריעותא ומחזיקינן אותה שהיא טרפה א"כ הא אם היא טרפה באמת אסורה להדיוט ג"כ רק דכל עיקר ההיתר דלהדיוט הוא משום דאנו מחזיקינן אותה להדיוט שהיא אינה טרפה אבל כיון דלגבוה מורה החזקה שהיא טרפה א"כ ע"ז האופן הא אסורה לישראל ג"כ ולא הוי מן המותר לישראל אבל לפי מה שביארתי ניחא כיון דאף אם היא טרפה נתבטלה ברוב והוי היתר בעצם הוי מן המותר לישראל וה"א דשרי לכך איצטריך קרא דמן הבקר וא"כ כיון דלענין הדיוט לא שייך לדון על ענין הביטול דהא בלא"ה מותרת דאף דע"ז האופן שאסורה לגבוה והוי טרפה אסורה באמת להדיוט ג"כ אעפ"כ כיון דלענין הדיוט מותרת אף דיכול להיות באמת שהיא טרפה אעפ"כ בזה הא לא תליא בתר העצם הדבר רק דהעיקר אם צריכין להשתמש היתר הביטול לענין איסור אכילה להדיוט וכיון דלהדיוט אין אנו צריכין לדון מצד היתר הביטול משום דבלא"ה מותרת אף אם קמי שמיא גליא דהוא טרפה משום דמוקמינן אותה אחזקה וכל עיקר החקירה מהביטול לענין גבוה אסורה בהקרבה כנ"ל]. ד ובזה ביארתי בחידושי דברי הטור יו"ד (ס' נ"ז) וז"ל כתב בס' המצות דספק דרוסה שנתערבה באחרות יש בהם צד להתיר דהוי ספק ספיקא דכל אחת ואחת שמא לא זו היא כו' ונראה שיש תקנה להתיר אפי' לודאי דרוסה שנתערבה באחרות דניכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש עכ"ל ותמה הב"י על הטור הא הוא גופי' פסק לקמן (בסי' ק"י) דהא דשרינן כשפירש אחד מהם דוקא דומיא דט' חניות דהאיסור ידוע וניכר במקומו אבל ב"ח ושא"ד החשובין שנתערבו אפי' אם פירש אחד מהם אסור דכיון דאין האיסור ניכר במקומו חיישינן שמא יקח מן הקבוע וא"כ האיך מיקל בכאן ע"י דניכבשינהו דניידי ותי' דהטור תמה על הסמ"ג שרצה להקל בספק דרוסה ע"י ס"ס אלמא דס"ל דספק אחד בגופו וס' אחד בתערובות הוי ספק ספיקא כשיטת הר"ת בביצה (דף ג') א"כ צא והקל אף בודאי דרוסה שנתערב כאידך דר"ת דסובר בזבחים (דף ע"א) דיש תקנה אפי' לודאי דרוסה שנתערב ע"י דניכבשינהו דניידי דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע רק בקדשים אבל לא בחולין: ולכאורה עדיין תמוה דמי קשר אילו דינים בהדדי עד שנימא דאם הסמ"ג סובר כהר"ת דספק אחד בגופו וספק אחת בתערובות הוי ס"ס א"כ מוכרח לסבור ג"כ כאידך דר"ת דאף היכא דאין האיסור ניכר ג"כ אמרינן כל דפריש מרובא פריש: והנ"ל דמוכרחין לומר דהני תרי דינים תליא חדא באידך דהנה הגמ' בזבחים (דף ע"ה) פריך אהא דתנן כל הזבחים שנתערבו בטרפה כו' האי טרפה היכי דמי אי ידע לי' ליתי ולישקיל אי דלא ידע מנא ידע דאיערב אמרי דבי ר"י הכא במאי עסקינן דאיערב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ ר"ל אמר כגון דאיערב בנפולה ר' ירמי' אמר כגון